בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ניתן לחדש את העיר מבלי לפגוע במרקם החיים שנוצר בה במשך שנים?

התחדשות עירונית, בין שהיא מתרחשת בסין ובין שבדרום תל אביב, פוגעת במרקם הפיסי והאנושי של האוכלוסייה הוותיקה. מחקר חדש בודק אם אפשר לעשות זאת בצורה צודקת

תגובות

בית המגורים של משפחת וו בעיר צ'ונגקינג במערב סין הוא "בית המסמר" המפורסם ביותר בעולם. המונח בית מסמר מתאר בתי מגורים באזורים המיועדים לפינוי-בינוי שתושביהם מסרבים להתפנות ונותרים במקומם, תקועים כמו מסמר בקרש. כיום המונח מתקשר בעיקר לסין, שעריה עוברות תהליכי הפרטה ו"תכנון מחדש" מואצים ואכזריים. בעלי בית המגורים בצ'ונקינג לא מחו נגד תהליך ההתחדשות עצמו אלא תבעו פיצוי הולם על הפקעת רכושם ועל פינוים, וזכו.

ניצחונם של יאנג ופינג וו בתביעה משפטית מול יזמי הפרויקט והרשות המקומית הוא מקרה חסר תקדים בתחום התכנון בסין. הסיפור עורר התעניינות עצומה גם מחוץ לגבולות סין וחולל תפנית שאפשר להגדירה היסטורית בדעת הקהל המקומית ובתקשורת. בני המשפחה, שהוקעו בהתחלת המאבק כאויבי העם וכמי שבמחאתם פעלו נגד ה"אינטרס הציבורי", נהפכו בתום שלוש שנות מאבק לגיבורי העם והמונח בית מסמר נהפך משם גנאי לתואר של כבוד.

בית המסמר של משפחת וו נהרס בסופו של דבר באפריל 2007, אחרי הסכם מרצון בין הצדדים. רגע לפני ההרס הספיק יאנג וו לטפס אל ביתו, ירושה משפחתית מהעידן הטרום-קומוניסטי, ולתלות מעליו את דגל סין ושלט הקורא לשמירה על הזכות לקניין פרטי. הרפורמה בחוק הקניין בסין שאושרה אז העניקה רוח גבית למאבק וסייעה לסיומו הטוב.

עם זאת, לסיפור עצמו יש חיים משלו, ולקח בידו. תצלום בלתי נשכח של הבית הקטן הניצב בודד מול הדחפורים הופץ באינטרנט על ידי בלוגר סיני ועשה היסטוריה. התצלום נהפך למטאפורה ליכולתו של הפרט להגן על זכויותיו מול כוחות השוק והממסד התכנוני וסמל לדמוקרטיזציה של התכנון. בד בבד, הוא גם סיפק עדות לאינטרסים המנוגדים, לעוולות ולאי-הצדק הכרוכים בתהליכי התחדשות עירונית ובתכנון העירוני עצמו.

ג'נטריפיקציה חזירית

התחדשות עירונית היא תופעה כלל עולמית, שצוברת תאוצה גם בישראל. בעבודת מחקר שלה בנושא בוחנת ד"ר אפרת איזנברג מאוניברסיטת תל אביב את השאלות אם אפשר ליישם התחדשות עירונית צודקת, ואם אפשר להשיג את המטרות החיוביות של ההתחדשות - שיפור המרחב הפיסי וחיזוק כלכלתו - מבלי לפגוע באוכלוסייה הוותיקה ובמרקם הפיסי והאנושי שנוצר במשך שנים.

המחקר נעשה במכון לטכנולוגיה וחברה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב בקבוצה ששמה "היכן יגורו העניים בעיר". במסגרתו פיתחה איזנברג מודל תיאורטי לקראת התחדשות עירונית צודקת במטרה לבחון דרכי פעולה חדשות בתחום. העבודה הוצגה בכנס השנתי של איגוד המתכננים שהתקיים לפני כשבועיים באוניברסיטת בן גוריון והתמקד בהתחדשות מרכזי ערים והמרחב הציבורי.

בעשורים האחרונים התחדשות עירונית היא סוגיה מרכזית על סדר היום התכנוני ויעד מרכזי לביקורת חברתית ניאו-מרקסיסטית, ככל שהעיר נהפכת ליותר קפיטליסטית. אמנם ההתחדשות מוצגת כמשרתת את "טובת הציבור", משדרגת את חזותו של המרחב הציבורי ובשנים האחרונות היא גם "אקולוגית", אבל מאז שנות ה-80 זהו למעשה מנגנון המיושם בעיקר באמצעות ג'נטריפיקציה, אומרת איזנברג, "והביקורת שלי היא על הג'נטריפיקציה החזירית שאין לה גבולות".

במצב העניינים כיום, רשויות מקומיות פועלות למעשה כיזמים פרטיים והמשאב העירוני המרכזי - הקרקע - נתפש במונחים מרקסיסטיים על פי ערך החליפין שלו, כלומר - כמקור לעשיית רווח יותר מאשר על פי ערך השימוש לרווחת הציבור, אומרת איזנברג. הטענה או התקווה שהרווח "יחלחל כלפי מטה" ויפעל בסופו של דבר לטובת כלל תושבי העיר התגלתה כמוטעית. הפערים בין שכבות באוכלוסייה רק מעמיקים, ובהעדר מנגנון של צדק חלוקתי שייווסת את התהליך - הם יגדלו עוד.

המודל התיאורטי לקראת עירוניות צודקת שפיתחה איזנברג מנסה למפות את הכוחות והשחקנים השונים הפועלים בתהליך ההחדשות העירונית ו"ליצור ארגז כלים שיאפשר חלוקה הוגנת של משאבים ורווחים". המודל מעלה לדיון שורה של קונפליקטים בתהליך - בין רכוש והון פרטי לבין מטלות ציבוריות, בין צורכי הציבור לבין שאיפת הרשות לחזק את כוחה הכלכלי, בין שיתוף הציבור לבין ריכוזיות המערכת התכנונית, בין אינטרסים פרטים לקהילתיים, והרשימה עוד ארוכה.

לצמצם או להרחיב?

עבודת המחקר מתמקדת בתהליכי ההתחדשות העירונית בשכונות הדרום בתל אביב כמקרה מבחן, על רקע מאבקי התושבים נגד המגמות ואופי הפיתוח (מגדל נוה צדק הוא סמל מרכזי במאבק) והכנת תוכנית המתאר החדשה לתל אביב, שחרתה על דגלה את שיתוף הציבור ו"עם הפנים לדרום". באזור המורכב ובנקודה הזאת בזמן איזנברג ראתה חשיבות למפות את הכוחות הפועלים, הקונפליקטים והאג'נדות השונות "לקראת מודעות חדשה".

הבחירה בשכונות תל-אביביות כמקרה מבחן מתבקשת מאליה. בד בבד, היא עוד עדות להסתגרות בבועה התל-אביבית. ספק אם זהו מקרה המייצג כהלכה בעיות כלל ארציות. קונפליקט בפני עצמו, כפי שמודה גם איזנברג, הוא שמרבית חוקרי הג'נטריפיקציה, לא רק בישראל, הם בעצמם חלק מהתהליך ומהגורמים להיווצרותו. מרביתם משויכים למעמד חברתי, ולעתים גם כלכלי, מבוסס יחסית, ומתבוננים בתהליכים ובפתרונות מלמעלה, או אולי גם בהתנשאות.

לפני כמה חודשים הוצגה לתושבים ביפו חלופה שהכינו פעילים מקומיים לתוכנית המתאר העירונית. מתגובות של תושבי שכונות מצוקה ביפו היה אפשר ללמוד שכל שרצונם הוא לדאוג לרווחתם האישית ולצאת ממעגל העוני והדבר האחרון שמעניין אותם, ובצדק, הוא שבספרות המקצועית קוראים לזה ג'נטריפיקציה וכותבים על זה תלי תלים של פרשנויות מלומדות.

אחרי שנים של דיבורים על פריצת מעגל הקסמים של הג'נטריפיקציה, השורה התחתונה היא שלא נרשמה פריצת דרך משמעותית וכל התחדשות עירונית מועדת לשכפל את התופעה. איזנברג מצדה ממליצה על שורה של פעולות מנע: חיזוק העיר הדמוקרטית על פני העיר הקפיטליסטית, עידוד כלכלות מקומיות וארגוני חברה אזרחית, ו"פיתוח מערכי שיתוף ציבור ברשויות המקומיות, המתקשות לצמצם את האחריות והשליטה לטובת שיתוף התושבים בתהליכים עירוניים". ייתכן, עם זאת, שרק אקטיביזם אגרסיבי יעשה הבדל כלשהו.

בעולם אידיאלי, שבו העיר מחזירה לראש סדר היום את רווחת הציבור במקום הרווח הכלכלי, לא יהיה מיותר להוסיף לרשימה המלצה הפוכה: להרחיב את האחריות של הממסד התכנוני ולא לצמצם אותה, להעלות את קרנם של אנשי המקצוע משרתי הציבור כדי שימלאו כהלכה את המשימה המסורתית שלהם - מתן זכות לתכנון הולם לכל אזרח. המקרה של משפחת וו מסין ובית המסמר שלהם הוא אמנם סמל יפה, אבל זו לא שיטה להטיל את מלאכת התכנון על האזרח היחיד שיש לו חיים משלו ודאגות אחרות על הראש, ואי אפשר לשים תושב על כל פרויקט.



''בית המסמר'' בעיר צ'ונגקינג במערב סין לפני הריסתו ב-2007. מטאפורה ליכולתו של הפרט להגן על זכויותיו מול כוחות השוק והממסד התכנוני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו