בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ציפור על תיל", האוזן השלישית | כשלאונרד כהן היה זמר חסר ביטחון

"ציפור על תיל", פרויקט דוקומנטרי משנות ה-70, מצייר את כהן כמוסיקאי מבולבל שבוהה בפנים ילדותיות בהערצה שרוחשת סביבו

תגובות

שיחת טלפון שקיבל הבמאי טוני פלמר לפני כמה שנים החזירה אותו עשרות שנים אחורה. על הקו היה חבר שפישפש בבוידעם ומצא בו 294 סלילים של חומר גלם קולנועי ועליהם הכיתוב "Bird on a Wire". הוא הניח שלא מדובר בסרט מ-1990 בכיכובם של מל גיבסון וגולדי הון.

"ציפור על תיל" היה פרויקט קולנועי דוקומנטרי שפלמר גויס ליצור בתחילת שנות ה-70. הזמר לאונרד כהן היה אז באחד משיאי הקריירה שלו, והבמאי המוערך - שידוע בסרטי הפורטרט המוסיקליים שביים ובסדרת הטלוויזיה "All You Need Is Love" שיצר בסוף שנות ה-70 על ההיסטוריה של הפופ - נקרא בתחילת שנות ה-70 להתלוות למסע הופעות אירופי של הזמר. הסיבוב החל באירלנד ונמשך לאורך 20 הופעות, עד המופע המסכם בישראל.

עם סיום הצילומים ערך פלמר את הסרט אבל כשהגרסה הוקרנה לכהן, הוא הביע שלל הסתייגויות מהתוצאה וביקש לבלות בעצמו קצת זמן מול החומרים בחדר העריכה. הגרסה המעודכנת שנערכה לשביעות רצונו הוקרנה פעם אחת בלבד, לפני שמסיבה כלשהי ירדה מהמסך ונעלמה בלי להותיר עקבות.

עד אותה שיחת טלפון. בארגז המדובר שאותר לאחרונה נמצאו חומרי הגלם המקוריים שצילם פלמר, והוא החליט לערוך אותם מחדש על פי הגרסה הראשונית שלו. בשנה שעברה יצא הסרט מחדש, כמעט 40 שנה אחרי שיצא לראשונה, ובחודש האחרון הגיע לארץ גם בגרסת הדי-וי-די.

הסרט המוסיקלי של פלמר נאמן למסורת הזבוב על הקיר, ועוקב אחרי כהן במהלך המופעים ובמסעות שביניהם, כולל קטעים ערוכים מ-17 משיריו. כהן, שמוכר היום בקולו העמוק ובביטחונו העצמי הכובש, מצטייר כמוסיקאי די מבולבל שבוהה בפנים ילדותיות (ובהבעה דסטין-הופמנית להפליא) בהערצה שרוחשת סביבו.

הוא מנסה להמשיך להיות כן עם עצמו גם כשהנסיבות מקשות עליו; כך, למשל, חלק נכבד מהסרט מוקדש לדילמה האינסופית שלו, כיצד אמור אמן, שלפני כמה שנים כתב שיר למישהי או לעצמו, להתנהג בסיטואציה שבה הוא ניצב מול קהל ואמור להמשיך ולשדר את אותו רגש ישן שוב ושוב.

כהן לא מוצא פתרון לדילמה הזאת, והמאבק הפנימי שמתחולל בו בא לביטוי בכמה מהרגעים המרתקים במופע. הוא אף מכנה את עצמו "רמאי", כי הוא אינו מצליח להחזיר לקהל את אותה האהבה שזה נתן לו. בנוסף הוא מתגלה כמאלתר משעשע שמגיב, למשל, למערכת הגברה לא תקינה בשיר ספונטני שמוקדש לרמקול הסורר. אחרי הופעה כושלת במיוחד מבחינת סאונד, כהן יוצא אל הקהל הזועם ומחזיר לאנשים את כספם, מכיסו.

באחת ההופעות, כשכהן פותח שיר בפריטה הידועה שלו על הגיטרה הקלאסית, הקהל מגיב במחיאות כפיים והוא מפסיק לנגן: "אין שום סיכוי בעולם שזיהיתם את השיר הזה. כל השירים שלי מתחילים באקורד הזה. זה האקורד היחיד שאני מכיר". הוא גם לא חש בנוח עם הגדרתו כמוסיקאי. משורר עדיף מבחינתו. "אין לי קול טוב", הוא אומר, "כולם יודעים את זה".

מקום מהותי בסרט שמור לישראל. הסרט נפתח בהופעה בתל אביב, שהרוחות בה מתלהטות עם או בלי עזרתם של המאבטחים, וכהן נאלץ להתחנן לקצת שקט ולפלס את דרכו באווירה האלימה. משמעותי ומרגש יותר הוא המופע שחותם את הסרט, התחנה האחרונה בסיבוב, ההופעה בירושלים.

אחרי כל בעיות הסאונד, והנשים שהתחילו עמו אבל התפספסו בגלל ההמולה סביבו, ובעיות היושרה האמנותית שמטרידות אותו - כהן מתכונן למופע בעיר הקודש. לפני העלייה לבמה הוא מתועד מלקק אסיד כלשהו מחתיכת קרטון מאחורי הקלעים, ומה שמתרחש מאותו רגע הוא טריפ משונה, מפתיע ומרגש.

ההופעה מתחילה די בסדר, אבל אחרי שהשירים, לתחושתו של כהן, מתחילים לדעוך, הוא קוטע הכל ומתנצל בפני הקהל ש"זה לא עובד. בקבלה כתוב שאם אדם לא יכול לעזוב את הקרקע, מוטב שיישאר על הקרקע... הגבר והאשה שבי לא נפגשו הערב", הוא מסביר בגמגום, וההופעה מתפרקת. הוא יוצא החוצה כדי "לעשות מדיטציה עם הלהקה" ומתנצל בפני הקהל, "אם המצב ישתפר נחזור".

ובשעה שהקהל מתחנן לעוד, כהן ולהקתו אובדי עצות מאחורי הקלעים. לפתע הוא נתקף חשק עז להתגלח. הוא מתייצב עם סכין מול המראה, מתענג ומצחקק מכל מגע של הלהב עם העור. הוא חוזר לבמה, ואז הגבר והאשה נפגשים. הנגנים בשיאם, הקהל המשולהב שר את כל המלים בעל פה, וכהן מתחבר למעמקי הטקסטים של עצמו. בשלב מסוים זה מגיע לכדי בכי.

כשהוא יורד מהבמה, דמעות בעיניו, מתיישב כהן ומספר לפלמר שזאת היתה אחת ההופעות הטובות בקריירה שלו. הקהל רוצה עוד (ומביע זאת בשירת "הבאנו שלום עליכם") אבל כהן מצליח לאסוף את עצמו באופן שמספיק רק לגיחה קצרה למיקרופון: "אני וההרכב מתייפחים שם מאחורה. אני מצטער, אנחנו לא נעמוד בעוד שיר". וכך מסתיים סיבוב הופעות מרתק, וגם סרט תיעודי נפלא, שטוב שחזר לחיים. *

"ציפור על תיל", האוזן השלישית



כהן בהופעה, 1973. הקהל מגיב בשירת ''הבאנו שלום עליכם''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו