בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרט "ביותיפול": החיים מקבלים משמעות רגע לפני שהם נגמרים

החרדה מפני אובדן אהוביו, ובעיקר ילדיו, היא שהניעה את אלחנדרו גונזלס איניאריטו ביצירת סרטו החדש, "ביותיפול". בראיון עמו מספר הבמאי המקסיקאי על משבר הזהות שלו ומסביר למה דווקא כאשר הגיבור שלו מתקרב אל המוות, חייו נעשים משמעותיים יותר

תגובות

קאן

את במאי הקולנוע המקסיקאי אלחנדרו גונזלס איניאריטו פגשתי בפסטיבל קאן האחרון, שבו סרטו החדש, "ביותיפול", שעולה היום לאקרנים בישראל, הוקרן בתחרות. בפגישה היתה עיתונאית נוספת, שאינני זוכר מאיזו מדינה היא באה, אך היתה זו אחת ממדינות אסיה. לאורך הפגישה כולה אותה עיתונאית צעירה לא הוציאה מלה מפיה ולא שאלה אפילו שאלה אחת; היא רק רשמה בקפדנות כל מלה שנאמרה בה.

העובדה הזאת איפשרה לי כמובן לשוחח עם איניאריטו כאוות נפשי, בלי שעיתונאים אחרים יגזלו מהזמן שהוקצב לי. ואיניאריטו, לבוש כהרגלו בשחור, הוא איש שיחה משתף פעולה ונלהב. אך היה בסיטואציה הזאת משהו תמוה מעט, שגם איניאריטו הבחין בו. מפעם לפעם היה שולח מבט אל אותה עיתונאית, שראשה היה רכון מעל למחברת שבה רשמה כל מלה, כדי לבדוק אולי בכוונתה לשאול אותו משהו, אך היא היתה בשלה, דוממת.

ואולי הוא נזכר, כמוני, שבסרטו הקודם "בבל", שב-2006 השתתף אף הוא בתחרות בפסטיבל קאן וזיכה אותו בפרס הבמאי הטוב ביותר, אחת הדמויות המרכזיות היתה אשה יפאנית צעירה, חירשת אילמת, שלא אמרה מלה לאורך הסרט כולו.

ב"ביותיפול", אומר איניאריטו, בן 47, "רציתי לעסוק בחרדות הכי בסיסיות שלי, שקשורות בשבריריותם של החיים ובאי-ודאות שמאפיינת את הקיום האנושי. אינני אדם דיכאוני מטבעי, אבל המחשבות על המוות מעסיקות אותי מאז שהייתי ילד. מגיל צעיר הבנתי שאין שום דבר קבוע בחיים.

"עם זאת, לא על פחדי בנוגע למותי שלי רציתי לדבר בסרט, אלא על הפחד שמקנן בי מאובדן האנשים בחיי שאני אוהב: אבי וילדי; החרדה שאני חש בנוגע לשאלה איך ילדי ישרדו אם יקרה לי משהו. אלה החרדות שמעסיקות אותי, שמערערות אותי, ואותן ניסיתי לבטא בסרט דרך סיפורו של הגיבור. עם זאת, אינני רוצה ליצור את ההרגשה ש'ביותיפול' הוא סרט שעוסק במוות; להיפך אפילו, לדעתי הוא הימנון לחיים דווקא".

ואמנם, "ביותיפול", סרטו העלילתי הארוך הרביעי של איניאריטו, ספוג בחרדה וגם בתשוקה העזה למצוא גאולה - נושא שעובר כחוט השני בכל סרטיו.

גיבור הסרט, שצולם בספרד ועלילתו מתרחשת בשכונות הפחות אטרקטיביות ותיירותיות של ברצלונה, הוא אוזבל (חאווייר ברדאם, שהופעתו בסרט זיכתה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן וכעת הוא גם מועמד לאוסקר; הסרט עצמו מועמד לפרס הסרט הזר הטוב ביותר). אוזבל הוא נוכל קטן ובעיקר עסוק מאוד: הוא משמש איש ביניים בתעשיית הבאתם של עובדים זרים מסין ומאפריקה לספרד. העובדים הזרים מסין עובדים - ואף מתגוררים - בתנאים מחפירים בבתי מלאכה. האפריקאים מוכרים תיקים ושעונים מזויפים ברחובות ברצלונה.

עליבות הקיום האנושי של מהגרי עבודה אלה נוגעת ללבו הרחב של אוזבל, שתפקידו לאסוף כספים מבעלי בתי המלאכה, להעבירם למעבידיו ולתווך בינם לבין המשטרה כאשר זו מתערבת בעסקיהם. אך בכך לא תמו צרותיו. אשתו לשעבר, שקיבלה חזקה על שני ילדיהם הקטנים, מעורערת בנפשה והוא דואג לילדיו האהובים. דאגתו להם ולעתידם גדולה במיוחד כי הוא עצמו גוסס מסרטן הערמונית וזמנו קצוב (מחלתו של אוזבל מאפשרת לאיניאריטו, שמעולם לא נרתע מלהציג על הבד סצינות קשות, לכלול בסרט כמה סצינות שבהן נראה אוזבל מטיל את מימיו הספוגים בדם).

רק סיפור אחד

סרטו של איניאריטו גדוש יתר על המידה, וכמו בסרטיו הקודמים מתלווה אליו תחושה של מניפולטיביות רגשית, אך אין להכחיש גם את האפקטיביות שלו. איניאריטו הוא במאי שסגנונו אנרגטי, והוא בולט במיוחד בסרט הזה, שמתמקד בסיפורה של דמות חסרת מנוחה, כי אין לה זמן למנוחה: נדמה שהסרט מתרוצץ אחריה תוך כדי התרוצצויותיה, במשך

היממה כולה, במציאות העירונית הסואנת והדחוסה שבה הסרט מתרחש.

שני הבדלים עיקריים ניכרים בין סרטו החדש של איניאריטו לבין שלושת סרטיו העלילתיים הארוכים הקודמים: "אהבה נושכת" מ-2000 שהביא לו את פרסומו הראשוני; "21 גרם" מ-2003 שהוא ביים באמריקה בכיכובם של שון פן, נעמי ואטס ובניסיו דל טורו; ו"בבל", שעלילתו התרחשה במרוקו, ארצות הברית, מקסיקו ויפאן, עם שחקניו נמנו בראד פיט, קייט בלאנשט וגאל גרסיה בארנל והיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר של השנה.

בניגוד לסרטיו הקודמים, את התסריט הפעם לא כתב גיירמו אריאגה. כמו כן, העלילה הפעם מתמקדת בגיבור מרכזי אחד ועוקבת אחר סיפורו בלבד; הסרטים הקודמים הציגו שלוש עלילות שהצטלבו זו בזו. "רציתי הפעם לעקוב אחר סיפור לינארי אחד", אומר איניאריטו, "ראיתי בכך אתגר שעדיין לא התמודדתי עמו. הרגשתי שמעקב אחר דמות מרכזית אחת וסיפור מרכזי אחד בלבד הוא פעולה שמשחררת אותי, חושפת אותי כפי שלא נחשפתי בעבר, כי לא יכולתי הפעם להסתתר מאחורי כל מיני תחבולות תסריטאיות ואחרות.

"גיליתי שזה הרבה יותר קשה מאשר לעקוב אחר כמה עלילות מקבילות, כי נרטיב לינארי הוא כמו רכבת דוהרת, והוא חייב לדהור לכל אורך הסרט; ואם יש באותו נרטיב משהו לא נכון, משהו מזויף, הרכבת נעצרת. זו היתה הפעם הראשונה שעשיתי זאת וזה היה בשבילי תרגיל מרתק שלימד אותי הרבה על עשיית סרטים ואיך לספר סיפור בסרט, שלא ידעתי קודם לכן.

"כמו כן, פחדתי שאני נלכד בסוג הזה של סרטים שמספרים כמה סיפורים שמצטלבים זה בזה. זה מסוכן להילכד והרגשתי שמיציתי את הכיוון הזה. היום, מכיוון שסרטים רבים כל כך מספרים כמה סיפורים מקבילים, נדמה היה לי שאני יוצא לדרך כמעט ניסיונית בכך שאני מספר סיפור אחד ומתמקד בדמות אחת.

"בכלל, אני רוצה מעכשיו והלאה לגוון יותר את יצירתי. נטבע בי חותם של מי שמביים סרטים מדכאים", הוא אומר וצוחק, "אז הייתי רוצה שסרטי הבא יהיה קומדיה. זה יפתיע את המבקרים", הוא צוחק שוב.

"המעקב אחר עלילה אחת ודמות אחת", הוא מוסיף, "איפשר לי יותר מבסרטי הקודמים להשאיר הרבה שאלות שהסרט מעלה פתוחות, ואהבתי את זה כי אני שונא סרטים ששואלים שאלות מהותיות ועונים עליהן; אלה סרטים שאני לרוב שוכח מיד אחרי שאני רואה אותם, ואני חושב שגם הקהל שוכח אותם. ?ביותיפול' פתוח יותר לפרשנויות מסרטי הקודמים ואני מאמין שזה דווקא מפני שהוא שונה מסרטי הקודמים".

לא רק שאתה מתמקד הפעם בדמות אחת ובסיפורה; לעומת "בבל", שחבק עולם, סרטך הנוכחי מתרחש באתר אחד בלבד, ברצלונה.

"כן. ב'בבל' רציתי לתאר עולם שעומד בפני התפוצצות בגלל חוסר הקשר המתקיים בו בין הלאומים, התרבויות והמעמדות השונים. ב'ביותיפול' רציתי לספר סיפור אינטימי יותר, מצומצם יותר, אך העולם חודר גם לתוכו בצורת הטיפול של הסרט בבעיית העובדים הזרים, המגיעים לספרד מסין ומאפריקה, והם תופעה חובקת עולם, אני מתאר לעצמי שגם במדינה שלך מעסיקים עובדים זרים. סיפורם הוא טרגי, מה שקורה להם ב'ביותיפול' הוא מזוויע. הממד הזה של הסרט הוא שמקנה לסיפורו הפרטי של אוזל את הנפח הגלובלי האוניברסלי שלו.

"הסרט מתרחש בברצלונה, אבל זה נכון היום לכל עריה הגדולות של אירופה, שמתקיימות בהן יותר ממציאות אחת: אתה רק יוצא מהשכונות היפות והמפוארות של ערים אלה ואתה מוצא את עצמך במציאות אחרת של מהגרים ועובדים זרים, שכמעט שום קשר לא מתקיים בינה לבין המציאות האמידה, השבעה והשאננה שהיא לכאורה המוקד של אותן ערים. צילמתי את הסרט בברצלונה, אך מהבחינה הזאת זה יכול היה להיות גם סרט שמתרחש באיטליה או מתרחש בגרמניה. זה סרט אירופי.

"מה שהפתיע אותי היה שהאנשים מברצלונה, שאתם חיפשתי אתרי צילום לסרט, אפילו לא ידעו שהשכונות האלה קיימות בעירם ושזה מה שמתרחש בהן. עם זאת, חשוב לי להדגיש שבסרטי רציתי להציג מצב. לא היתה לי כוונה להטיף או לשפוט או אפילו להפוך את אוזבל לקדוש רק מפני שהוא גוסס או רק משום שהוא חש חמלה לעובדים הזרים האומללים האלה".

גיבור טרגי

את התסריט של "ביותיפול" כתב הפעם איניאריטו יחד עם ארמנדו בו וניקולס ג'יאקובונה. ממה נבע השינוי הזה? "כתיבה מעולם לא היתה זרה לי", משיב איניאריטו. "אני הגיתי את הסיפור של הסרט וכתבתי את הגרסה הראשונה שלו, ואחר כך מצאתי את שני הבחורים הצעירים והמוכשרים האלה, ארמנדו וניקולס, שיעבדו על התסריט יחד עמי. גם זה היה תהליך חדש בשבילי, תהליך מרתק ומשחרר אף הוא.

"העובדה שהתמקדתי הפעם בגיבור אחד אילצה אותי לנקוט גישה שונה לחלוטין לכתיבת התסריט ולעשיית הסרט. כשיש לך גיבור מרכזי אחד בלבד הוא חייב להיות אמיתי לחלוטין. אתה חייב להכיר אותו מכל בחינה אפשרית והתוצאה לפיכך היא עדינה יותר. התוצאה קרובה יותר לדיוקן מאשר סרטי הקודמים. ?ביותיפול' הוא יותר הרהור על המצב הקיומי שבו גיבור הסרט שרוי, ואולי העולם שרוי גם כן, מאשר סרטי הקודמים, שנזקקתי בהם להרבה יותר מרכיבים עלילתיים".

באיזה שלב החלטת שברדאם יגלם את התפקיד הראשי?

"מהרגע שהתחלתי לכתוב את התסריט היה לי ברור שחאווייר יגלם את אוזבל. אני מכיר את חאווייר זה כמה שנים. אני יודע איך הוא חושב, אני יודע איך הוא מביע רגש והיה לי ברור שהוא השחקן הנכון לגלם את הדמות. יש בחאווייר עוצמה אדירה וגם עדינות עצומה, ולשילוב הזה בדיוק הייתי זקוק. זו הסיבה שחאווייר מסוגל לגלם גם דמויות מפלצתיות, כפי שהוא עשה ב'ארץ קשוחה' של האחים כהן, ועשה זאת בצורה מבריקה ומלאת הומור שחור (התפקיד זיכה את ברדאם באוסקר משנה, א"ק), וגם לגלם דמויות ששוברות את לבך, כפי שעשה ב'הים שבפנים' של אלחנדרו אמנאבר או ב'לפני שהלילה יודד' של ג'וליאן שנאבל. הייתי זקוק לאנרגיה המיוחדת של חאווייר כדי לטעון את דמותו של אוזבל בפגיעות וברגש שהדמות שופעת".

האם היית מגדיר את "ביותיפול" כמלודרמה? ואני לא משתמש במושג הזה במובן שלילי; אני חושב שכמה מהסרטים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע, כולל הקולנוע המודרני, הם מלודרמות.

"לא הייתי מגדיר את סרטי כמלודרמה, כי במלודרמה, לפחות במשמעותה המסורתית, יש לרוב דמות טובה ודמות רעה, יש סטריאוטיפים. סרטי קרוב יותר ברוחו לטרגדיה, אפילו טרגדיה יוונית, כי הוא מציג את סיפורו של אדם שרוצה לעשות טוב - ואיננו מסוגל. ניסיתי להקנות לדמותו של אוזבל נפח אפי, ואני חושב שהנפח הזה של הדמות הוא שמבדיל בין גיבור דרמה, או אפילו טרגדיה, לגיבור מלודרמה. גם נוכחותו של הגורל בסרט מקנה לו ממד של טרגדיה.

"'ביותיפול' מבחינתי הוא סיפורו של אדם, שככל שהוא מתקרב למותו, כך הוא גם זוכה לחיות חיים אינטנסיביים ומשמעותיים יותר מבעבר. הוא זוכה בדברים ככל שהוא מתקרב לאובדנו. זה מה שהופך את אוזבל לדמות טרגית.

"בכל הסרטים שביימתי עד כה ניסיתי להעמיד את גיבורי במבחן כאשר הם נקלעים למצבים הקיצוניים ביותר, וכך זה גם בסרט הזה. כשאתה נקלע למצב קיצוני, אז מתגלה אופייך האמיתי, אז אתה מגלה מה יש בך ומה חסר בך, ואוזבל מנסה להשלים את מה שחסר בו קרוב לסוף דרכו. אבל אני לא תיאורטיקן, ולכן אני רק יכול לומר לך מה שאני מרגיש: שהסרט הוא יותר דרמה, יותר טרגדיה, מאשר מלודרמה".

דרך מפותלת

דרכו של איניאריטו לעשיית סרטים היתה מגוונת ומפותלת. הוא נולד במקסיקו סיטי ב-1963. בזמן שלמד קולנוע ותיאטרון עבד כדי-ג'יי בתחנת רדיו. הוא גם מוסיקאי, ובין השנים 1988 ל-1990 הלחין את המוסיקה לשישה סרטים מקסיקאיים. הוא היה למפיק בערוץ הטלוויזיה החשוב ביותר במקסיקו, ביים פרסומות ואז המשיך בלימודי הקולנוע שלו בארצות הברית, באוניברסיטה של מיין ובלוס אנג'לס.

בשובו למקסיקו פגש את התסריטאי גיירמו אריאגה, ומהמפגש הזה צמח סרטו העלילתי הארוך הראשון, "אהבה נושכת", שזכה בפרס במסגרת "שבועיים של הבמאים" בפסטיבל קאן.

ביימת סרטים במקסיקו, בארצות הברית וכעת בספרד. האם אתה מגדיר את עצמך כבמאי מקסיקאי?

"אני די במשבר מהבחינה הזאת. אני מגדיר את עצמי כבמאי קולנוע. אני יודע שהשורשים שלי הם מקסיקאיים, כי במקסיקו ביליתי את הילדות שלי וזה מה שקובע את זהותך, אבל הקולנוע שאני עושה זקוק לנפח בינלאומי שאינו מוגבל ללאום אחד או לתרבות אחת. אני במאי ממוצא מקסיקאי והסרטים שביימתי בארצות הברית קרובים יותר לקולנוע אירופי מבחינת הנושאים שלהם והסגנון שלהם מאשר לקולנוע האמריקאי. אבל אני לא מטריד את עצמי בשאלה הזאת"



איניאריטו. טרגדיה אוניברסלית


חאווייר ברדאם ב''ביותיפול''. ללא מנוח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו