בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אדריכלות | פרנק גרי מציג: מפגן ראווה של עושר אישי

הבניין החדש שבונה פרנק גרי הוא לא רק מגדל המגורים היוקרתי הגבוה בתולדות ניו יורק, אלא גם עוד פרק ביחסי האהבה-שנאה שמנהל האדריכל עם תושבי העיר

תגובות

רבים מתושבי ניו יורק עוקבים אחר בניית מגדל מגורים חדש ברחוב ספרוס 8, מדרום לבית העירייה, בתערובת של יראת כבוד וחששות. פרנק גרי, האדריכל שתיכנן את הבניין, ידע קשיים בעיר הזאת. ההזמנה הראשונה שקיבל בה, לפני שנים, היתה בית באפר איסט סייד שלעולם לא נבנה; הלקוחה, יורשת נפט, פיטרה אותו בפגישה עם שמפניה ותותים. פרויקט עכשווי יותר, פיתוח אטלנטיק יארדס הגדול בברוקלין, עורר עליו את חמתם של פעילים מקומיים, שתיארו אותו כליברל מזדקן ששוכב עם השטן - איש נדל"ן בניו יורק.

הפרויקט ברחוב ספרוס (שקודם לכן נקרא מגדל ביקמן) אינו רק גורד השחקים הראשון של גרי, אלא הוא גם נבנה לאותו משקיע, ברוס רטנר. וכמגדל המגורים היוקרתי הגבוה ביותר בתולדות העיר, נדמה שהוא בבחינת התגלמות המהפך שעובר קו האופק של העיר, מסמל למסחר האמריקאי למפגן ראווה של עושר אישי.

אלא שעכשיו, כשהעבודה על הבניין מתקרבת לסיומה, אפשר להעריך את ההישג שכבש גרי: זה גורד השחקים המוצלח ביותר שהתנשא בניו יורק מאז בית סי-בי-אס של אירו סאארינן שקם לפני 46 שנה. וכמו המגדל ההוא, ובניין AT&T (כיום סוני) של פיליפ ג'ונסון אחריו, הבניין ברחוב ספרוס 8 מנציח רגע מסוים בתולדות התרבות, במקרה זה את נקודת המפנה מהעידן המודרני לעידן הדיגיטלי.

המגדל, המתנשא לגובה 76 קומות ועוטה קליפת פסים מעוקמים מפלדת אל-חלד, ניצב בקצה הצפוני ביותר של אזור הכספים במנהטן על מגרש קטן הנתחם ברחובות חד-סטריים. החלק הכי פחות מוצלח בעיצוב של גרי הוא בסיס הבניין, שכן הוא נאלץ לשתול את המגדל על גבי בסיס בן שש קומות שיאכלס בית ספר ציבורי חדש וקומה אחת של שירותי בית חולים - שילוב מוזר של אינטרסים פרטיים וציבוריים שנובע מסחר-מכר פוליטי, ללא תועלת שתופק מיחסים כה קרובים בין השניים.

בית הספר מחופה לבנים כתומות קונבנציונליות, וחלונותיו תחומים במסגרות פלדה כבדות שמקנות לו מראה של מפעל שעבר שינוי יעד. החזית הראשית שלו, ובה לובי שחזיתו זכוכית הפונה לרחוב ויליאם ממזרח, היא עניינית יחסית, אבל מאכזבת משהו כשרואים את החיצוניות המעוקמת והמרהיבה של המגדל שמעל (גרי לא עשה את עיצוב הפנים של בית הספר, שעדיין בתהליכי בנייה, והתלמידים עשויים לשאול מדוע הצעירים המפונקים המתגוררים מעליהם זוכים לגור בדירות שעיצב כוכב-על אדריכלי בעוד שהם נאלצים להסתפק במעשה ידיו של כישרון עלום שם).

שלא במפתיע, לא יהיה ערבוב בין שתי הקבוצות. הדיירים ייכנסו לבניין דרך כביש גישה מקורה שחותך את גוש הבניינים לאורך הצד המערבי של הבניין. בתוך החלל נדיב הממדים, התחום בעמודי לבנים גדולים ובמבואה מחופה זכוכית, ישייטו מוניות ולימוזינות שיסיעו אנשים אל הבניין ומחוצה לו, דבר שיקנה לו תחושה של מלון יוקרה יותר מאשר בית מגורים קלאסי במנהטן.

כל זה נשכח כשרואים את המגדל בתוך קו האופק, מראה שנדמה שמרומם את מרכז העיר מעל קדרותו בת עשר השנים. הבניין מהפנט במיוחד מגדת ברוקלין, שממנה אפשר להבחין באחד הפגמים העמוקים שמשרים על הבניין אווירה מיושנת ומרגיעה. באור היום המשטחים המתולמים של החזיתות נראים כאילו נחקקו בפלגים קטנים של מים, אפקט שנראה דרמטי עוד יותר ליד מגדלי הזכוכית המסורבלים משנות ה-80 שמדרום. במבט מקרוב יותר, מסיטי הול פארק, אותם תלמים נראים רכים יותר, כמו בד מקומט.

עוצמתו של הבניין הולכת ומעמיקה כשמתבוננים בו לצד בניין וולוורת של גילברט. יצירת המופת של גילברט, מבנה שלד פלדה עטוף בלוחות טרה קוטה ניאו-גותיים, הוא שידוך מוצלח בין חידושי הטכנולוגיה שאיפשרו את גורדי השחקים לבין אתוס עבודת היד של עידן מוקדם יותר.

עיצובו של גרי מעוניין להביא את אותה תחושה - המיקוד במרקמים עדינים, טיפוח תחושה שיד אדם עיצבה את התווים - אל העידן הדיגיטלי.

מצדו החיצוני, הבניין מורכב מ-10,500 לוחות פלדה נפרדים, כמעט כל אחד מהם בעל צורה ייחודית, וכך כשנעים סביב המגדל צורתו משתנה כל הזמן. באמצעות שימוש באותו סוג של עיצוב ממוחשב שבו השתמש בעיצוב מוזיאון גוגנהיים בבילבאו לפני יותר מעשר שנים, הוא הצליח להשיג את האיכות הזאת בהפרש כמעט זניח בעלות.

אלא שהבניין משמש את גרי גם לאמירה משמעותית. המשטחים המתנועעים תמידית של הבניין הם מחאה נגד הסטנדרטיזציה התאגידית מהסוג שכה בולט בבניינים שמדרום ונגד הקונפורמיות שהיא מסמלת. הוא מתכוון, כפי שעשה לכל אורך הקריירה שלו, להחליף את האנונימיות של פס הייצור באדריכלות שמסוגלת להעביר את המגוון הבלתי נדלה של החיים האורבניים. המחשב, לדעתו, הוא רק מכשיר לאישור המגוון הזה.

המשימה הזאת מוצאת את ביטויה גם בתוך הבניין. במשך השנים טענו מתנגדיו של גרי שהוא יוצר צורות פיסוליות פרועות שאינן אלא מסכות: עטיפות מורכבות המכסות פנים שגרתי. כאן האדוות שזורמות במעלה החזיתות ובמורדן מתגלות מבפנים כמפרצי חלונות זוויתיים, ויוצרות כיסי חלל שמקנים לדירות אווירה אינטימית יוצאת דופן. הן גם מספקות נוף זוויתי ודרמטי של קו האופק שמסביב (בכמה דירות יהיה אף אפשר לקלוט מראות מזדמנים ובלתי צפויים בין דירות שכנות, אפקט נלווה שעשוי להיות טוב או רע, תלוי במידת האקסהיביציוניזם של הדיירים המתגוררים בהן).

אך מבחינות מסוימות, התייחסותו של הבניין לציון דרך נוסף - מגדלי התאומים - היא הסיבה לכך שהבניין ברחוב ספרוס 8 הוא כה מלהיב. גרי זכה בהזמנה לעצב את הבניין בשלהי 2003, בדיוק בזמן שהתחרות לעיצוב מחדש של גראונד זירו היתה בשיאה. הקרבות שניטשו על תוכנית האב של האתר שיקפו את אמריקה על כל הרע שבה: תערובת הפכפכה של אוזלת יד ממשלתית, חמדנות מסחרית ופטריוטיזם שוביניסטי. הסמל המרכזי שלה, הבניין שקודם לכן נקרא מגדל החירות, שמקבל את צורתו רק בימים אלה, נותר סמל להיבריס לאומי נבוב ביסודו.

הבניין של גרי, לעומת זאת, אינו מנסה לשלוט בקו האופק. יעדיו (מלבד יעדים מסחריים מובנים) צנועים יחסית: לשיר שיר הלל לחדווה הנובעת מחופש יצירתי, ובהמשך לכך, לאשר את מקומו של הפרט בתוך המסגרת החברתית הגדולה. העניין של גרי טמון בקולות המתנגשים שמעניקים לערים את משמעותן; הוא דמוקרטי בלבו. *



הדמיה של הבניין ברחוב ספרוס


פרנק גרי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו