בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זכות השאגה: להקת המטאל "בצפר" מתכננת להיכנס לכל בית

אחרי אלבום בכורה מצליח, שהביא אותם להופיע בקביעות מול רבבות צופים באירופה, להקת המטאל הישראלית "בצפר" מוציאה אלבום שני. בדרך שהחלה בנגינה בטקסים של בית הספר במכבים-רעות והגיעה לקבלת סטרואידים בישבן ממפיק גרמני, הם למדו שיעור על מחיר ההצלחה

תגובות

האלבום החדש של להקת "בצפר" הוקלט בפעם הראשונה כבר לפני שלוש שנים. זה לא היה אמור להיות מוצר מוגמר. זה היה מעין תרגיל, אבל הוא נעשה ברצינות טוטלית. חברי הלהקה הקליטו את האלבום בקפידה בהתאם לסטנדרטים המקובלים בתעשיית המטאל העולמית, שלחו אותו לטכנאי שעשה לו מיקס, קיבלו אותו אחרי המיקס, הקשיבו לו והבינו דבר חשוב: איך הם לא צריכים להקליט את האלבום החדש שלהם.

הם לא צריכים להיכנע, כך הם הבינו, לדיקטטורה של הרובוטים. למי שלא מצוי בז'רגון של המטאל, "הרובוטים" הם שם קוד לאוטומציה והסטריליזציה שהשתלטו על תהליך הייצור של אלבומי המטאל בשנים האחרונות והרגו את הנשמה הפרועה של המוסיקה הזאת.

"אתה יודע איך עושים עכשיו תקליט מטאל?" אומר מתן כהן, הגיטריסט של "בצפר". "קודם כל יש ערוץ עם קצב מטרונומי. טיק טיק טיק טיק. עכשיו בא המתופף ומנגן על זה, ואז בא הטכנאי ומסדר את התופים כדי שהם יישבו פיקס. אחר כך מחליפים את הסאונד של התופים בסאונד של מתופף אחר שנשמע יותר טוב. ככה יוצא שברוב אלבומי המטאל מנגן בעצם אותו מתופף. רובוטים".

חברי "בצפר" חרשו את אירופה במשך כמה שנים ונתקלו לא פעם בבלוף של הרובוטים. "יש להקות שהדיסק שלהם נשמע מיליון דולר, אבל אז אתה רואה אותן בלייב וזה פשוט לא עובד", אומר אביטל תמיר, הסולן של "בצפר". "להקות שהערצנו, פתאום אנחנו מבינים שבהופעה, במבחן האמיתי, הן פחות טובות מאתנו. היו אפילו להקות שניגנו עם פלייבק, בלי בושה".

את הדיסק הקודם שלהם, "Down Low", הקליטו חברי "בצפר" בשיטה הרובוטית. הם היו אז יותר צעירים, הם שאפו לחתום על חוזה בלייבל המטאל הכי גדול בעולם, "Road Runner" (דבר שאכן קרה ב-2005), ובשביל לחתום ב"רוד ראנר" לא היתה להם ברירה אלא לאמץ את האסתטיקה של הרובוטים. אבל לקראת האלבום החדש, "Freedom to the Slave Makers", שיצא בשבוע שעבר, חברי "בצפר" הבינו שהם צריכים לעבוד בצורה שונה לגמרי. "מבחינה רגשית היינו מוכנים לצאת עם דבר לא מושלם", אומר תמיר. "בלי מתמטיקה, בלי הנדסה גנטית. שירים שיישמעו כמו שלוש דקות אמיתיות ויעבירו את הקסם שהיה בחדר כשניגנו אותם".

בשביל להרגיש את הקסם צריך כמובן לאהוב מוסיקה רועשת מאוד ואגרסיבית מאוד. נפשות רכות שהיו נקלעות לחדר התל-אביבי הלא גדול שבו "בצפר" עושה חזרות, היו נמלטות ממנו בזעקות. אבל אילו היו נשארות, מצטיידות באטמי אוזניים ושומרות על פתיחות, ייתכן שהיו מופתעות מהמוסיקה של "בצפר". המטאל מקוטלג לפעמים כמוסיקה רועשת ותו לא, אבל במוסיקה של "בצפר" יש גילויים של מורכבות וכל שיר בנוי מכמה חלקים שדורשים מהנגנים תיאום והקשבה מקסימליים. בהפסקה בין השירים, בזמן שכהן החליף מיתר קרוע בגיטרה ("זה סימן שהחזרה טובה", אמר), תמיר אמר למתופף רועי ברמן והבסיסט רותם ענבר: "אני חושב שהיתה טעות קטנה בסי-פארט".

זה לא מובן מאליו שבשיר מטאל יהיה בכלל סי-פארט, וזה גם לא מובן מאליו ש"בצפר" היא להקת מטאל. "אנחנו לא מחשיבים את עצמנו כלהקת מטאל", אומרים תמיר וכהן. "לפני שהוחתמנו ב'רוד ראנר' הלכנו בדרך מאוד ספציפית, שהיתה יותר מטאליסטית, כי ידענו מה הסטנדרט של הלייבל הזה וכיוונו אליו. עכשיו, באלבום החדש - בדיוק ההיפך. הרשינו

לעצמנו להכניס מה שנשמע לנו טוב ולא לעשות החשבון של 'זה מטאל, זה לא מטאל'", אומר תמיר. יש הרבה פאנק והארד-רוק באלבום החדש (לפני ההקלטות "בצפר" העלתה כמה פעמים הופעת קאוורים ל"AC/DC"), וכהן מדבר גם על ההשפעה העמוקה שיש לבלוז על הלהקה. "אני שומע קטעים שהגיעו מג'סטין טימברלייק באותה מידה כמו מ'AC/DC'", מוסיף תמיר.

אווירה רצינית

הם באים ממכבים-רעות והתחילו לנגן ביחד בסביבות 1997, כשהיו בני 16-17. "בבית הספר שלנו היתה מקהלה ששרה בכל הטקסים, והפריע לי שהיא שרה על פלייבק", מספר תמיר. "חשבתי שזה טיפשי שיש תלמידים שיודעים לנגן והמקהלה שרה על פלייבק. אז בקיץ שבין כיתה י"א לי"ב יצרתי קשר עם מנהלת המקהלה והקמנו להקה שתנגן מאחורי המקהלה".

מאחר ש"בצפר" היא אחת הלהקות הכי פרועות ורועשות בישראל, אי אפשר שלא לתהות אם חברי הלהקה התכוונו לנגן כמו שצריך מאחורי המקהלה, או שבסתר לבם הם תיכננו לפתוח דיסטורשן ולהחריב את הטקסים. "כמו שצריך, הכי סטרייטי", אומר תמיר. "לא היתה לנו שום כוונת זדון. רק שלא יהיה פלייבק".

"בצפר" אינה הלהקה היחידה שיצאה ממכבים-רעות. מהיישוב הזה יצא בתחילת העשור הקודם גם קולקטיב הראפרים המעולה "פרברים רפיוג'יז". מה פשר התסיסה היצירתית בפרבר המנומנם? "לא צריך להגזים, מדובר בסך הכל בשתי להקות", אומר תמיר. "אבל זה נכון שהיתה חדוות יצירה והסיבה די ברורה: היה משעמם ביישוב. לא היה מה לעשות. אז ניגנו".

אחרי שעברו את שלב הקאוורים ("מטאליקה", הנדריקס, ברי סחרוף ו"היהודים") והתחילו לכתוב שירים מקוריים, חברי "בצפר" חיפשו מקום להופיע בו וקהילה להשתייך אליה. הקהילה הקטנה במכבים-רעות לא הספיקה, והם מצאו את מה שחיפשו במועדון "זמן אמיתי" בתל אביב.

זה היה ב-1998 או 1999, ומי שנקלע אז בלילות שבת לפינת הרחובות אילת ואליפלט, עשוי היה לצפות במחזה מעניין: מאות נערות ונערים, רובם בבגדים שחורים קרועים, חלקם עם תספורות פאנקיסטיות, זרמו אל המתחם של המועדון התת-קרקעי. הם באו מכל הארץ: חיפה, באר שבע, אזור השרון, וגם מכבים-רעות, והשתוללו במועדון הענקי לצלילי להקות פאנק מחו"ל כמו "אנתרקס" ו"NOFX". על הבמה הופיעו להקות הארדקור ישראליות בתחילת דרכן: "קוד 194", "K256", "קוקו בלוף והיתושים". זה היה המקום ש"בצפר" עשתה בו את צעדיה הראשונים.

"אני זוכר שראיתי שם להקת דאת מטאל בפעם הראשונה בחיים, וזה היה מפחיד", אומר תמיר. "הסולן שלהם ניגן בס וקרע מיתר באמצע ההופעה. מיתר של בס. זה לא קורה בדרך כלל. זה היה מאוד מרשים. חשבתי לעצמי: איך אנחנו עולים אחרי זה?

"נוצר שם קולקטיב של צעירים שכל אחד מהם, בפרבר שלו, אולי הרגיש לא שייך, ופתאום ב'זמן אמיתי' מצא מאסה של אנשים שחושבים כמוהו ומקשיבים למוסיקה שהוא אוהב", ממשיך תמיר. "זה היה מרגש, והיתה שם אווירה של דבר רציני. היית בא להופעות של להקות, קונה את הדיסק והחולצה שלהן כדי לעזור להן, וכשהסתכלת עליהן מנגנות חשבת שאולי הן יגיעו למשהו, אף שהסיכוי היה אפסי. כקולקטיב נתנו אחד לשני את ההרגשה שזה רציני".

זה פשוט הגניב אותנו

הזהות של "בצפר" התגבשה כשתמיר עבר מעמדת הגיטריסט לעמדת הזמר. זה לא היה מתוכנן. הלהקה חיפשה זמר במשך הרבה זמן עד שתמיר החליט לנסות לשיר, ובו במקום הבין שזה מה שהוא צריך לעשות. "בשירה היה חופש שלא היה לי בגיטרה", הוא אומר, "כי בגיטרה היה לי מורה שהסביר לי על סולמות ועם השירה פשוט עשיתי מה שרציתי".

או במלה אחת: שאגתי. תמיר הוא אחד השואגים המרשימים ביותר בישראל, והוא לא מחוויר גם בהשוואה לסולני מטאל מחו"ל. מדוע הוא שר כך? האם הוא מוציא החוצה תסכולים ושדים פנימיים? החיוך של תמיר מבהיר שלא חייבים לחפש הסברים פסיכולוגיסטיים. "הקטע של 'בצפר' תמיד היה לנגן הכי חזק בעולם, וככה גם בשירה", הוא אומר. "זה פשוט הגניב אותנו. זה מגניב אותנו עד היום".

כהן מספר בהקשר הזה על מה שהיתה ככל הנראה ההופעה החשובה ביותר בתולדות הלהקה. זה קרה ב-2004 בבלגיה. חברי "בצפר" הקליטו שם את אלבום הבכורה שלהם ובמקרה הוצע להם לחמם להקה שהם מעריצים, "Fear Factory". "הופענו אתם", ממשיך תמיר את הסיפור, "ואחת התגובות של האנשים בקהל היתה: 'איזה חזק הלהקה הזאת מנגנת. יכול להיות שהיא ניגנה יותר חזק מ"פיר פקטורי"?' בטח, זה היה העניין". "אבל לא יותר מדויק מ'פיר פקטורי'", מוסיף כהן. "לא, אבל יותר חזק", אומר תמיר.

בהופעה עם "פיר פקטורי" היה נציג של הלייבל "רוד ראנר", וייתכן שזאת היתה אחת הסיבות לכך שלייבל המטאל הגדול בעולם החליט לקחת תחת חסותו להקה אלמונית מישראל. בשביל "בצפר", וגם בשביל סציינת המטאל הישראלית, ההחתמה היתה מאורע מכונן. "עד אז היינו מופיעים עם עוד כמה להקות בערבים שהיו מושכים 300 צופים, ופתאום הופענו לבד ב'בארבי' ו-1,000 אנשים רצו להיכנס", אומר כהן. "ופתאום עיתונים עשו עלינו כתבות של שני עמודים אף שהשירים שלנו לא הושמעו מחוץ לתוכניות מאוד ספציפיות ברדיו".

טוב להיות רוק סטאר

ההחתמה ב"רוד ראנר" הכניסה את "בצפר" למעגל של פסטיבלי המטאל הגדולים באירופה, לא פעם כאחת הלהקות המרכזיות. במשך שנתיים, מ-2005 עד 2007, חרשה הלהקה את אירופה והופיעה להערכת חבריה כ-200 פעם. לפעמים התמזל מזלם והיה להם אוטובוס משלהם, לפעמים הם חלקו אוטובוס עם עוד ארבע להקות. "אתה יודע מה זה להיות חודש וחצי בתוך אוטובוס עם 18 גברים ולהריח את הגרביים שלהם?" אומר כהן.

שאלה לא פחות מעניינת היא איך תמיר הצליח לשמור על מיתרי הקול שלו במצב תקין לנוכח תדירות ההופעות המטורפת ועוצמת הצעקות שלו. "לומדים לעשות את זה", הוא אומר. "אסור להתקרר, אסור להיכנס ליותר מדי צרות, אסור לבלות יותר מדי". וכשכל אמצעי הזהירות לא עזרו, היו אמצעים אחרים. כש"בצפר" היתה אמורה להופיע בפסטיבל מטאל גדול בגרמניה והקול של תמיר קרס מפאת מחלה, הוא מספר, "מנהל ההפקה הגרמני לקח אותי לרופא שתקע לי סטרואידים בתחת. יום אחרי כך הרגשתי כמו מת. מתברר שזה משהו שמאוד מקובל לעשות בשטוטגרט".

בשנתיים שבהן חרשה את אירופה הופיעה "בצפר" בקביעות מול קהלים של עשרות אלפי צופים, ואפילו זכתה לשמש במשך חודש כלהקת החימום של "ספולטורה", אחת מלהקות המטאל הגדולות בעולם. "זה היה טוב להיות רוק סטאר, אתה יודע?" אומר תמיר.

אתה מדבר באירוניה?

"לא. מי שאומר שהוא לא נהנה מזה משקר. זה חלק מהעניין. מצד שני יש את האי-יכולת לנהל חיים תקינים, להחזיק מערכת יחסים, להרגיש שיש לך בית. דברים אלמנטריים כאלה. זאת ההרפתקה".

כהן ותמיר אומרים שאילו רצו היו יכולים להמשיך בהרפתקה הזאת לנצח. "באירופה יש המון להקות כאלה, שעל רובן בחיים לא תשמע. הם מתחילים בגיל 20 ובגיל 50 הם עדיין עושים את זה", אומר כהן. אבל אחרי שנתיים של סיבובי הופעות אינטנסיביים, חברי "בצפר" מיצו את אורח החיים הזה והחליטו לקחת פסק זמן. "היה לנו חשוב לחיות קצת", אומר תמיר, "וגם הגענו למסקנה שכדי שהמוסיקה תעלה מדרגה, אנחנו חייבים לצאת מהמעגל הזה, לצבור ניסיון מסוג אחר שיוכל להיכנס לאלבום הבא".

כשהם מדברים על העתיד הקרוב, הם מכוונים גבוה מאוד. כל כך גבוה שהגבות מתרוממות. "אם אתה משאיר אחריך תקליט טוב או אפילו להיט מספיק גדול, התמלוגים מהדבר הזה יוכלו להכניס כסף לנכדים שלך", אומר תמיר.

עכשיו אתה מדבר בצורה היפותטית, כן?

"לא. מבחינתי זה מאוד ריאליסטי. אנחנו עוד לא מרגישים שעשינו אלבום כזה, אבל זאת השאיפה: להיות להקה שגם אחרי שלא נהיה פה, השם שלה יהיה Household name".

אבל אתם עושים מוסיקה קיצונית. לא משמיעים אתכם ברדיו. איך אתה מצפה שתהיו שם שמוכר בכל בית?

"יש המון אנשים שאוהבים מוסיקה קיצונית".

עד שהשם "בצפר" יהיה שגור בפי כל, הלהקה תשיק את האלבום החדש ב-3 במארס בבארבי בתל אביב. הופעות בחו"ל לא נקבעו עדיין, "אבל זה יקרה בקרוב", מבטיח כהן. אחרי שלוש שנים שבהן לא הופיעו מול קהל המטאל האירופי, האם האהבה שהם התרגלו לקבל ממאסות של אלפי אוהדים לא חסרה להם? "עוברים תהליך של גמילה", אומר תמיר. "זה כמו כל רעל או כל דבר מחורבן שגורם לך להרגיש ממש טוב. כשנחזור להופיע, אני אנסה להיכנס לזה עם ראש יותר בריא, לא לאבד כל מיני חלקים מעצמי".

כי זה התקרב לשם?

"לא יודע", צוחק תמיר. "אני לא זוכר. זה חלק מהקטע".



חברי בצפר: מתן כהן, רועי ברמן, רותם ענבר ואביטל תמיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו