בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רכבת לילה לפולין

האמן הבריטי דאגלס גורדון יצר סרט העוקב אחר מוסיקאים ישראלים שנוסעים לנגן בפוזנן. הסרט גם עוסק באהבה, ומככב בו בעלה לשעבר של בת זוגו של גורדון

תגובות

דגלאס גורדון יושב בחדרו הלבן והמבהיק בגלריה שלו בלונדון, ידיו מכוסות קעקועים ("forever", "always", "everyday"), ומספר כי עבודתו החדשה, "K364" - שבמרכזה הסימפוניה הקונצרטנטית של מוצרט ק' 364 לכינור, ויולה ותזמורת - ראשיתה בסיפור אהבה.

גורדון, בן 44, יליד גלזגו, זכה בפרס טרנר ב-1996 והוא זה שנים אחד האמנים החשובים בבריטניה. הוא נודע בעיקר ביצירות פילם כגון "Psycho 24 Hours" ו"זידאן", שביים יחד עם פיליפה פראנו. בשנת 2007 השתתף בפרויקט שבו יצרו אמנים עבודות לבית האופרה של מנצ'סטר.

את אחת העבודות האלה, "4 Butterflies", יצר ידידו, האמן האלבני אנרי סאלה. ארבע זמרות סופרן ניצבו ושרו יצירה של פוצ'יני. גורדון התאהב באחת הזמרות שעל הבמה, רות רוזנפלד, ישראלית שעקרה לברלין כדי ללמוד אצל דיטריך פישר-דיסקאו. גורדון טס לעיר, שבה גר בעבר. "היא יצאה עם זמר בריטון בן 26, וזה היה בשבילי אות לצאת לקרב", הוא אומר. השידוך צלח. בני הזוג גרים בברלין עם בתם, בת שנתיים, ולדבריו, כל אחד מהם מצא לו דרכים אחרות להיות אמן ("ברירת המחדל שלי היא לשכב במיטה כל היום ולצפות שוב ושוב ושוב באותו סרט. היא מתעוררת, מתאמנת, מתאמנת עוד קצת ואז הולכת לישון").

אחד האנשים הראשונים שרוזנפלד רצתה שהוא יכיר היה בעלה לשעבר, נגן הוויולה אברי לויתן. "אחרי ארבע-חמש שניות של עוינות מוזרה, נעשינו חברים קרובים מאוד", אומר גורדון. יום אחד הציעה רוזנפלד שייסעו ברכבת לפולין לשמוע את לויתן וידידו הכנר מנגנים את הסימפוניה הקונצרנטנטית בקונצרט. "היא חשבה שבגלל העניין המטורף שלי בכפילויות, זה יעניין אותי - שני הכלים האלה שהם אותו דבר, אבל לא בדיוק".

יצירתו של גורדון מרחפת לעתים קרובות סביב דואליות, ניגודים, התפצלויות: עבודתו "Confessions of a Justified Sinner" (וידויים של חוטא מוצדק), למשל, מורכבת משני צגים המראים רצפים חוזרים על עצמם של סצינות הטרנספורמציה מסרטו של רובן ממוליאן "ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד" מ-1932.

וכך יצאה חבורה, "ארבעה יהודים וגוי אחד", ברכבת מברלין לפולין והשקיפה אל העצים הקפואים. הישראלים פיטפטו בעברית, לפעמים בעצבנות, על המסע הטעון. גורדון העמיד פנים שהוא קורא בעיתון, "אבל המוח הסקוטי הערמומי הקטן שלי לא הפסיק לחשוב".

בסוף הקונצרט התקיים טקס מוזר: ראש העירייה נשא דברים לפני רב בקהל. גורדון בירר מה מתרחש: מעין התנצלות, מאחר שבית הכנסת של פוזנן נסגר בשנות המלחמה ונהפך לבריכת שחייה.

היצירה "K364" שיצר גורדון - המוצגת עתה בגלריה גגוזיאן בלונדון כמיצב של שני צגים, לאחר שהוקרנה בפסטיבלי קולנוע - יוצאת למסע הזה בשנית. גורדון מצלם את לויתן ואת הכנר רועי שילוח, הנוסעים לפוזנן. הוא גם מצלם בבית הכנסת הישן, בשעה שמתקיים בו אימון של קבוצת שחייה מסונכרנת של נשים פולניות. משם המשיכו לוורשה, ושם צילם את המוסיקאים מבצעים את הסימפוניה הקונצרטנטית עם תזמורת.

היצירה, שסיפור האהבה הפרטי של גורדון עומד במרכזה, היא גם סיפור אהבה בין שני מוסיקאים. לויתן ושילוח הם חברים מגיל חמש. כשצופים בסרט מתבוננים בהם בעודם עוסקים במעשה הנהדר, הכמעט אינטימי מדי, של המוסיקה הקאמרית. משובב נפש לראות איך הנגנים מחייכים, זוקפים את גבותיהם, נעים זה כלפי זה ומתרחקים זה מזה. זה רצף של מחוות שהופך את המוסיקה מחוויה של שמיעה בלבד לחוויה שהיא גם חזותית. הקהל היושב בשורות וצופה בקונצרט שהנגנים עומדים בו על במה מרגיש בחוויה הזאת רק לעתים נדירות. כשם שהסרט "זידאן" הציב את הצופה על מגרש הכדורגל, כך "K364" מכניס את הצופה אל מעמקי הלב הפועם של המוסיקה.

גורדון מספר שכאשר הוא ואנשיו צילמו את הקונצרט - "שני צלמים סקוטים ובמאי סקוטי רומנטי ונוטה מאוד לרגשנות" - הם כולם בכו. הוא אומר: "מצד אחד, זה יפה ורומנטי. אבל מצד שני, זה גם עצוב. אני לא חושב שאנשים ייצאו מהסרט בחיוך על הפנים. זה כאילו נגזר עליהם לנגן את סיפור האהבה הזה שוב ושוב ושוב".



גורדון


מתוך היצירה ''K364''. סיפור אהבה בין שני מוסיקאים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו