בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרט "אומץ אמיתי": מדוע האחים כהן בחרו לעשות דווקא מערבון "סתמי"?

דווקא משום ש"אומץ אמיתי" משתייך להמון הגדול של מערבונים ולא נחשב ליצירת מופת הוא היווה בסיס מצויין לסרט שהוא בעצם זיכרון של מערבון

תגובות

הפרדוקס הראשון המאפיין את "אומץ אמיתי" - סרטם של ג'ואל ואיתן כהן, שמועמד לעשרה פרסי אוסקר (כולל פרס הסרט והבימוי) - הוא שהמערבון הראשון שביימו הוא גם סרטם העדין ביותר.

גרסתם לספרו של צ'ארלס פורטיס אלימה אפילו פחות מהגרסה הקולנועית הראשונה של הספר, שהופקה ב-1969, שנה לאחר שהספר יצא לאור. בגרסה הראשונה של הסרט יש סצינה שבה טום צ'ייני יורה למוות בפרנק רוס, אביה של מאטי בת ה-14. זהו אמנם הרג בנוסח המערבון הקלאסי - צ'ייני יורה ורוס נופל כמו כלי על לוח שחמט - אך רגע הרצח נחרת בזיכרון ומעניק צידוק לנחישות של מאטי בהמשך הסרט.

בסרט, שפתח החודש את פסטיבל הקולנוע של ברלין ומוקרן כעת בישראל, הסצינה אינה קיימת. מאטי מופיעה לראשונה אחרי שאביה כבר נרצח, והיא יוצאת למסע ללכוד את הרוצח ולהביא לתלייתו.

בסרטם של האחים כהן יש אלימות, אך מרביתה מתועדת מעמדת ריחוק שאיפיינה את המערבון הקלאסי. ברוב המקרים הוא שימש כמחזה מוסר, שדן במאבק בין הטוב לרע בנשמה האמריקאית, ועימת בין ההיסטוריה האמריקאית למיתולוגיה שנבנתה על בסיסה.

כאן בא לידי ביטוי הפרדוקס השני המאפיין את סרטם של האחים כהן: זהו מערבון בעל ניחוח קלאסי הרבה יותר מהגרסה הקולנועית הראשונה, שהופקה כאשר תהליך קריסתו של המערבון הקלאסי כבר החל.

בדיחה שסופה באוסקר

בספרו טווה פורטיס עלילה שחורגת מהמערבון הקלאסי, מפני שבמרכזה עומדים נערה וגבר מזדקן ושתיין, שרטייה מכסה את עינו השמאלית. את הגרסה הקולנועית הראשונה של הספר ביים הנרי האתאוויי, מקצוען הוליוודי ותיק בן 70. בשנות ה-60 ביים מערבונים רבים, בהם "צפונית לאלסקה", "בניה של קייטי אלדר", "נוואדה סמית" וחלק מ"כיצד נכבש המערב" (את שני חלקיו הנוספים ביימו ג'ון פורד וג'ורג' מארשל).

התפקיד של רוסטר קוגברן - המרשל המזדקן שמאטי שוכרת כדי ללכוד את רוצח אביה - הוענק לג'ון ויין, שעמו האתאוויי כבר שיתף פעולה. הבחירה בוויין העניקה לסיפור רבדים חדשים. האמביוולנטיות ההיסטורית, האידיאולוגית והמוסרית שאפיינה את גיבור המערבון, שלוקח את החוק לידיו ומאבד את המקום בחברה שלמענה הוא פועל, באה כבר לביטוי בשניים מסרטיו של פורד: "המחפשים" מ-1956, שבו ויין גילם את גיבור המערבון האפל ביותר שנראה עד אז, ו"האיש שירה בליברטי ואלאנס" מ-1962.

בשני הסרטים גילם ויין את גיבור המערבון כאאוטסיידר, שמגורש מהארץ המובטחת שלמענה נאבק. "המחפשים" מסתיים בשוט ידוע, שבו ויין מפנה את גבו לבית שבו גרה משפחתו. דלת הבית החשוך נסגרת עליו, בעודו פוסע אל המדבר הבוהק שאליו הוא שייך (ולא לחברה שהבית והמשפחה מייצגים). ב"האיש שירה בליברטי ואלאנס" הוא מתגורר במדבר ומת אלמוני.

מבחינות רבות הופעתו של ויין ב"אומץ אמיתי" כגיבור מערבון מזדקן, שתיין ושתום עין (שאפילו נופל מסוסו) היתה חריפה הרבה פחות מהופעותיו ב"האיש שירה בליברטי ואלאנס" ו"המחפשים". הופעתו היתה מעין בדיחה עצמית מוצלחת, ששילבה במיומנות בין היבטיה המסורתיים של דמותו לבין יסודות שחתרו נגדה. ב"אומץ אמיתי" ויין גילם את ויין כאיקונה אמריקאית מזדקנת, מעט אנכרוניסטית ולעתים אף מגוחכת. בתמורה זכה באוסקר ראשון ויחיד (לאהדה שגרף אז תרמה גם התגברותו על מחלת הסרטן).

לשינויים שחלו במערבון בתקופה שבה "אומץ אמיתי" של האתאוויי יצא לאקרנים, תרמו התמורות הפוליטיות, החברתיות והתרבותיות שחלו באמריקה באותן שנים, ושינו את יחסה של אמריקה לעצמה, להיסטוריה שלה ולמיתולוגיה שאופפת אותה. בנוסף, החלו להופיע מערבונים מאיטליה. בראשם הטרילוגיה של סרג'יו לאונה - "בעד חופן דולרים", "הצלפים" ו"הטוב, הרע והמכוער", שהציגה גיבור מערבון מסוג חדש (קלינט איסטווד), חסר מהות, זהות אידיאולוגית ומוסר.

מערבונים אלה התרחשו באמריקה, אך ניתקו את המערבון מהמקור ההיסטורי שלו, והעניקו למהות המיתולוגית שלו נפח אירוני, שבה לביטוי בבימוי בתנופה אופראית.

עם הגעתם של המערבונים האלה לאמריקה, תמו ימי המערבון החגיגי. את "בצהרי היום", "האיש שירה בליברטי ואלאנס" ואף "חבורת הפראים" אפשר היה לתאר כקינות על מות המערב והמערבון, ובהשלכה - כקינות על אובדנה של אמריקה כאידיאל.

את "אומץ אמיתי" של האתאוויי לא היה אפשר לתאר ככזה. סרטו היה הרפתקה מערבונית משעשעת וסוחפת, שרוב הזמן נמנעה מלגעת בהיבטים האפלים של הסיפור. לעומתו, גרסתם של האחים כהן מחזירה לסרט את הקינה.

ללא מתח מיני

אף על פי שהגרסה הקולנועית הראשונה הופקה בתקופה שבה המערבון החל לדעוך, עדיין הופקו אז מערבונים רבים. גרסתם של האחים כהן נוצרה, לעומת זאת, בתום כמה עשורים שבהם הופקו מערבונים מועטים בלבד, ואלה שהופקו - כמו "בלתי נסלח" של איסטווד או "ההתנקשות בג'סי ג'יימס" של אנדרו דומיניק - הגיחו למסכים כשרידים מפוארים של עבר קולנועי שאיננו עוד.

יסודות מערבוניים עלילתיים ותמטיים ניכרו בסרטים אמריקאיים רבים שהופקו בעשורים האחרונים, ובהם כמה מסרטיהם של האחים כהן - בראשם "ארץ קשוחה", שאפשר להגדיר כ"מערבון עכשווי". אך המערבון כמערבון היה להד מהעבר. אותה תחושה של הד רחוק עוטפת את גרסתם של האחים כהן ל"אומץ אמיתי", והיא שמעניקה לסרט את מהותו העדינה ואף הלירית.

בעוד שסרטו של האתאוויי היה בדיה מערבונית מוצלחת, גרסתם של האחים כהן קרובה הרבה יותר לאגדה מערבונית, שעוסקת בעימות בין הטוב לרע יותר כאגדה ופחות כמערבון. אין זה מקרה לפיכך ש"אומץ אמיתי" בגרסתו הנוכחית מתייחס לסרט "ליל הצייד", אגדת אימה מופלאה. ההתייחסות לסרט היחיד שביים השחקן צ'ארלס לוטון ב-1955 באה לביטוי בפסקול ובכמה מהדימויים. הם מעצימים את התחושה שסרטם של האחים כהן, הרבה יותר מאשר זה של האתאוויי, עוסק באובדן ובגאולה.

תחושת הריחוק והניתוק ממקורותיו ההיסטוריים, המיתולוגיים והקולנועיים של הז'אנר מחלחלת לכל ממד של "אומץ אמיתי" הנוכחי. ג'ף ברידג'ס, המגלם את קוגברן, מביא רק את עצמו, בתוספת הזיכרון של הופעתו של ויין בתפקיד. האתאוויי בחר בזמר הקאנטרי הפופולרי גלן קמפבל לגלם את דמותו של לה בוף, ריינג'ר מטקסס שרוצה גם הוא ללכוד את צ'ייני. בגרסה הנוכחית מגלם את התפקיד מאט דיימון, שמזכיר את קמפבל, אך הופעתו כלה בוף מאופקת בהרבה.

הבדל מעניין בין שתי הגרסאות הוא שבעוד שבסרטו של האתאוויי נרמז על מתח מיני בין לה בוף למאטי, סרטם של האחים כהן נמנע מלגעת באפשרות הזאת. הרמז למתח מיני בין שתי הדמויות התאפשר בסרטו של האתאוויי בין השאר מפני שאת מאטי בת ה-14 גילמה קים דארבי, בת 21. בסרטם של האחים כהן מגלמת אותה היילי סטיינפלד, בת 14.

מעניין להשוות בין השחקניות המגלמות את מאטי. לדארבי, עם התסרוקת הנערית, האתאוויי העניק מראה מעט אנדרוגני, שתרם לאמביוולנטיות של יחסיה עם קוגברן ולה בוף. היא היתה מעין תום סויר ממין נקבה. לעומתה, סטיינפלד, שזו הופעתה הקולנועית הראשונה, כולה נערה, אך באותה נערה נגלית כבר האשה שתהיה: אשה שתשרוד - לא בקלות, אך בנחישות.

צולם ביום שמש

עולה השאלה מדוע האחים כהן בחרו ליצור גרסה חדשה דווקא למערבון שאינו מהנחשבים בז'אנר (מערבוניו של האתאוויי מעולם לא השתוו לאלה של פורד או הווארד הוקס). התשובה טמונה בשאלה. דווקא משום ש"אומץ אמיתי" משתייך להמון הגדול של מערבונים ולא נחשב ליצירת מופת - האחים יכולים להשתמש בו כבסיס לסרט שהוא זיכרון של המערבון, כגעגוע למערבון. כך גם לא נאלצו להתחרות בזיכרון של סרט שנחשב לאבן דרך בתולדות הז'אנר.

העובדה ש"אומץ אמיתי" - יותר מהמערבונים האחרים שהופקו בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 - פעל בצומת בין המסורתי לחתרני, סיפקה לאחים את המסד לעיצוב הזיכרון ולהבעה עדינה של געגוע. אין זה געגוע לאמריקה שאיננה עוד ואולי לא היתה מעולם, אלא לקולנוע שמסוגל לשרטט מפה של אמביוולנטיות היסטורית, אידיאולוגית ומוסרית; אמביוולנטיות שהקולנוע של האחים כהן תמיד חתר אליה.

סרטם של האחים כהן, בניגוד כמעט גמור לזה של האתאוויי, ספוג בחומרה שנובעת מעיסוקה של הגרסה הנוכחית באופיה של התמימות כאשליה חולפת.

שתי הגרסאות צולמו בידי צלמים גדולים: את סרטו של האתאוויי צילם לוסיין באלארד ("חבורת הפראים" וסרטים נוספים של פקינפה) והוא נראה כאילו צולם כולו ביום שמש. את הגרסה הנוכחית של "אומץ אמיתי" צילם רוג'ר דיקינס, שצילם את מרבית סרטיהם הקודמים של האחים כהן, והתוצאה היפהפייה מאופקת הרבה יותר.

את סרטו של האתאוויי מלווה המוסיקה הסוחפת של אלמר ברנשטיין, שהלחין את פסקול "שבעת המופלאים" ו"הבריחה הגדולה". את המוסיקה של "אומץ אמיתי" הנוכחי הלחין קרטר בורוול, שאף הוא עבד עם האחים בעבר. היא מלווה את עלילת הסרט כהד של זיכרון ושל געגוע.

"אומץ אמיתי". בימוי: איתן כהן וג'ואל כהן; שחקנים: ג'ף ברידג'ס, מאט דיימון, גוש ברולין, היילי סטיינפלד, ברי פפר, אליזבת מרבל, אד קורבין, ליאון ראסום; מפיקים: איתן כהן, ג'ואל כהן, סקוט רודין וסטיבן שפילברג; תסריטאים: איתן כהן וג'ואל כהן; צילום: רוג'ר דיקינס; מוסיקה: קרטר בורוול



מתוך ''אומץ אמיתי''. צילום יפהפה ומאופק



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו