בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לראות אותו היום: יאיר ניצני חוזר ובגדול

התוכנית "ינשופים" שיאיר ניצני מגיש כעת היא רק הקדמה לחזרתו הגדולה לטלוויזיה, ב"כוכב נולד". ניצני, שחי בשלום עם השילוב בין איש עסקים ליוצר, לא מתרגש מהחשיפה העצומה, שעוד עשויה להזכיר לו את ימי "תיסלם"

תגובות

באחד השבועות האחרונים, זמן קצר אחרי שהתחיל להגיש את "ינשופים" בערוץ 8, יאיר ניצני זיפזפ והגיע במקרה לשידור חוזר של תוכניתו. זו היתה שעת לילה מאוחרת והוא חזר מיום מתיש במיוחד, אבל זאת היתה תוכנית שעוד לא צפה בה והזדמנות מצוינת להפקת לקחים. ניצני התרווח במיטה, הביט בעצמו על המסך - ונרדם.

שבריר שנייה אחרי שהוא מספר את פרט המידע הזה, הוא נראה כמעט מתנצל. "זה לא קרה לי אף פעם", הוא מרכך, ומתנבא: "אני כבר רואה את הכותרת, כמו דן שילון שלא היה רואה את התוכניות של עצמו. זה לא שלא הייתי צופה, היה מאוחר ופשוט נרדמתי".

אפשר להאמין לניצני. אחרי כמה שנים שלא עבד בטלוויזיה והתמקד ביוזמות עסקיות, הוא חזר לאחרונה למסך. בחודש האחרון משודרת בימי רביעי "ינשופים" שהוא מגיש, תוכנית פאנל לילית קלילה שעוסקת בתרבות דיגיטלית. הוא גם הצטרף לחבר השופטים ב"כוכב נולד", המעסיקה אותו בימי צילום ארוכים ואינטנסיביים.

כל אלה הופכים את הניסיון לקבוע אתו פגישה לסבוך, ואת הניסיון להגדיר אותו ואת עיסוקיו במשפט אחד - לבלתי אפשרי. ניצני הוא שילוב של איש עסקים וטאלנט; מי ששני חלקי הביטוי שואו-ביזנס מעניינים אותו במידה שווה. בנסיבות האלה נהפכת הירדמות מול התוכנית של עצמו, לפחות בעיניו, לדרמה קטנה מאוד.

אוהב ושונא

העדרה של דרמה ניכר גם ביום שלישי בערב, בשעה שניצני מצלם את התוכנית לשבוע הקרוב. באולפן החדש בהרצליה האווירה נינוחה. ניצני ושותפיו לתוכנית, דרור פויר וישי גרין, מחליפים עקיצות ידידותיות. אורי שנער, לשעבר נשיא זכיינית ערוץ 2 קשת וכיום הבעלים והמנכ"ל של החברה "אניבום", שמתארח בתוכנית, צופה מהצד ומצליח לבלבל את המנחה ניצני. סביב השולחן פטפטת נעימה בענייני אפליקציות, חידושים, להיטי רשת וסטארט-אפים. כמה ימים קודם לכן, בראיון אתו, ניצני מפגין כישורי רשת מרשימים וחולק גילויים על אתרים וגימיקים חדשים שמצא וכעת הוא כרוך אחריהם.

איך נהיית מומחה לענייני רשת ודיגיטל?

"זה פשוט נהיה. העורכים והמפיקים ואני גילינו שזה בעצם מה שמעניין אותנו. אמנם אין לי עיסוק ספציפי והשכלה רלוונטית בזה, אבל בכל זאת יש לי היסטוריה של עיסוק בדברים שקשורים למוסיקה או לתוכן וטכנולוגיה. היום אנחנו כל כך תלויים בזה. מי לא מחובר לאינטרנט ולמי אין סלולר, פייסבוק, טוויטר? זה נכנס לנו לחיים מאוד חזק ובוודאי לעולם התרבות והפנאי, למוסיקה ולטלוויזיה. אני אוהב את זה. אוהב ושונא, האמת".

מפחד מגאדג'טים?

"לא מפחד מהם, הם מעצבנים אותי. אלו מכשירים שלא גמרו לבנות אותם. הם מתקלקלים, כל פעם יוצא חדש וצריך ללמוד אותו מהתחלה. מכשיר אחד עושה נהדר משהו אחד אבל לא משהו אחר, וההוא עשה מצוין את זה אבל לא את זה. שנים התלוננתי ותהיתי מתי יהיה טלפון שיהיה בו בפנים ספר טלפונים. היום זה הגיע ואני כבר רוצה דברים אחרים".

איך שגלגל מסתובב

את ניצני, בן 53, נשוי ואב לשלוש בנות, כמעט שאין צורך להציג. בשנות ה-20 לחייו היה חבר בלהקת "תיסלם" והוא חתום על חלק מהלהיטים הגדולים ביותר שלה (בהם "חצבים פורחים", "בוקר של כיף" ו"תנו לי רוקנרול"). אחרי שהלהקה התפרקה היה מנכ"ל חברת התקליטים הד ארצי ושם גילה והחתים את "החברים של נטאשה", אדם ו"נוער שוליים". במקביל השתתף ב"העולם הערב" בטלוויזיה וב"מה יש" ברדיו, ואחר כך הוציא תקליט לדמות שהמציא, "האשם תמיד". הוא כתב והגיש שלוש עונות של התוכנית "אחורי החדשות" ששודרה בהצלחה בערוץ 10 והנחה את "עושים צחוק", תוכנית ראיונות עם קומיקאים בערוץ 2.

לאחרונה כתב מופע יחיד שהוא מתכנן להעלות, אבל בעשור האחרון היה עסוק בעיקר ביזמות עסקית: יש לו חברה שמטפלת בהסדרת זכויות יוצרים על מוסיקה ודימויים ויזואליים לפרסומות וטלוויזיה והוא מייצג יותר מ-100 אמנים ישראלים בתחום זה. לפני כשנה הקים עם אלון גל, המאמן ואיש הטלוויזיה, מכללה ללימוד עסקי הבידור והוא מעורב בעוד יוזמות וסטארט-אפים כיועץ. ניצני מנסה למנות את שלל עיסוקיו ועושה זאת בנעימות, בקול שקט ובפנים כמעט חתומות.

הדבר הבולט האחרון שעשה בטלוויזיה היה "גלגל החדשות", ששודרה בערוץ 2 לפני כארבע שנים ונכשלה. אחר כך השתתף ב"נרגנים" ב"יס" והבליח פה ושם, אבל לא תפס מקום מרכזי על המסך. "הפעילות שלי בטלוויזיה תמיד התאפיינה ב'כבדהו וחשדהו'", הוא אומר.

למה?

"זה תלוי לאיזה בית אתה נכנס. יש הרבה פלטפורמות שבהן אתה יכול לפעול ולכל אחת מהן יש רמת החשיפה שלה והחופש שלה".

ולא נוח לך בכל פלטפורמה?

"קודם כל, זה תלוי בתקופה, איפה אני באותו זמן וגם מה הרעיון שעלה באותו הרגע. לא תמיד מה שאני רוצה לעשות הוא מה שהערוץ המדובר צריך או רוצה. יש פה מערכת יחסים. נכון שאני לא כל הזמן בטלוויזיה אלא עושה גיחות תלויות עניין, של הערוץ ושלי".

ההנחה היא שאנשי טלוויזיה רוצים מאוד להיות בטלוויזיה.

"יש כזה דבר בטלוויזיה שאם אתה לא שם אתה לא קיים, זה נכון. מי שעוסק בטלוויזיה בפרופיל גבוה, 'האח הגדול', 'ארץ נהדרת', 'כוכב נולד' ודומיהם, הוא חלק מעסק שמתגלגל, הוא מעורב בזכיין, בהפקה. במעגלים האלה אתה חלק מרוטינה שעובדת ומתגלגלת. אני לא חייב את זה. לא צריך את זה בשביל האגו, בשביל הרצון להיות מפורסם או מוכר. זה לא ממש מעסיק אותי. הייתי כבר בגיל 20 בחשיפת יתר עם ברז במצח ואני לא מאשים אף אחד על זה כמובן", הוא מחייך, "אני מכיר את העניין, לא חייב את זה".

אז טלוויזיה היא פשוט לא משאת נפש?

"כן ולא. זה מאוד מעניין ומאתגר ויש בזה הרבה יצירתיות. אבל תלוי באיזו מסגרת. כל עשייה טלוויזיונית שעשיתי היתה חייבת להיות מזווית אחרת וזה לא מתאפשר המון".

יכול להיות שהכישלון של "גלגל החדשות" הביא להיעדרות שלך מהמסך?

"בהחלט כן. בטלוויזיה בארץ אחרי שאתה עושה משהו לא מוצלח אתה נעלם לאיזו תקופה. גם מבחירה שלך, כמי שנכשל, וגם כהכוונה מהמנהלים למעלה לשבת בצד קצת. אף אחד לא אומר לך את זה, אבל זה נכון. זה אגב נכון גם במוסיקה, אתה טוב כמו הלהיט האחרון שלך. זה לא איזה קיטור; את אמרת את זה ויש בזה משהו נכון. ספציפית 'גלגל החדשות' היתה פשוט תוכנית לא טובה. פורמט אומלל שהתחיל בצורה מסוימת והתגלגל למשהו אחר. זה מזכיר לי תמיד את הפרסומת נגד עישון, על הביישן שהתבייש להגיד שלא יעשנו לידו".

היית ביישן?

"אני ידעתי כל הזמן שזה לא טוב וראיתי את הזכיין הולך ומסתבך עם התוכנית הזאת ושזה הולך ונהיה יותר רע, אבל היה לי לא נעים לעזוב את הספינה הטובעת. כשהספינה יצאה מהנמל כבר היה בה חור ענק. היה ברור שזו חרא של תוכנית ובאמת הרבה טאלנטים טובים שהיו חלק מהספינה ברחו ממנה רגע לפני. אני, שהייתי המנחה, לא יכולתי להרשות לעצמי את זה. אין לי תלונה ואני לא מאשים אף אחד, זה סתם לא היה טוב וכשזה לא הצליח בכלל לא הופתעתי".

הייתי בסרט הזה

אחרי הפוגה לא קצרה חזר ניצני ו"ינשופים" היא כאמור רק פרק ראשון ומינורי. בעוד כמה חודשים, כשיתחיל שידורה של "כוכב נולד", ייהפך הפרצוף המוכר למדי שלו למוכר מאוד, במיוחד בקהלים ובחתכי גיל שלא נוטים לזפזפ לערוץ 8 בלילה. ניצני עשוי למצוא עצמו נזכר בימי השיא של "תיסלם".

"יש לי שלוש בנות וכל אחת מהן בגיל אחר, אז התגובה משתנה בהתאם לגיל", הוא מספר איך הגיבה משפחתו על השינוי הצפוי בסטטוס. "הן לא כל כך מבינות עדיין איך זה ישפיע על החיים שלהן. אני איש מוכר אבל באמת התוכנית נורא פופולרית, והן באמת לא מבינות עדיין מה יהיו ההשלכות".

חשבת על המשמעות של חשיפה בהיקפים האלה?

"במובן מסוים הייתי כבר בסרט הזה לפני 30 שנה. נכון שזה קהל אחר וממדים אחרים, אבל זה כבר היה חלק מהחיים שלי פעם. הבנות שלי, גם היום הן נחשפות מדי פעם לעניין הזה של מישהו קצת מוכר. לגבי, אין הרבה דברים שאני יכול לעשות בנדון, זה חלק מהחבילה. יש לזה צדדים טובים וכאלה פחות נעימים, אבל זה בטח לא יהיה אסון כזה גדול".

הזכרת את ההצלחה של "תיסלם", השנה ציינתם 30 שנה ל"רדיו חזק". אתה חושב על הגיל?

"האמת היא שרוב השנים זה לא הטריד אותי בכלל. אני מרגיש די ילדותי ושטותניק ומבחינת אנרגיות אני לא מרגיש שונה בהרבה ממה שהרגשתי כשהייתי בן 20. אני מודה שזה קצת משתנה כשהילדים שלך גדלים. אתה מסתכל על דברים ועל עצמך דרך העיניים שלהם ואתה מבין שאתה לא בן 20".

כי הן רואות אותך אחרת לגמרי?

"אני משתדל לשמור על קלילות, לא לקחת את עצמי ברצינות רבה מדי בשום דבר. אני מסתכל על החיים והם עוברים מהר מאוד. לא צריך לעשות דרמה משום דבר והקלילות היא באמת חלק ממני, אבל מבעד לזווית הראייה של הילדים שלך, הקלילות הזאת... לפעמים אתה חושב פעמיים לפני שאתה משתטה. אתה כבר לא לבד בעולם וצריך לתת דין וחשבון גם למה שהם חושבים".

קשה שלא לחשוב על הנטייה והדימוי האלטרנטיביים שיש לניצני, ועל הדרך שבה הם יבואו לידי ביטוי בתוכנית הכישרונות שהיא מהנצפות ביותר בטלוויזיה. ניצני, מרואיין ואיש תקשורת מיומן, שומר על מעטה חשאיות קורקטי. "צריך לחכות ולראות", הוא אומר בחיוך. "באופן טבעי אני חושב שאני אנסה להישאר כמה שיותר נאמן לעצמי, זה בסך הכל טלוויזיה, לא 'יאיר ניצני מביע את דעתו על מוסיקה'. זו תוכנית שגדולה ממני".

ובכל זאת זה מרכזו של המיינסטרים, מה אתה תהיה בתוכו?

"יש לי כמה כובעים. ניהלתי חברת תקליטים ועשיתי הרבה בחירות והעדפות אמנותיות ומסחריות של זה על פני זה. הכובע השני הוא של מישהו שהיה בלהקת רוק, כתב שירים והופיע אתם. הכובע השלישי הוא כובע של קומיקאי ואיש טלוויזיה שיכול להסתכל על הדברים גם מזווית קומית, סטנדאפיסטית. אני חושב ששלושת הכובעים האלה ביחד מייחדים אותי".

הרבה מאוד דברים נאמרו על "כוכב נולד", על התהליכים שהיא הניעה בתעשיית המוסיקה הישראלית, לטוב ולרע.

"קצת קשה לקרוא למה שקורה היום בארץ 'תעשיית המוסיקה', בטח באספקט המוקלט של התעשייה. זה עולם די עצוב שנכחד. הד ארצי נבלעה לתוך אן-אם-סי, חנויות הדיסקים לא קיימות כמעט. אין איפה לקנות מוסיקה בצורה דיגיטלית, קשה לקרוא לזה תעשיית המוסיקה".

והטענה המוכרת היא שלא בדיוק מייצרים שם מוסיקאים, בוודאי לא במובן הישן של המלה.

"אני קטונתי מלהיות בעמדה לייצג את 'כוכב נולד' או לדבר בשמם. זו ישות ותיקה ואני רק ניצן קטן שהצטרף לערוגה לפני רגע. אני יכול להגיד דבר אחד בזכותה: זו תוכנית טלוויזיה שמתעסקת במוסיקה וזה דבר חיובי מאוד כי אין אף תוכנית שמתעסקת במוסיקה ופעם היו המון".

יש לך דימוי אלטרנטיבי, נוח לך עם המקום המסחרי הזה?

"אני לא איזה יצור אינדי, אני הכנסתי את דורון מזר להד ארצי, ככה שאני רחוק מאוד מהדימוי הזה של מחפש בשוליים. אני מודע מאוד לצורך במסחריות ובמכירות. אני מתעסק במסחור הממוסחר ביותר של מוסיקה שיכול להיות - מוסיקה לפרסומת".

ההערה הזאת מתקשרת לכפילות המאפיינת את הקריירה של ניצני. בראיון לפני כמה שנים אמר כי הוא מרגיש נוח ברווח שבין מוסיקה, כסף וזכויות יוצרים. ייתכן שמעבר לשאלות של דימוי והעדפה אישית, ניצני הוא פשוט איש עסקים יותר מכל דבר אחר, שנהנה גם להופיע מפעם לפעם בהופעות איחוד עם "תיסלם" ולטפח קריירה צדדית בטלוויזיה. אדם שעבד עמו בעבר הגדיר אותו "איש רציני מאוד ומודע ליתרונותיו וחסרונותיו". אחר הסביר שמדובר ב"רוקר קירח", על כל המשמעויות שמתלוות לדימוי.

ניצני עצמו לא מתרגש. זו נדמית כאמירה שנכונה לגביו בכל מצב, גם לתיאור בחירת הקריירה: "יכול להיות שבעולם אחר, בטריטוריה אחרת שאין בה את מגבלות הקוטן, הייתי באמת יכול לשבת ולכתוב לי שירים ולהתפרנס ולחיות בכבוד מזה. זה קשה כאן, לחיות מיצירה, אני לא ממציא פה כלום.

"אחרי ש'תיסלם' התפרקה הסתכלתי על העולם הזה שבאתי ממנו, של הזוהר והרוק", הוא אומר בשמץ של זלזול, "ואמרתי לעצמי שטוב, הבנתי את הפרינציפ. ככה זה נראה כשנורא מצליחים, גם כלכלית. ואז ניסיתי להבין מה יהיה אתי. לא יצא ממני פסנתרן מחונן או זמר ולא חשבתי שאני אכתוב שירים ואתפרנס מזה. לעולם הזה של מוסיקה אין באמת מה להציע לכותב שירים והחלטתי ללכת לעולם שמעניין אותי. יכול להיות שהצד האמנותי פשוט לא היה רק מוסיקלי, אלא לפעמים קומי או טלוויזיוני. זה היה לי נוח, מצאתי את הדרך לשלב, נהניתי גם מהעשייה וגם מההבלחות היצירתיות מדי פעם".



מנחי ינשופים. מימין: רוגל אלפר, רוני קובן, מודי בראון וניצני


ניצני. נרדם מול התוכנית של עצמו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו