בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרט התיעודי "קאטפיש" - המתעד הלא רשמי של מהפכת הפייסבוק

הסרט התיעודי "קאטפיש", שישודר בשבוע הבא, הוא מסמך תקופתי מרתק ומפתיע על טיבם של הקשרים הנרקמים בפייסבוק. יניב שולמן, גיבור ובמאי הסרט, מסביר איך 30 אלף דולר בלבד וסיפור טוב הפכו אותו ואת שותפיו לכוכבים התורנים של הקולנוע העצמאי

תגובות

בי פירס, בת שמונה ממישיגן ארצות הברית, פנתה אל הצלם הניו-יורקי יניב שולמן דרך עמוד הפייסבוק שלו. היא הציגה את עצמה, סיפרה לו שהיא מציירת, ושאלה אם תוכל להשתמש בתצלום שלו, שהתפרסם בעיתון, כבסיס לאחד מציוריה. עמוד הפייסבוק שלה חשף ילדה תכולת עיניים, חייכנית ומשעשעת, ושולמן נענה לבקשתה בשמחה.

הוא המשיך לשלוח לה תמונות שצילם, כדי שישמשו השראה לציוריה, והיא בתמורה, ביקשה מאמה לארוז היטב כמה מציוריה ולשלוח אותם באמצעות הדואר אל החבר הניו-יורקי החדש שלה. שולמן הופתע לגלות כי הילדה ממישיגן ניחנה במיומנות אמנותית מפתיעה, והוציאה תחת ידיה ציורי שמן מרשימים.

הילדה שחלקה עמו בפייסבוק הגיגים ילדותיים חביבים על חיית המחמד שלה, התברר, היא ילדת פלא של ממש. בשיחת טלפון עם אמה, אנג'לה, נדהם שולמן לשמוע כי ציוריה של חברתו הצעירה גם נמכרים היטב: מחיר השיא שקיבלה תמורת ציורים של בתה, מספרת לו האם, הגיע ל-7,000 דולר תמורת צמד עבודות.

הסרט התיעודי "קאטפיש", שישודר ביום שלישי הקרוב בערוץ יס דוקו, מתעד את חברות הפייסבוק שבין השניים שהלכה והסתעפה במהירות. פירס זוכה עד מהרה להכיר את שני שותפיו של שולמן למשרד - אחיו אריאל שולמן וחברו הנרי ג'וסט, שמתחילים לתעד במצלמותיהם את קשר הפייסבוק הלא רגיל שנרקם אל מול עיניהם.

ואילו שולמן מוקסם מבני משפחתה של פירס, ובמיוחד מאחותה הבכורה, מייגן, שאף היא ברוכת כשרונות אמנותיים: היא רוקדת, כותבת שירים ומנגנת על מגוון כלי נגינה. בנוסף, היא גם יפה מאוד. חברות הפייסבוק בין השניים הולכת ומתהדקת, ו"קאטפיש" מתעד את הרומן הווירטואלי שנרקם ביניהם.

בפסטיבל סאנדנס של השנה שעברה, "קאטפיש" נהפך עד מהרה לאחד השמות החמים והמסקרנים שנלחשו מפה לאוזן. בהקרנת הבכורה שלו, זכו שני הבמאים וגיבור הסרט למחיאות כפיים בעמידה. יתר ההקרנות היו מלאות. הבאז סביב הסרט התפתח במהירות, חברות הפצה התגוששו ביניהן על הזכות להפיצו, ויוצריו נהפכו עד מהרה לכוכבי השביט החדשים בשמי האינדי האמריקאיים.

הסרט שנעשה בתקציב זעיר, 30 אלף דולר בלבד, על ידי שני יוצרים חסרי ניסיון קולנועי קודם, זכה לצאת להקרנות מסחריות בבתי קולנוע ברחבי העולם (זכות השמורה לסרטי תעודה מעטים בלבד) והכניס יותר משלושה מיליון דולר. עד מהרה, כבש לעצמו "קאטפיש" מקום של כבוד לצד "הרשת החברתית" של דייוויד פינצ'ר, כמתעד הלא רשמי של המהפכה שהכניס אתר פייסבוק בדפוסי התקשורת הבין אישית של תחילת המאה ה-21.

סרטו של פינצ'ר מביא את סיפור הקמתו של אתר הרשת החברתית הגדול בעולם ואת זווית הראייה של מייסדיו, ובראשם מארק צוקרברג. "קאטפיש", לעומתו, מתמקד בתפקיד שהאתר הזה ממלא בחיינו ובוחן את החוויה של מיליוני המשתמשים באתר.

ברגעים הראשונים של הצפייה קשה להבין למה החליטו היוצרים להקדיש סרט באורך מלא לתיעוד של מה שנראה כעוד קשר פייסבוק, אפילו אם הוא לוהט במיוחד או מערב ילדת פלא. אבל ההתפתחויות המפתיעות בסרט לא מאחרות להגיע. לא חולף זמן רב ו"קאטפיש" נהפך מסרט תעודה רגוע למותחן מורט עצבים, ולפרקים לדרמה אנושית מטלטלת.

"אחי מצלם הכל, כל הזמן. הוא חושב שאני טיפוס מעניין, כי בדרך כלל אני נקלע לצרות מכל מיני סוגים, או למצבים משונים, כך שהוא אוהב לצלם אותי", מספר שולמן בראיון טלפוני ממשרדו שבניו יורק. "ברגע שהתחלתי לקבל אי-מיילים וציורים מילדה בת שמונה, זה היה מעניין ולא רגיל, אז הוא התחיל לצלם את ההתפתחות של הקשר הזה, בלי שהיה לו מושג לאן זה יוביל או מה הוא מתכוון לעשות עם החומרים האלה. גם כשהתחלתי לגלות עניין אמיתי במייגן, ואחי התחיל לצלם יותר ויותר, ולשאול אותי עוד ועוד שאלות, הוא עדיין לא חשב שבאמת יעשה משהו עם החומרים האלה. בכלל לא היתה לנו כוונה לעשות מזה סרט".

בעקבות ההתפתחויות המפתיעות בעלילה, האחים שולמן ("אנחנו לא ישראלים, פשוט ההורים שלנו חיו כמה שנים בישראל", מבהיר יניב) ושותפם ג'וסט החליטו שאין ברירה. השתלשלות הקשר האינטרנטי שלהם חייבה אותם לרכוש שלושה כרטיסי טיסה למישיגן. הם עלו על המטוס עם המצלמות שלהם, שכרו רכב ויצאו למסע מצולם. לא נחשוף כאן עוד פרטים על התפתחות העלילה המותחת, אבל נספר שהמעשייה הזאת על קשר אינטרנטי, זהויות וירטואליות, תקשורת ממוחשבת ואינטימיות בשלט רחוק, מצליחה להפיח חיים מחודשים בקלישאה החבוטה שלפיה המציאות עולה לפעמים על כל דמיון.

למעשה, המציאות הנחשפת ב"קאטפיש" נראית לפרקים כל כך דמיונית, או מתאימה בצורה כל כך מושלמת לפנטסיות שעשויות להתרוצץ במוחם של יוצרים פוטנציאליים של סרט כזה, עד שרבים היו בטוחים שהיא אינה אלא פרי דמיונם של יוצרי הסרט.

לאחר אחת ההקרנות הראשונות של הסרט בארצות הברית, למשל, ניגש אל שני היוצרים מורגן ספרלוק (הדוקומנטריסט שיצר את הסרט המצליח "לאכול בגדול" על המזון המהיר של מקדונלדס) ואמר להם כי היה זה "הסרט הדוקומנטרי המזויף הטוב ביותר" שהוא ראה מעולם.

רבים הלכו בעקבותיו וטענו כי לא ייתכן שהסרט אמיתי. האחים שולמן וג'וסט, לעומת זאת, דבקים עד היום בגרסה שלפיה הם תיעדו את המציאות בדיוק כפי שנחשפה לפניהם, ולא זייפו דבר. "אני חושב שזה קרה בגלל כמה דברים", אומר שולמן כשהוא נשאל על הטענות הללו. "קודם כל, אנשים פשוט חוששים. הם לא רוצים להאמין יותר לשום דבר, והם לא רוצים להרגיש טיפשים אם יגלו בסופו של דבר שהסרט מזויף. חוץ מזה, זה סרט מאוד קטן, ואנשים לא רגילים לראות בבתי הקולנוע סיפורים אמיתיים שנעשו על ידי אנשים אמיתיים. הוליווד הרי לא עושה זאת. אנשים רגילים שבכל סרט יש סנסציות ופיצוצים ופיתולים בעלילה, ועם 'קאטפיש', זו היתה בעצם הפעם הראשונה שסרט תיעודי קטן על סיפור אמיתי הצליח לפלס את דרכו לבתי הקולנוע.

"נוסף על כך", הוא מוסיף, "נוצרים עכשיו הרבה סרטים שהם 'סרטי תעודה מזויפים', כך שאנשים מניחים שגם 'קאטפיש' הוא כזה. אבל הוא לא. עם זאת, אני מאמין שרוב האנשים שצופים בסרט לא חושבים שהוא מזויף - הם בעיקר לא מפסיקים לדבר עליו".

ואכן הסרט עורר הדים בכל מקום שבו הוקרן, והצית דיונים על אופיו של האינטרנט, ועל הסכנות החבויות בכלי התקשורת שהשתלט על העולם בעשור האחרון - הפייסבוק. ההתפתחויות בעלילה, המהפך שלו מקומדיה רומנטית תיעודית למותחן, והדמויות המרכיבות אותו גרמו לסרט לכבוש הרבה לבבות. ב"ניו יורק טיימס" נכתב כי זהו "אחד הסרטים המעניינים ביותר של השנה", ואילו ב"ואשינגטון פוסט" נקבע כי מדובר ב"מותחן אינטרנטי אמיתי, ממכר ומשכנע בדיוק כמו פייסבוק עצמו".

החבר המושלם

הבחירה של יוצרי "קאטפיש" להסתמך על מגוון תוכנות וטכנולוגיות - גיבור הסרט משתמש בפייסבוק, יו-טיוב, גוגל מאפס, פוטושופ, איי-טיונז, אי-מיילים, הודעות טקסט ומכשיר ג'י-פי-אס - ולהיעזר באסתטיקה של כל אלה כדי לספר את הסיפור, מעניקה לסרט צביון של מסמך תיעודי הנטוע עמוק בתוך התרבות העכשווית.

טכנולוגיה בת ימינו היא גם שאיפשרה את הפקת הסרט. היוצרים צילמו אותו באמצעות מצלמות HD פשוטות, שלדבריהן עולות כ-400 דולר בלבד, ערכו אותו באמצעות מחשב ביתי, ולכן גם יכלו לעמוד בעלויות ההפקה.

שולמן מספר כי הוא ושני הבמאים לא העלו בדעתם שהסרט יזכה להצלחה שכזאת. "חשבתי שלכל היותר נגיע לסאנדנס, שזה יהיה מגניב, וזהו. לא העליתי בדעתי שמשהו בכלל יקרה אחר כך. הכי הרבה נעשה עוד סרט. זו היתה הפתעה מדהימה כאשר מכרנו את הסרט, וכאשר השקיעו בו כל כך הרבה כסף להפצה. זה היה מטורף".

ההכרה שהצלחה ממתינה מעבר לפינה היכתה בהם כבר בהקרנה הראשונה בסאנדנס. "זה היה ביום הראשון של הפסטיבל. יצאנו מהאולם והבנו שכולם מדברים על הסרט. מאותו רגע, זה רק הלך והתרומם", אומר שולמן.

לדבריו, העובדה שהסרט עוסק בפייסבוק תרמה רבות להצלחתו. "כל כך הרבה אנשים משתמשים בפייסבוק כל הזמן. אני חושב שהרבה אנשים סקרנים ולעתים גם מודאגים מהשאלה עם מי בעצם הם מתקשרים, ומסוגיות פרטיות הנוגעות למידע הרב שהם מפרסמים על עצמם באינטרנט, והסרט הזה עוסק בסוגיות האלה בצורה ישירה מאוד", אומר שולמן.

מושג ה"חברים" בפייסבוק, הוא מציין, היה משונה בעיניו מאז ומתמיד. "אף שבסרט נראה שאני משתמש אינטרנט כבד, אני ממש לא כזה. אני לא אוהב לגלוש באינטרנט, אפילו להיפך, אני מוצא את זה משעמם למדי. אני משתמש בו בעיקר ככלי להשגת מידע שאני צריך. את פייסבוק אהבתי כי הוא איפשר לי לתקשר עם חברים ולחלוק תמונות, שזה נחמד כי אני צלם. אבל רעיון ה'חברים' בפייסבוק תמיד היה משונה בעיני.

"אף פעם לא הבנתי את זה באמת, ושנאתי שאנשים שבקושי הכרתי, ובמיוחד כאלה שאני מכיר ולא ממש אוהב, הציגו אותי כחבר שלהם. מישהי מבית הספר שלי ששנאתי, למשל, הציגה אותי כחבר שלה. לא האמנתי שזה קורה לי. אף פעם לא היינו חברים גם כשהיינו יחד בבית הספר, ואז, לאחר שש שנים שלא ראיתי אותה, היא פתאום מחליטה שאנחנו חברים. זה מאוד משונה. כך שאני לא משוגע על פייסבוק. למעשה הייתי מאוד מאושר אם האתר הזה היה פשוט נעלם, ולא הייתי צריך לחשוב עליו יותר לעולם".

אתה עדיין משתמש בפייסבוק?

"כן. כמובן, הוא נהפך לדרך מאוד נוחה לתקשר עם אנשים שראו את הסרט, שרוצים ליצור קשר או לדבר על חוויות הפייסבוק שלהם, וכמובן ליידע אנשים על כל מיני דברים שקשורים בסרט. כמובן שזה כלי מאוד נוח, אבל יש לו גם צדדים אחרים, פחות מוצלחים".

מה למשל?

"למשל נושא הפרטיות. האינטרנט הולך ונעשה יותר ויותר מבוסס על התאמה אישית - את נכנסת לאתר אחד, מסתכלת על משהו, ואז באתר הבא כבר מציעים לך משהו שחושבים שתאהבי בהתבסס על מה שעשית קודם לכן. זה מבלבל, כי לפעמים את אומרת איזה יופי, זה מקל עלי למצוא את מה שאני אוהבת, אבל זה גם אומר שאת יכולה לאבד את היכולת שלך לחשוב בעצמך, במיוחד כשזה מגיע למפגש עם אנשים חדשים. לא פעם את שוכחת שאת מכניסה לאינטרנט כל כך הרבה מידע על עצמך, עד שאנשים יכולים בקלות להשתמש במידע הזה כדי ליצור את ה'חבר' המושלם בשבילך, מישהו שהם יודעים שידבר ללבך. וזה כמובן מסוכן".

בלי לחשוף מפרטי העלילה, משהו השתנה באופן שבו אתה רואה את פייסבוק בעקבות הסרט והחוויה שעברת?

"אני לא ממש מאשים את האינטרנט במה שעבר עלי. זה נכון שחלק ניכר מהסרט נשען על האינטרנט, אבל המציאות היא שלמעשה הובלתי על ידי פנטזיות, שלי ושל אחרים. עם זאת, אני חושב שזה יכול היה לקרות גם בנסיבות אחרות או בזמנים אחרים, באמצעות מכתבים למשל. זה בעצם סיפור קלאסי על שני אנשים שנמצאים רחוק זה מזה ומפנטזים על חיים אחרים. אני לא חושב שהאינטרנט הוא דבר רע. זה כלי שכולנו משתמשים בו, והוא נותן קול לאנשים שבנסיבות אחרות לא היה להם כזה. במובן הזה אני חושב שזה דבר נהדר. עם זאת, במקרה שלי, אני מניח שנפלתי קורבן למכשיר הזה".

הפסקת בעקבות הסרט לפלרטט עם נשים באמצעות פייסבוק?

"לא", צוחק שולמן. "זה מצחיק, אבל עכשיו אני מכיר הרבה יותר אנשים דרך האינטרנט, וכבר יצאתי לכמה דייטים עם בחורות שהכרתי בטוויטר ובפייסבוק. אנשים אמרו לי 'בטח עכשיו אתה מבועת מהאינטרנט', אבל זה לא נכון. אני אוהב להכיר אנשים חדשים, והאינטרנט הוא מקום מצוין בשביל זה. אומרים לי שאני אמיץ - אני מניח שזה נכון", הוא צוחק שוב. *



מתוך ''קאטפיש''. חשבו שהסרט לא אמיתי


יוצרי ''קאטפיש'': יניב ואריאל שולמן והנרי ג'וסט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו