בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו: מלך הכיתה

הסטודיו של גיא אביטל שוכן בכיתה לשעבר, בתוך בית ספר יסודי. כשהפעמון מצלצל והמסדרון הסמוך מתרוקן מילדים, מתברר לו שהרעש וההמולה דווקא מסייעים לו לצייר

תגובות

המיקום של הסטודיו של הצייר גיא אביטל בתוך בית ספר יסודי באמצע שכונת התקוה בתל אביב עלול להיראות בתחילה תמוה. עם זאת, בעת הביקור נוצרה דווקא תחושת אינטימיות חזקה ובחירתו של אביטל התבהרה כאופציה מעניינת וייחודית למרחב יצירה.

ברחוב קטן בלב השכונה נמצא בית הספר היסודי הירדן, שבאחת מקומותיו ממוקם הסטודיו. במשך השנה וחצי שהוא עובד שם, אביטל יורד ללוות את מבקריו פנימה, כשבדרך עוברים על פני שומר בית הספר, המברך לשלום. נכנסנו בזמן ההפסקה והמפגש עם תוככי בית ספר, כולל חצר המשחקים, המסדרונות הארוכים ומאות הילדים הצובאים עליהם, היה אינטנסיבי במיוחד. כדורים התעופפו באוויר, ילדים רצו מסביב ובליל של צחוק וצעקות נשמע מכל עבר.

הירדן הוא אחד מתוך כמה בתי הספר שקלטו אחוז נכבד של ילדי מהגרי עבודה, שהם כיום יותר ממחצית התלמידים בו. "אני נהנה להסתכל עליהם בהפסקה. יש פה ילדים ממקומות שונים בעולם מאפריקה, מסין, מהפיליפינים וההרגשה היא לא כמו ישראל אלא כמו ניו יורק", מספר אביטל. פרט למסע הארוך שיש לעבור משער הכניסה ועד לחלל של אביטל, הוא מסביר כי לא קיימת אינטראקציה ממשית בינו לבין התלמידים. עם זאת, הוא מוסיף שלאחרונה עלתה האפשרות שהמורה לאמנות תקיים עם התלמידים ביקורים מסודרים בסטודיו שלו.

"כשלקחתי את הסטודיו מאוד חששתי - איך אסתדר, איך אתמודד עם הרעש והילדים, או אם הם יפתחו לי את הדלת", הוא אומר. "באופן די מצחיק, אני חושב שהסטודיו הזה הוא כמו כל סטודיו אחר. במהרה מצאתי את עצמי מרגיש בבית בעוד שבסטודיו הקודם, שבו עבדתי כמעט ארבע שנים, לקח לי כשנה וחצי להתחיל לעבוד בו. בהתחלה הרעש הטריף אותי ומלא ילדים שיחקו במסדרון מחוץ לסטודיו". לפתע פעמון בית הספר צילצל בחוזקה, הילדים שבו לכיתות ודממה מוחלטת השתררה במקום. "אני זוכר שבאחת החופשות הראשונות באתי לעבוד והיה פה מדהים, שקט לגמרי ופתאום הבנתי שאני מתגעגע לרעש ולהמולה".

אביטל, יליד 1973, אינו האמן הראשון שעובד במקום; בקומה מעליו עובדות האמניות גבריאלה קליין ולאה אביטל. החלל שלו הוא בעצם חדר מרובע ולבן שבעבר היה כיתת לימוד ובשיתוף פעולה של בית הספר עם העירייה הוא מושכר לאמנים שנבחרים על ידי ועדה מיוחדת. לאחר סיום לימודיו בתוכנית התואר השני באמנות של בצלאל נאלץ אביטל לעזוב את הסטודיו שהחזיק במקביל ברחוב הנגב בדרום תל אביב בהתרעה קצרה מאוד. אף שנכנס לסטודיו החדש בזמן קצר, הוא אומר שידע כי מה שלא יעשה לפני כניסתו או בימים הראשונים לכניסתו, הוא לא יעשה כלל. הוא מיהר להתקין חיפוי של קיר גבס על אחד מארבעת הקירות של החדר, כדי לכסות את לוח הכיתה שעדיין ניצב שם, מתח יריעת פלסטיק על הרצפה שתגן עליה מפני הצבע שנוזל ובנה קונסטרוקציית עץ לאחסון עבודותיו. המטרה לדבריו היא לפנות כמה שיותר מרחב לעבודה.

במבט ראשון, הסטודיו נראה כמרחב נקי ומסודר אך אביטל, שבעת הביקור ערך הכנות אחרונות לקראת פתיחת תערוכה (המוצגת בימים אלה בסדנאות האמנים בתל אביב), מודה שהוא סידר את החלל לקראת פגישות שונות. "בדרך כלל יש עמדות עבודה", הוא מסביר. שתיים מהן, היחידות שאינן נתמכות על ידי פלטה ורגלי חמור, משמשות דוגמה. הוא מתהלך בחדר ומסביר היכן ממוקמת כל עמדה ומהי מטרתה: עמדה לצבעים עם צלחות פלסטיק חד פעמיות, שמשמשות לו כפלטה, צבעי אקריליק וצבעים תעשייתיים, מברשות גדולות שהוא חיבר כדי לעבוד בפורמטים גדולים יותר; עמדה לניירות, הכוללת ניירות קרפ, נייר כסף ועוד; עמדת צילום, ובה גלילים ענקיים שעליהם מודפסים פרגמנטים מצולמים של חלקי גוף עירום, אשפת רחוב וקונסטרוקציות שונות שאביטל צילם, חתך והדפיס. ציוריו המרשימים של אביטל הם תחביר מכוון ואינטואיטיבי גם יחד של אותם פרגמנטים, שכל אחד מהם עובר ביחד ובנפרד תהליך בחינה והתבוננות כחומר וכדימוי.

כשם שהציור של אביטל עבר תהליך התבגרות ממושך, כך השתנו גם מנהגיו בסטודיו. בתחילת דרכו האמנותית, כשהתגורר בניו יורק, נהג לרשום בצורה פיגורטיבית, נוף ומודל מהתבוננות. "שלוש שנים רק רשמתי. לא היה לי סטודיו והייתי הולך מדי יום לסשנים של מודל, רשמתי פסלים במוזיאון המטרופוליטן ועבדתי הרבה בחוץ - רישום של נוף אורבני וארכיטקטורה. זה מדהים שכל פיסת שמים ובניין בניו יורק מייצרת פרספקטיבה מרתקת". אף שהוא כבר אינו עוסק ברישום בכלל וברישום פיגורטיבי בפרט, אביטל טוען: "הרישום לימד אותי המון. הרבה ממה שאני יודע על ציור מגיע מהרישום".

לאחר התקופה בניו יורק נסע אביטל ללמוד בקולג' הלונדוני לאמנות ולעיצוב צ'לסי, שם הוא חלק סטודיו עם תלמידים נוספים ושם חל לדבריו מפנה ראשון בעבודותיו: "בפרק זמן די קצר עשיתי מעבר למופשט לגמרי ובצבע. ליד המקום שהתגוררתי היה איש שמכר בגרושים שקיות מלאות בגומיות בצבעים שונים. קניתי ממנו מלא שקיות, ובסגנון שנות ה-70 דפקתי מסמרים בקרש עץ ומתחתי עליהם את הגומיות כשאני מעתיק ציורים של ג'קסון פולוק". בתקופה זו גם החל לעבוד עם גרידים ועם חומרים שונים וביניהם מסקינטייפ, ניירות וקרטון. "קרו לי שני דברים במקביל: מצד אחד, לימדתי את עצמי מהו ציור קו וכתם, ומצד שני, התחלתי לפתוח את הציור מבחינה החומר והנפח".

לאחר שנה של לימודים חזר אביטל לישראל ושכר סטודיו. "הרגשתי תקוע עם הפיגורטיבי לבד והגעתי גם למבוי סתום עם ההפשטה. חיפשתי דרכים שבהן אוכל לשלב בין מופשט לקונקרטי ולהבין איך אני מתייחס לעולם". אחת החוויות המכוננות לדבריו היתה בדיסלדורף, שם שהה במשך שמונה חודשים כסטודנט אורח באקדמיה בכיתתו של הפרופסור והאמן אלברט אוהלן. "קיבלו אותי שם מדהים. עבדנו בחללים עצומים והיתה אווירה אינטנסיבית ומפרה של עשייה ושל שיחה", הוא מספר. "לא יצרתי הרבה, זו היתה בעיקר תקופה של ספיגה שבה שוחחתי עם אוהלן, פיטר דויג וטל אר שבדיוק לימדו שם גם, והיינו נוסעים לראות הרבה תערוכות. אני חושב שעברתי שם תהליך של פירוק, פירקתי את כל מה שעשיתי עד אותה הנקודה". *

בלי הסחות ויזואליות

* מיקום: שכונת התקוה בתל אביב

* זמן: שנה וחצי

* גודל: 49 מ"ר

"החלל לא משפיע על הרגלי העבודה אלא להפך, הרגלי העבודה משפיעים על אופן סידור החלל ועל גודל החלל שבחרתי מלכתחילה", אומר גיא אביטל. "עם זאת יש דברים שמשתנים מחלל לחלל. למשל, פעם הייתי תולה רפרנטים או עבודות קטנות בתהליך עבודה על אחד הקירות ואילו החלל הנוכחי לא מאפשר לי את זה יותר. גיליתי שעדיף לי ככה, בלי הסחות ויזואליות".

השגרה היחידה שהוא אימץ לעצמו עם השנים היא ש"בסוף יום עבודה אני משתדל להחליט עם מה אני אתחיל לעבוד למחרת. היום יתחיל לרוב בהתבוננות על העבודה, בניסיון להתחבר למה שהרגשתי וחשבתי ביום הקודם ולנסות להבין אם זה נכון ואם זה 'החזיק את הלילה'. באופן כללי, אני כמעט תמיד אתחיל ממצב של התבוננות בעבודה, בניסיון ליצור אתה אינטימיות".



גיא אביטל מחוץ לסטודיו. לשלב בין מופשט לקונקרטי


''עם מכתב וסכין'', 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו