בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נגני האקדמיה למוסיקה עתיקה מברלין מגישים פרשנות חדשה ל"אמנות הפוגה" של באך

תגובות

פרשנות חדשה ל"אמנות הפוגה"? כן, אבל רק במידה שכל ביצוע אחר ל"אמנות" הוא חדש, שהרי אין במכלול תפוקתו של באך משהו דומה מבחינת הפתיחות לפירושים. יש שבעים פנים לתורת "אמנות הפוגה", ראשית כל מפני שבאך לא ציין כלל באיזה כלים יש לממש את היצירה.

הגאונות של "אמנות הפוגה" אפופה מסתורין: יש משערים שאביה מולידה לא הועיד אותה לנגינה, ודאי לא לקונצרט, אלא תיכננה והגשימה כחומר לימוד, מוצר מוסיקלי-אינטלקטואלי, דוגמה פדגוגית עילאית של שזירת קולות. את ההשערה הזאת לא בדיתי מלבי - היא מוזכרת תכופות במאמרים על "אמנות הפוגה", ובמאה ה-19 אולי באמת חשבו כך (עובדה שעד תחילת המאה ה-20 לא התקיים ככל הידוע שום ביצוע פומבי של היצירה).

בעשרות השנים האחרונות, עם זאת, הוכתה ההשערה המוזרה ארצה מכוח הפרכות מוחצות: עשרות ביצועים מוקלטים, בכלים ובהרכבים שונים - צ'מבלו, פסנתר, עוגב, שני צ'מבלי, רביעיית כלי קשת, תזמורת שלמה, אנסמבל ויולים ועוד. מי שיתוודע לעושר הזה - החל בגלן גולד (ביצועים חלקיים, בפסנתר ובעוגב, שהקליט במועדים שונים), צ'רלס רוזן בפסנתר (1967), דרך גרסאות תזמורתיות ישנות, כגון זו של מינשינגר, ועד הגרסה החדשה של הקבוצה הבארוקיסטית הברלינאית - ייווכח כי ב-260 השנים האחרונות נולדו יצירות גאוניות רבות, אך "אמנות הפוגה" היא ליגה לעצמה.

יצירה אינטלקטואלית קרה? מספיק לדגום את הפוגה החמישית (רצועה מס' 7 בדיסק של הברלינאים) כדי להשתכנע שאמנות הפוגה היא מוסיקה סוחפת, שהתחכום שלה מצית גם השתאות "שכלית" וגם אמוציה בלתי נמנעת.

הפרשנות שמציג הדיסק החדש של חברי האקדמיה למוסיקה עתיקה של ברלין (16 קשתנים, 5 נשפנים וצ'מבלו, ללא מנצח) עוצבה אולי "על ידי ועדה" - כלומר בהתדיינויות של האנסמבל כולו, ואולי הכתיב אותה הכנר הראשון שטפן מאי. חברי האקדמיה מנגנים את ה"אמנות" בקומבינציות רבות, ובכך אין חידוש: יש קטעים שמנוגנים בכלי בודד (צ'מבלו, או עוגב) ויש פוגות שנשמעות בצליל תזמורתי גדול של מליאת האנסמבל, כל פוגה לפי מה שמתאים לה - לדעת הנגנים.

החוברת הנלווית לדיסק כוללת בין השאר מונולוג של הכנר מאי, אשר מעלה את השאלה מהי בכלל ההצדקה להגשת ביצוע חדש. השאלה כמובן מלאכותית, והתשובה של המוסיקאי המזרח-גרמני הוותיק מיישמת קלישאות יחצניות. המוטיבציה שדירבנה אותו ואת חבריו, מספר מאי, היא הנאת הטבילה המשותפת במעשה המרכבה הבאכי, התנסות שמולידה תגליות מיוחדות במינן.

תיעוד של ההתנסות שעברו המוסיקאים הברלינאים (הרכב מוערך מאוד, נוסד ב-1982), מצוי גם בגרסת די-ו-די (שלצערי איני מכיר), וגם בדיסק אודיו. לשם טעימה ראשונה מגישתם מומלץ לגלוש לאתר יוטיוב: בקטע שרואים שם (באיכות בינונית) מנגנים חברי הקבוצה את הפוגה המפורסמת ביותר מתוך ה"אמנות" (פוגה מוחצנת יחסית ששמה הרשמי "קונטרפונקטוס מס' 9", והנושא הראשון שלה נפתח בקפיצת אוקטווה מעלה).

אודה כי דווקא בקטע מסוים זה פרשנותם של מאי ועמיתיו אינה גורמת לי התפעלות. בפוגה האחרונה, לעומת זאת, זו שיש בה שלושה נושאים (השלישי הוא תרגום לתווים של אותיות השם BACH), ואשר נקטעת באמצע, פתאום (לפי עדות בנו של באך, קרל פיליפ עמנואל, אביו מת בעיצומה של הכתיבה), הנגינה של חברי האקדמיה הברלינית מצטרפת לאחד הנוסחים הכי מדהימים הידועים לי.

האם הנוסח החדש ל"אמנות הפוגה" מועמד לכהן כגרסה מנצחת, אם מוכרחים לבחור אחת? על כך נאמר שוב שאין דבר כזה, גרסה אחת עדיפה ל"אמנות הפוגה". עוד אגיד כי מזווית אישית, אם מעוניינים דווקא בתזמור בארוקיסטי, השובבות והחן של המנצח האיטלקי והצ'מבלן רינלנדו אלסנדריני ועמיתיו בלהקת "קונצ'רטו איטליאנו" (הקלטה: אופוס :111 מ-1999) נשמעים באוזניי מוצלחים יותר.

"אמנות הפוגה" של באך בביצוע האקדמיה למוסיקה עתיקה ברלין. הקלטה "הרמוניה מונדי". יבוא: "התו השמיני"

דלות הזוהר הווקאלי

ה"סטבאט מאטר" ("עמדה האם") של ג'ובני פרגולזי הוא מן היצירות הווקאליות הבארוקיות הכי מנוגנות, הן באירועים חיים והן בהקלטות, ועכשיו נוסף לשורת ההקלטות ביצוע חדש: הנגנים הם חברי אותו הרכב שהוזכר לעיל - נגני "האקדמיה למוסיקה עתיקה ברלין" - הפעם עם נגן אחר בתפקיד הכנר הראשון. גרסה זו אינה משלבת מקהלה, שתי הזמרות הסולניות - הסופרן הגרמנייה אנה פרוהסקה והמצו-סופרן הארגנטינאית הוותיקה ברנרדה פינק - שרות בעצמן את הכל.

קישור נסיבתי מתבקש למיתוס של "אמנות הפוגה" של באך: גם במקרה של ה"סטאבט מאטר" של פרגולזי סברו במשך שנים רבות כי הקומפוזיטור כתב את היצירה ממש על ערש מותו. בשונה מ"האמנות" זכתה ה"סטאבט" להישמע תכופות עוד במאה ה-18. אין בכך פליאה, כאן לא מדובר במוסיקה שנתפסת כאינטלקטואלית, אלא בשורת להיטים ליטורגיים-אופראיים קצרים שתופסים את האוזן מיד - בזמנם ובימינו.

הפגישה עם ה"סטאבט" החדש של הברלינאים ושתי הזמרות הנפלאות גרמה לי אכזבה. דומה שהמוסיקאים החליטו שהיצירה המשלהבת כבר התקררה, וצריך לחמם אותה מחדש. הכל מוגזם בפרשנות הזאת, שנעזרת אמנם בנגנים מתמחי בארוק, אך מקרינה מין רומנטיות מתקתקה. הקולות של שתי הזמרות הם מן הערבים ביותר המצויים בסצינה הקלאסית-בארוקית כיום, אך רושם הקסם הווקאלי שלהן מתקהה מכוח הפרשנות הממאיסה. במקום זוך מלאכי מקבלים פה מין דרמה אופראית שלא במקומה, ואין לדעת את מי להאשים, שהרי שום מנצח או מוביל אינו חתום על הביצוע הזה.

אז איזה "סטאבט" כדאי לבחור? מתוך המבחר הגדול אצביע שוב על גרסה מעניינת שכבר סוקרה פה בעבר: מדובר בביצוע צרפתי-איטלקי לא חדש שהוקלט ב"אלפא" תחת שרביטו של מנצח ושמו אוליביה שנבלי. יתרונו של דיסק זה הוא גם בכך שמסופקת בו תמורה נוספת לכסף: מלבד ה"סטאבט מאטר" של פרגולזי יש בו עוד חומר - "סטאבאטים" פולחניים אחדים מאת מחברים איטלקים אחרים, קונצ'רטו נחמד מאת פרנצ'סקו דוראנטה, מלחין איטלקי בן תקופתו של פרגולזי, ו"טרנטלה" מאת מלחין נאפוליטני אלמוני.

לביצוע זה של ה"סטאבט" צמודה קונספציה: במאמר נלווה לדיסק מוסבר כי במסורת ביצועי יצירות "סטאבאט מאטר" בנאפולי, בראשית המאה ה-18, המנגנים והזמרים לא עמדו מול קהל סטאטי, באולם, אלא עברו בתהלוכה דתית ברחוב, בתנאי רעש. בדיסק, אותם זמרים ששרים את תפקידי הסולו ב"סטאבאט מאטר" של פרגולזי, נשמעים גם ב"טרנטלה", והם מפיקים בה מעין זמרה עממית, פשוטה "שטוחה", שונה במובהק ממה שהם עושים במוסיקה העדינה של פרגולזי.

ה"סטאבט מאטר" של ג'ובני פרגולזי. 1. דיסק חדש עם נגני האקדמיה למוסיקה עתיקה מברלין והזמרות אנה פרוהסקה וברנרדה פינק (הקלטה: "הרמוניה מונדי"); 2. עם זמרים בוגרים וזמרים צעירים (נערים ונערות) מביה"ס למוסיקה "לה שאפל" בוורסאי ונגני "פואם הרמוניק" (הקלטה: "אלפא")



נגני האקדמיה למוסיקה עתיקה, ברלין. נגינה בהכרעה דמוקרטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו