תצוגות האופנה בפאריס ומילאנו מבשרות על שובו של הכובע לראש הגברי

ניו יורק טיימס
גאי טרבאי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניו יורק טיימס
גאי טרבאי

עד לפני כ-100 שנה רק קבצנים הלכו בראש גלוי. ג'נטלמן נחשב לבוש כראוי רק אם חבש כובע, ושמות הכובעים אף רימזו על דמויות היסטוריות. מגבעת הדרבי הקשיחה כונתה "קוק" על שם רוזן אנגלי בן המאה ה-19 שהפך אותה פופולרית. מגבעת פדורה קיבלה את שמה ממחזה בשם זה, שכתב לשחקנית שרה ברנאר המחזאי הצרפתי הנשכח ויקטוריאן סארדו.

ואז קרה לכובע מה שקרה לציפור הדודו. היסטוריונים חלוקים בדעתם על גורם ההיכחדות הזאת, אף שנהוג לתלות את האשמה בשערו השופע של הנשיא ג'ון קנדי, שכוסה בכובע לעתים נדירות. האשמה האמיתית היא כנראה במכונית. הכובע היה נופל מהראש בכניסה למכונית, נמחץ תחת ישבנו של נוסע או פורח באוויר כשהגג נפתח.

יהיו הגורמים לכך אשר יהיו, אין עוררין על העובדה שהכובע איבד מכוחו. ב-1940 פעלו בארצות הברית 180 יצרני כובעים עצמאיים. כיום יש רק 10 ועתידם לא נראה ורוד - לפחות כך היה מצב הדברים לפני תצוגות בגדי הגברים, שהתקיימו לא מכבר בפאריס ומילאנו.

מי יודע מה קרה באירופה? האם כובע הטרילבי צר התיתורת, הפופולרי בוויליאמסבורג, גרם לגברים להרגיש ביטחון להתנסות שוב בכובעים בעלי שוליים רחבים יותר? האם זו השפעה של תערוכה שמוצגת בחסות קרן בורסלינו במוזיאון טריינאלה במילאנו ומגוללת את הרומן הארוך של הקולנוע עם הכובע?

ואולי, כפי שאמר דון רונג'יונה - מנכ"ל חברת בולמן, יצרנית כובעים מפנסיבלניה שהוקמה ב-1868 - לשינוי אחראי דמויות מעולם הבידור כגון ג'סטין טימברלייק, שהציגו לדור של צרכנים את הרעיון שכובעים יכולים להיות מגניבים?

"הסטיגמה שהוצמדה לכובעים, שלפיה אם תחבוש כובע תיראה כמו אבא או סבא שלך, נעלמה", אומר רונג'יונה. "צעירים כבר לא מתייחסים ככה לכובעים". נראה שהמעצבים דווקא כן חושבים כך, שכן התצוגות באירופה רימזו שכולם ביקרו באותו כנס כובענים.

בתצוגות של ארמאני ואמפוריו ארמאני, כובעי הברט הפחוסים החביבים על המעצב הוחלפו בגרסה מודרנית של הטרילבי: בעלי שני צבעים, גבוהים יותר ולעתים קרובות בלוויית תיתורת בינונית עליזה. בתצוגה של אטרו הכובעים היו כה גבוהים עד ששיוו לדוגמנים מראה של צרצרים.

צמד המעצבים דין ודן קאטן מ-Dsquared רימזו על מוטיב סמוי ממערבוני הספגטי של סרג'יו לאונה, בפיתוח כובעי סטטון רחבי שוליים בשחור מתבקש. בתצוגה שעיצב דיי פוג'יווארה לאיסי מיאקי, כובעים הנוטים על צדם בשוליהם הבינוניים הזכירו מאוד את ג'יימס קגני; ואילו בתצוגה של מסימיליאנו ג'יורנטי, מעצב הבית של פרגאמו, כובעי הבורסלינו פחוסי השוליים נראו כמחווה לשחקן ג'ורג' ראפט.

נוצה ברוח

"אפשר לומר שלכובעים יש עדנה", אומרת אליסה פאלקו, אוצרת קרן בורסלינו. "אבל יוצרי קולנוע תמיד הבינו את כוחו של הכובע". פאלקו צפתה עם מבקר הקולנוע ג'יאני קנובה בכ-1,000 סרטים, כדי למצוא את 400 הקטעים המוצגים ב"הקולנוע חובש כובע", תערוכה שתוצג בטריינאלה עד סוף מארס.

"יש כובעים מצחיקים, כובעי קסם, כובעים אקסצנטריים, כובעים אירוטיים", אומרת פאלקו. "כובעים שונים מפריטי לבוש אחרים בגלל הקרבה הגדולה שלהם לפנים; הם יוצרים קשר מוזר בין ההופעה החיצונית לפנימיות. בכל פעם שאדם חובש כובע, הוא יוצר סיפור".

לאחר שמיצו את הנרטיבים הרגילים של כוח ומגדר כפי שהם באים לביטוי בלבוש, ומתוך יחס חשדני כלפי תכסיסי מסלול, ייתכן שהמעצבים פשוט חיפשו כלים חדשים והגיעו ביחד לכובע. איזה הסבר אחר אפשר לתת לשימוש של מעצבים כה שונים, כגון אנג'לה מיסוני ותום בראון, בכובעים?

בתצוגה של סריגים מאופקים שהזכירו פיג'מות, מיסוני הוסיפה כובעי עציץ, שכיסו את פני הדוגמנים עד שלא ברור כיצד הצליחו ללכת. בתצוגה של תום בראון כובע יחיד היה למחוות העיצוב המאפיינת את הכל: מגבעת קש שטוחה בצבע אגוז מוסקט, עשויה נוצות, היתה עדות לחיבתו של המעצב למיומנויות ההולכות ונעלמות של אומנים בכל העולם, במקרה זה אומני הנוצות.

כמו שישיית בירות

בתצוגת האופנה של רוברטו קוואלי בלטו כובעי בורסלינו בעלי שוליים רחבים כמו פיצה. בתצוגה של ז'יוונשי, ריקרדו טישי צייד את דוגמניו בכובעים בעלי שוליים בצורת לולאה מעל האוזניים, שנראו כאילו אפשר לשאת בעזרתם את הראש כמו שישיית בירות. בתצוגה של יוז'י יממוטו, הדוגמנים יצאו למסלול ולראשם כובעים גבוהים בעלי שוליים שהמעצב מחבב זה שנים.

היו גם כובעי גימיק, ואחרים שנראו כאילו נשלפו מתחתית של ארגז תחפושות. כצפוי, אלה בלטו יותר מכל בתוגה של ג'ון גאליאנו, שם הדוגמנים המפודרים חבשו כובעי ציידי פרווה בצורת אופני עגלה וטורבני לאמה המזכירים את "מאדאם" של הבובנאי ויילנד פלאוארס.

אך השימוש הטוב ביותר בכובעים נראה בתצוגות של דיור הום ולאנוון בפאריס. קריס ון אש, מעצב דיור הום, העדיף כובעים שטוחי שוליים יפים אך נזיריים שכמו נלקחו מהסרט "העד". לעומתו נדמה שלוקאס אוסנדרייר, המעצב את בגדי הגברים של לאנוון, התאהב בכובע בורסלינו רחב שוליים בעל שקע בראשו, שהוסיף חושניות לחליפה עם טור כפתורים כפול.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ