בארון של עמי נאמן: פראדה ליוצא קיבוץ

בארון של עמי נאמן

עתליה, לדמן, תצלומים: טלי שני
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עתליה, לדמן, תצלומים: טלי שני

עמי נאמן, בן 27, גדל בקיבוץ דביר אשר בצפון הנגב. לפני כתשע שנים, עם גיוסו לצה"ל, עבר להתגורר בתל אביב. "הילדות בקיבוץ היתה הכי טובה שיש, ולשמחתי גם זכיתי לחוות את הלינה המשותפת", הוא אומר. "אבל הקיבוץ לא עורר בי שום עניין באופנה. זה התחיל רק כשהגעתי כבוגר לתל אביב. אז הכל נפתח".

"בתקופת הצבא הייתי מסדר את הרגילות שלי כך שאוכל לעבוד באירועים של מעצבי העיר, שבהם הכרתי את אנשי התעשייה והתחברתי עמם", הוא מספר. "אני חושב שטעמי נוצר במידה רבה בהשפעת אותם חברים חדשים. חלק מזה היה גם חיקוי. למשל, אחד מחברי הוא המעצב יוסף, ואני מאוד אוהב את סגנון לבושו".

כיום עובד נאמן כיחצ"ן במשרד יחסי הציבור שילה מגר, ונהנה בעיקר לעבוד עם לקוחות הקשורים לתחום האופנה. "במשך הרבה מאוד שנים נחשבתי לאדם שתקן וביישן, ובער בי הרצון להוכיח שאני אחר", הוא מספר.

האנרגיה המתפרצת והחיוניות הרבה של נאמן גורמות לו לא לנוח לרגע. הוא מציג את בגדיו לראווה, ומעיד כי יש ימים שבהם הוא מחליף את מערכות הלבוש שלו כמה פעמים, בהתאם לפעילויות השונות שהוא מבצע. "הסגנון שלי לא מגובש, הוא אקלקטי. לפעמים בא לי להתלבש אלגנטי ומחויט, ולפעמים בסגנון יותר אורבני. אני אוהב את הגיוון, ומחליף בגדים בהתאם למקום שאליו אני הולך.

"יש לי בארון שעטנז מטורף של סגנונות. בגלל זה אין מקומות ספציפיים שאני יכול להגיד שהם המועדפים עלי לקניית בגדים. הטעם שלי מורכב, ומשתנה מהבוקר לצהריים, כך שזה יכול להיות דוכן בשוק הפשפשים, חנות בוטיק נסתרת באחד הרחובות הקטנים או אחת הרשתות הגדולות. אין ספק שמשהו מהשיתופיות הקיבוצית עוד נשאר אצלי, ואני לא מתבייש להגיד שאני מאוד נהנה לאמץ בגדים שווים מחברים טובים".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ