בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השדים שהוציאה מהבקבוק תקיפתה של העיתונאית לארה לוגן בקהיר

אילו שדים סקסיסטיים ואוריינטליסטיים הוציאה תקיפתה של העיתונאית בקהיר. מחקר ישראלי מגלה מה משתיק נשים. ותערוכה חדשה מבהירה מה שווה האמהות

תגובות

מה למדו האמריקאים מכלי התקשורת שלהם בעקבות התקיפה המינית של כתבת סי-בי-אס לארה לוגן בכיכר א-תחריר בקהיר, שהתרחשה במשך החגיגות על תבוסת מובארק?

שלארה לוגן חתיכה.

שפע פרטים על עברה הרומנטי של לארה לוגן.

שהמוסלמים האלה מה-זה פרימיטיבים וכל הזמן מטרידים ואונסים נשים.

כן כן, לא רק התקשורת הישראלית מלאה בשוביניסטים דוחים.

חלק מהתגובות לתקיפה של לוגן מאפיינות את מה שחווה כמעט כל אשה שהותקפה מינית: מפשפשים במעשיה, מנסים לבדוק איך היא תרמה לכל העסק, חוקרים אם היא היתה בתולה: אם לא, אולי היא בכלל רצתה את זה. וכו' וכו'. כן, זה כך גם היום במקרים רבים מספור.

במקרה של לוגן נוסף לכך הפן האוריינטליסטי. כי הרי ידוע לכל, שבמדינות המערב הנאורות, וגם בישראל, לא אונסים נשים ולא מטרידים אותן, ובכלל לא מתנהגים ככה כמו החיות האלה בא-תחריר.

טוב נו, הם ערבים, מה אפשר לצפות.

ודווקא חשבנו שהם נחמדים, אחרי שהם יצאו נגד הרודן שלהם בקריאות "דמוקרטיה" ואפילו הצליחו לסלק אותו. איזה כיף היה להשתרע על הספה בסלון ולראות אותם בטלוויזיה, היה אקשן.

אבל מה, אי אפשר לסמוך עליהם.

לוחמי שחרור שאונסים נשים או מטרידים אותן יש כידוע לא רק במצרים, כמו שעיתונאים ואנשי טלוויזיה סקסיסטים יש לא רק בארצות הברית. אבל שם לפחות משלמים מחיר: ניר רוזן, העיתונאי השמאלן שהשמיץ את לוגן בטוויטר אחרי תקיפתה, התנצל ואף התפטר ממשרתו כחוקר באוניברסיטת ניו יורק. אצלנו לא מתנצלים, לא מתפטרים ולא מפוטרים. בדרך כלל מסתפקים בהאשמת הקורבן.

חשוב לזכור: תקיפה מינית היא פשע של כוח ושליטה. לכן, מי שמאשים את הקורבן או טוען שהיא הביאה זאת על עצמה או כל אחת מהווריאציות המוכרות - בעצם משלים את מלאכתו של התוקף.

שם של "נותן"

הן משמשות קישוט למכירת מכוניות וכל דבר אחר, הן סופגות הערות מבזות ומבטים משפילים. זה קורה לכל אשה, בלי יוצאת מן הכלל, פעמים רבות מספור במשך חייה, וקוראים לזה החפצה - יחס כאל חפץ. זה טבוע כל כך בחברה ובתרבות, שכאשר פמיניסטיות מוחות על כך, לא פעם יש מי שאומר שהן מגזימות, שמה הן עושות עניין, שדי כבר עם הלוחמנות הזאת.

אז הנה מחקר בעניין, שאולי אינו מפתיע אבל חשוב בהחלט: ד"ר תמר שגיא מבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה עשתה מחקר המראה כי כאשר נשים מרגישות שמתייחסים לגופן בלבד, הן נוטות לדבר פחות ולצמצם את נוכחותן. זאת, בהשוואה לגברים שחשו כי הם מוחפצים וכן בהשוואה לנשים שלא חשו כך.

במחקר, שנעשה בשיתוף דיאנה קווין ופלישיה פראטו מאוניברסיטת קונטיקט וג'ק דובידיו מאוניברסיטת ייל בארצות הברית, השתתפו נשים וגברים. הם הציגו את עצמם בפני אדם אחר, בתנאים שונים. באחת הסיטואציות חשבו המשתתפות והמשתתפים שרק גופם מצולם, כלומר המיקוד היה באופן בלעדי בגוף. בסיטואציה נוספת הם חשבו שרק פניהם מצולמות ובסיטואציה שלישית - שהם רק מוקלטים.

והתוצאות? - נשים שחשבו שגופן מצולם המעיטו בדיבור במידה ניכרת בהשוואה לנשים שרק פניהן צולמו או שלא צולמו כלל, וגם בהשוואה לגברים. כאשר חשבו אותן נשים כי גבר נמצא בצדה השני של המצלמה - הן צימצמו את נוכחותן אף יותר. לעומת זאת, נשים שלא צולמו כלל לא דיברו פחות מגברים.

על פי ד"ר שגיא, המחקר מראה מהו המחיר שנשים משלמות על כך שהגוף שלהן בעצם מופקע מהן. כשהגוף לכאורה "שייך" למישהו אחר, או משמש לרצות מישהו אחר, לנשים יש פחות חופש להיות נוכחות גם באישיותן. כלומר, הגוף שלך נוכח, אבל האישיות שלך מצטמצמת. היא מוסיפה כי לאט לאט גם גברים מוחפצים, אבל לא באותה מידה.

ומי שכל זה פשוט לא מזיז לו - שיחשוב שזה קורה לבת שלו (וסליחה אם זה פטריארכלי מצדי; המטרה מקדשת איכשהו את האמצעי).

וכמובן, ישנו הוויכוח שנשמע שוב ושוב לאחרונה: מה עם אשה שהפנימה את הסקסיזם, מגדילה את שדיה, נאמר, ומבליטה אותם במחשופים גדולים במיוחד? איך אפשר לבוא בטענות למי שנוהג בה בהחפצה?

ובכן, אפשר בהחלט.

בדיוק כפי שאי אפשר להאשים אשה כי נאנסה משום שהלכה ברחוב בשמלת מיני, נאמר, כך אין זה לגיטימי להטריד מינית אשה במחשוף גדול. המחשוף הזה עושה לך דברים? תסתדר. החרדים, למשל, טוענים שעצם מראה זרוע חשופה של אשה, או שיערה, גורם להם סערה של יצרים שהם אינם יכולים לעמוד בה. גברים "נאורים" הרי מגחכים עליהם. ובכן, חלק מהם לא הרבה יותר טובים מהם, ואולי גרועים בהרבה.

אגב, את היחס שסופגות נשים המתלוננות על עבירת מין השוותה לאחרונה בלוגרית אנונימית, בפוסט מבריק (שתורגם לעברית בידי המשפטנית והפעילה הפמיניסטית אביטל פלדמן), לאנשים שמתלוננים על עבירות רכוש. תארו לכם שאדם שנשדד ברחוב היה בא להתלונן והשוטרים היו שואלים אותו: למה הלכת ברחוב הזה בשעה הזאת? לא חשבת שעלולים לשדוד אותך? אילו אמצעי זהירות נקטת? האם נתת כסף בעבר? אה כן? אז יש לך שם של "נותן". מה לבשת? חליפה? הסתובבת ברחוב בערב בחליפה?? נו, אז בטח ששדדו אותך.

תמצית זו של הפוסט ממחישה עד כמה אבסורדי ונורא היחס למתלוננות, יחס שלא היה מתקבל על הדעת בנוגע לשום עבירה אחרת על החוק.

החופש לעבוד ללא תשלום

לקראת יום האשה הבינלאומי שיהיה בעוד שבועיים תיפתח ביום שישי בשבוע הבא בבית האמנים בתל אביב התערוכה "אוצרות סטטוס", שתסמן את פתיחת אירועי יום האשה בעיר. בתערוכה יוצגו עבודות שהאמנית שירה ריכטר יצרה תוך כדי הטיפול היום-יומי בילדיה.

ריכטר עוסקת למעשה בשקיפות של מה שמכונה "כלכלת הורות" - ולמעשה "כלכלת אמהות" לנוכח מי שעדיין נושאות ברוב המכריע של נטל גידול הילדים. בטקסט הנלווה לתערוכה, שאוצרת ד"ר הדרה שפלן קצב, מציינת ריכטר את האבסורד הטמון בכך שתקופת הטיפול הראשוני בתינוק - תקופה שכל מי שעברה ועבר לא יכחישו כי אין קשה ממנה - מכונה "חופשת לידה" (חופשה? זאת חופשה?? עבודת פרך עם קורט עינוי פסיכולוגי יהיה כינוי הולם יותר); שעל פי חישובים כלכליים של האו"ם, לעבודת ההורות וניהול משק הבית אין שום חשיבות כלכלית; ושדווקא עבודה חשובה מאין כמותה זו - גידול בני אדם וחינוכם - אינה מתגמלת בשום סמלי סטטוס בחברה. "הפנטסיה שלי", אומרת ריכטר, "הוא שישנו את הסטטוס המעליב 'לא עובדת' (לאשה שעובדת רק בביתה ולא מחוץ לו) בביטוח הלאומי".

חג האוליגרכים ונשותיהם

במערכת התקבל המייל הבא:

"האירוע המרכזי לציון יום האשה הבינלאומי!!! 8 במרץ. הפקה בהשקעה חסרת תקדים בישראל!!!

"מיטב האוליגרכים, המיליארדרים ונשותיהם ממוסקבה, סנט פטרסבורג, מונקו וישראל יגיעו לאולם היוקרה (...) נשף בינלאומי הכולל קוויאר שחור, שמפניה, וודקה מצרפת סופר פרימיום, תזמורת (...) תצוגת אופנה של מותגי יוקרה ודוגמניות על היישר מרוסיה ואוקראינה, מיצג אקרובטיקה מרהיב וייחודי מרוסיה, מופע לייזר אור-קולי, שירות לימוזינות למוזמנים היישר משדה התעופה. נבחרת של שפים מרוסיה וישראל יציגו את המנות אשר נבחרו בקפידה".

הפועלות השובתות שהביאו לייסודו של יום האשה הבינלאומי ללא ספק עושות פליק-פלאק בקברן.



לארה לוגן בכיכר א-תחריר בקהיר. דווקא חשבנו שהם נחמדים


עבודה של שירה ריכטר מתוך התערוכה. דימויים שלכדו את עינה תוך כדי עבודת התחזוקה של ההורות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו