בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רק ואזות. הביאנלה לקרמיקה

הביאנלה לקרמיקה, שתיפתח ביום חמישי במוזיאון ארץ ישראל, מנסה להרחיב את העיסוק בחומר ולעמוד על הקשר בין תעשייה לעבודת יד

תגובות

בביאנלה השישית לקרמיקה ישראלית, שתיפתח ביום חמישי במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב יוכלו המבקרים למצוא לצד החשודים המיידיים - ואזות, ספלים וחפצי נוי - כמה מוצגים מפתיעים, שמקומם בדרך כלל בתערוכות מקצועיות ולא בביאנלות. לדוגמה, נשאי דיסקים של אינטל או אריחים פוטו?וולטאים שמייבאת חברת נגב; כולם, כמובן, עשויים מהחומר הקרמי. זה אינו ניסיון להפוך את הביאנלה לאירוע מסחרי, אלא חלק מהחלטה שבאה לביטוי בשמה של הביאנלה - "עיצוב קרמי: כלים טכנולוגיים".

110 אמנים ומעצבים מציגים בביאנלה מסע אל ההיבטים המגוונים של יחסי הגומלין בין החפץ הקרמי, התרבות והטכנולוגיה. העבודות מחולקות לנושאים: קדרות, טכנולוגיה בחיי היום?יום, תעשייה, היי?טק, לואו?טק ועוד. חלוקה אחרת בתערוכה היא בין שני גופי עבודות: הגדול מורכב מעבודות של אומני קרמיקה ומעצבים קרמיים ותעשייתיים שהגיבו לקול קורא של אוצרת התערוכה, שלומית באומן. השני מורכב מקרמיקה טכנית, ואותו אצרה אפרת פרידלנד, מייסדת ספריית החומרים בחולון, שגם ניהלה אותה עד לפני חצי שנה. גוף עבודות זה כולל אובייקטים תעשייתיים שממחישים את כניסת החומר הקרמי לתחומים בלתי צפויים כמו רפואה, היי-טק, תעשיות ביטחוניות ורכב.

הקשר בין שני גופי העבודות מתהדק מכיוון שהם מוצגים זה לצד זה במעמד שווה. "הערבוב מעלה שאלות על ההבדל המטאפורי והטכני בין מוצר תעשייתי לכזה שנעשה בידי מעצבים ואמנים; על נמוך וגבוה, היי-טק ולואו-טק", אומרת באומן. "הרגשתי שאני מסתכנת כשאני בוחרת דווקא בטכנולוגיה, אבל רציתי שהעיצוב הקרמי בישראל כשדה וכתחום יעורר דיון. התערוכה מראה שזה אפשרי. במובן הזה, ההימור הצליח".

למה?

"צריך להבין את ההבדל בין המציאות העולמית לישראלית. התנאים פה שונים בהרבה מובנים ממה שקורה בעולם ומשפיעים על מצב הקראפט ?(שם כולל לענפי הצורפות, הקרמיקה, הזכוכית וכו'?) בכלל והקרמיקה בפרט. יש שני תנאים לצמיחה אורגנית של קראפט: מסורת, שהיא בעייתית אצלנו כחברת מהגרים; ותעשייה, שבהרבה מקומות הולכת יד ביד עם המסורת. התעשייה בישראל היתה אפיזודה רגעית - היא באה ונעלמה מהר. לכן נקודת הפתיחה שלנו בעייתית. כשבכל העולם היה משבר בקראפט, אנחנו היינו בעמדה יותר בעייתית. אם תוסיף לזה את הדילמה בין אמנות לקראפט - שכל מה שנתפש כעיסוק בחומר קיבל בעיטה - תגלה שהקראפט אכן בבעיית זהות. צריך לשאול לאן הוא הולך. אנחנו נמצאים בתקופה שבה כבר אפשר להעריך מחדש את הערכים של כל תחום".

מחשבה חדשה

דבריה הם עדות לשינוי באופן שבו נתפש קראפט בישראל. אם עד לפני כמה שנים הוא נחשב לעיסוק נשי, פריפריאלי, יוקרתי פחות מעיצוב או מאמנות - השנים האחרונות מאופיינות בפריחה של התחום בארץ ובחו"ל. באומן מכירה את התחום מקרוב: היא ניהלה את אגודת אומני הקרמיקה בישראל בין 1998 ל?2005 והיא מלמדת עיצוב קרמי במכון טכנולוגי חולון ובמכללת ספיר. בנוסף היא בעלת תואר שני מהטכניון בלימודי עיצוב תעשייתי, שחקרה את יחסי הגומלין בין ננוטכנולוגיה לעיצוב.

"גם האומנים אחראים למצבם", היא אומרת. "בתהליך חיפוש הזהות הם לא ידעו לאן לקחת את המומחיות שלהם. חשוב שהם ישתתפו בשאלות רלוונטיות לדיון התרבותי העכשווי. חוסר הוורבליות של אמני הקרמיקה גרמה אף היא לשדה להיראות כך".

עם איזה מסר חשוב לך שהקהל ייצא מהתערוכה?

"הייתי רוצה שהשאלות שהתערוכה עוסקת בהן יישארו כחוויה, ולא רק כמשהו תיאורטי. פרידלנד ואני רצינו לקחת דברים טכניים קרמיים ממקומות הלא צפויים ולהגיד שקרמיקה אינה רק ואזות וספלים. התערוכה מפגישה אובייקטים צפויים מקרמיקה כנשאי קוד תרבותי עם הקרמיקה הטכנית ששמה את הקרמי במקומות לא צפויים".

את לא מפחדת שזה ייתפש כהתנצלות?

"להיפך, זו הרחבה של השדה. אני רוצה להגיד שהשדה הקרמי עוסק בעוד הרבה תחומים וחשוב לנו להראות זאת. יש פה קריאה למחשבה מחודשת ובתוכה הישענות על המוכר עם תובנה חדשה".

פרידלנד מספרת שלמרות ניסיונה, גם היא לא ידעה לאן התחום עוד יכול להגיע. "חשבנו להציג בביאנלה ה'רגילה' גם חומרים או מוצרים שמיוצרים בצורה תעשייתית ומדגימים יכולות טכנולוגיות, לאו דוקא אמנותיות או עיצוביות. יצאנו למסע שלא ידענו איפה הוא ייגמר ומה יהיו תוצריו", היא אומרת.

פרידלנד מחזקת את דבריה של באומן. "היה לנו חשוב שהמבקרים בתערוכה, כמו אנשי המקצוע, יבינו שקרמיקה זה לא רק צלחת", היא אומרת. "התחלתי במחקר. גיליתי שבטכניון יש מכון לחקר קרמיקה וסיליקטים. חומרי הגלם הקרמיים הטכניים שונים מאלה שהמעצבים עובדים אתם וכך גם תהליכי העיבוד. בשניהם משתמשים בפורצלן וחרסית כבסיס, אבל מוסיפים תחמוצות ותרכובות שהופכות אותן לייחודיות. לקרמיקה תכונות שמייחדות אותה. היא חומר מבודד ואינרטי שאינו מושפע מהסביבה. הוא אינו מחליד, עמיד בטמפרטורות גבוהות ואפשר להגיע אתו לדרגת שקיפות כשל זכוכית".

למה זה טוב?

"לטילים, למכשור אופטי. בכל ברז יש רכיב קרמי שמווסת חום וקור ואפשר למצוא רכיבים קרמיים גם בלוחות חשמל של בתים. יש הרבה שימוש בקרמיקה ברפואה: כתחליף לעצמות, בשתלים בעיניים או בברגים לחיזוק עצמות. לכל רופא שיניים יש חומרים קרמיים".

רוצים להתלכלך

היבט אחר של השילוב בין טכנולוגיה לקרמיקה שהתערוכה עוסקת בו הוא הקראפט הדיגיטלי, אחד התחומים המרתקים בעולם העיצוב שמשלב בין טכניקות מידול והדפסה תלת ממדית לעבודה מסורתית עם חומר. אף שקיימת לכאורה סתירה בין שני המושגים - קראפט שמזוהה עם עבודת ידיים, ודיגיטלי שמקומו על מסך המחשב - באומן מנסה לפתור את הקונפליקט: "קראפט הוא שילוב של מומחיות ושל היכולת להשתמש בה בצורה מעניינת. הקראפט נאמן לשדה, אבל אם השדה פתוח להשפעות הוא מתכתב בצורה מעניינת עם שדות אחרים. הקראפט אינו מתנכר למסורת, אבל מחפש כלים חדשים".

איפה עובר הגבול בין גימיק לבין התלהבות מהטכנולוגיה?

"כשעוסקים בטכנולוגיה ההתאהבות היא חלק מהעניין. אני חושבת שהכד המפוקסל של אילה בוגאי הוא דוגמה מצוינת לכך. ראינו פיקסול בתחומים אחרים, אבל חשוב להבין מה קורה בשדה הזה. נדמה שהכל כבר נעשה, אני חושבת שכדים כאלה לא נעשו".

מולי בן ששון, ראש המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, מודע אף הוא לסתירה. "לכאורה יש ניגוד אינטרסים בין קראפט דיגיטלי לקראפט מסורתי", הוא אומר. "אנו מתמודדים עם שאלת שימור הידע המסורתי ומצד שני לא מתעלמים מההתפתחות הטכנולוגית. אי אפשר לעצום עיניים, משהו קורה. יש שינוי בתפישת הקראפט. מוזיאונים שעסקו פעם בקראפט עוסקים היום גם בעיצוב ואמנות. זו תוצאה של ההשקה בין העולמות".

כיצד אתה מגדיר קראפט דיגיטלי?

"איני יודע אם יש הגדרה. המחשב יכול להיות מתווך. הוא יתפוס פרק מהעבודה, הוא לא יהיה כל העבודה. עדיין יישארו תהליכים מסורתיים. אנחנו עדיין לא יודעים להגדיר עד איזה שלב אנחנו רוצים להשתמש ביכולת הדיגיטלית ומאיזה שלב אנחנו משאירים את עבודת היד. היכולות האלה מקצרות תהליכים ומעלות את רף הביצוע. בעידן המודרני יש משמעות לממד הזמן: אם פעם בנו קתדרלה במשך 250 שנה, היום בונים מבני ענק בשנתיים וחצי.

"בנוסף, לדור הצעיר יש נגישות למחשבים, הוא חי בעידן הדיגיטלי ואי אפשר לנתק אותו משם. ככל שנרצה לשמר את מעמד המייסטר, מדובר בזן שנהפך לנדיר. אני חושב שההיעלמות שלו היא חלק מהתהליך הזה, צריך לשמור על איזון. היתה תקופה שסגדו לעולם הדיגיטלי. זה לא נעלם לגמרי, אבל כיום יש לאנשים צורך לגעת, אנשים רואים במחשב כלי מנוכר. אולי זו ריאקציה. אנשים חוזרים לגעת בחומר, ליצור מתוכו".

דברים דומים אומרת באומן: "יש ערגה מטורפת לגעת במשהו ולהתלכלך. העולם הדיגיטלי מעייף ומוגבל בשפה שהוא מייצר. הוא כלי נהדר, אבל לרגע, במקום להבין שהוא רק כלי, הוא נהפך לעיקר. הדברים מתאזנים. היום כשיש חידוש טכנולוגי אנחנו מרוצים ממנו. זה משקף את היחסים בין חברה לטכנולוגיה באופן כללי. אני לא אנטי טכנולוגיה, אלה כלים מדהימים שצריך לבדוק כמו כל כלי".



עבודות בביאנלה לקרמיקה. ערבוב בין תחומים?


שלומית באומן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו