בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כתב העת המקוון "מעקף" מנסה לעורר מחדש את השיח התיאורטי על אמנויות הבמה

רן בראון, מייסד כתב העת המקוון "מעקף", מסביר מדוע הוא מעדיף לפעול בצורה מחתרתית ולמה לא יפרסם טוקבקים

תגובות

הוואקום היחסי הקיים בתחום הכתיבה התיאורטית על אמנויות הבמה בישראל הטריד את רן בראון זמן רב. השאיפה לייצר שיח עדכני, שייכנס לעובי הקורה של המופע הבימתי העכשווי על גווניו השונים, גרמה לו בסופו של דבר לייסד את "מעקף", כתב עת מקוון העוסק במחול, מיצג ותיאטרון חזותי. "כמות הגירויים והשפע הקיימים כיום מציפים את עולמנו", הוא אומר, "אך כתב העת מהווה ניסיון להטיל עוגן בתוך הים הזה, ולהציע הסתכלות שחודרת לעומק".

הצורך הזה התחדד אצלו ב-2008, לאחר שהשתתף ב"danceWEB", תוכנית מלגות לרקדנים בת חמישה שבועות, שמתקיימת מדי קיץ במסגרת פסטיבל המחול הבינלאומי "ImPulsTanz" בווינה. במהלך התוכנית, הוא השתתף בקורסים וסדנאות ונחשף ליצירות של יוצרים מרחבי העולם. אך את הרווח העיקרי של השהות במקום הוא זוקף דווקא לדיונים המעמיקים שהתקיימו בו. "הרגשתי שהשיח הזה חסר בישראל", אומר בראון בן ה-30.

לאחר פגישות עם אנשים שונים, הוא פנה בסופו של דבר אל גיא גוטמן, מנהל בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, ששמח לשתף עמו פעולה. כך נולד כתב העת, שגיליונו הראשון עלה לאוויר במאי באתר האינטרנט www.maakaf.co.il, ומאז התפרסמו בו כבר שלושה גיליונות נוספים. בהצהרת הכוונות של כתב העת שניסחו בראון, המשמש כעורך, וחברי המערכת האחרים (בהם גוטמן, ליאור אביצור וענבל יעקובי) נכתב כי הוא "אינו שואף לעסוק במיון, סיווג וביקורת, כי אם ליצור, ליזום, להעלות שאלות, לעורר השראה ובעיקר ליצור תרבות של שיח אמנותי".

בראון מספר שמאז ומעולם אהב לכתוב. אל עולם המחול, לעומת זאת, הגיע רק כשהיה בן 20, במהלך שירותו הצבאי. הוא החל לקחת שיעורים כתחביב אך בהדרגה נשאב אל התחום. ב-2003 החל ללמוד בסדנה למחול בקיבוץ געתון ואחרי שנתיים שב לתל אביב, רקד במשך שנתיים בלהקת "מוזע" של יוסי תמים ובהמשך שיתף פעולה עם כוריאוגרפים עצמאיים כמו רונית זיו, אודליה קופרברג ורותם תש"ח. יש לו תואר ראשון בהוראת מחול מסמינר הקיבוצים (שם הוא מלמד כיום), וכיום הוא משלים את לימודי התואר השני בתוכנית הבינתחומית לאמנויות באוניברסיטת תל אביב.

כותבים מתחלפים

לאחר דיונים ממושכים הוחלט להפיק כתב עת המורכב מעשרה מדורים בעלי שמות קבועים, שכותביהם מתחלפים מגיליון לגיליון בהתאם לנושא המרכזי. "ניסינו לחשוב גם מה מעניין אותנו, כמו יוצרים שכותבים על העבודה שלהם ומתווכים אותה", הוא מסביר את המדור "ראשי אישי". מדור אחר, "חוצה ז'אנרים", נולד מתוך ההכרה שהגבולות בין אמנויות הבמה כיום הולכים ומיטשטשים. "דיברנו גם על כך שהרבה פעמים יוצרים צעירים מרגישים שהם המציאו את הגלגל, וחשבנו על מדור שנקרא 'מה אמר', שמספק התבוננות על מישהו שכבר אמר משהו בנושא של הגיליון", הוא מסביר, "ואולי כדאי להכיר אותו לפני שניגשים ליצור".

בין המדורים הנוספים: "שיחה אישית"; "בהשאלה", מדור המציג דימויים מתוך עבודות של אמן כלשהו; "אמן על אמן", המספק רשמים של אמן כלשהו מאמן אחר; "הזבובים", מדור ש"מצותת" לשיחה בין כמה יוצרים; "בית הלל", טור קבוע של הרקדן והכוריאוגרף הלל קוגן; ו"פרקטיקה", מדור המספק מידע נרחב על בתי ספר, פסטיבלים בינלאומיים, פרויקטים מיוחדים ואתרי אינטרנט מומלצים.

הגיליון הראשון עסק ביחסים שבין האמן והקהל, השני התמקד בווידאו-דאנס, השלישי בחן את היצירה מותאמת המקום (Site-Specific), והרביעי, שעלה לאוויר לאחרונה, הוקדש לדמותו של הפרפורמר. "אנחנו רואים שדברים שאנחנו כותבים עליהם הופכים להיות דברים שמשתמשים בהם, זה נכנס לז'רגון המקצועי ומשנה אותו", אומר גוטמן. "אנחנו רוצים לשנות את המציאות ולא רק לתאר אותה".

בראון מסביר כי השאיפה היא לפרסם גיליון מדי חודשיים-שלושה, ולקיים במקביל גם דיונים או פאנלים העוסקים בנושאים המרכזיים שלהם (עד כה התקיימו שני מפגשים כאלה).

מדוע הוחלט לקרוא לכתב העת "מעקף"?

"זה הגיע גם מהעבודה עם מיכל היימן (תצלומים ממיצגים שלה פורסמו בגיליון הראשון, א"ס), שדיברה על דימוי חזותי שעוקף את העין, וגם מתוך שיחה שלי עם אפרת מישורי. בעצם 'מעקף' הוא ניסיון לעקוף את ההרגלים שלנו, את השגרה הזאת של לעבוד-לעבוד-לעבוד - ולחשוב רגע על הדברים. לעקוף את הדיון הרווח על כמה קשה להביא קהל, כמה אין כסף, כמה קשה עם הקריטריונים, כמה צריך לשנות, כמה הכל מושחת. לעקוף את כל הדברים האלה כדי להגיע אל לב העניין, להתעסק במהות של האמנות, בתכנים, בשאלות או בסוגיות שצצות בעידן העכשווי בכל התחומים האלה".

בראון מסביר כי החסות של בית הספר לתיאטרון חזותי כיסתה את עלות הקמת האתר, אך כל הצוות והכותבים, כולל עצמו, עובדים בהתנדבות. בתחילת הדרך, כשעלה הרעיון לייצר גם מהדורה מודפסת, התברר שעלות ההדפסה היא עשרות אלפי שקלים לכל גיליון, וזה ירד מהפרק. בנוסף, הוא אומר, ההחלטה ליצור כתב עת מקוון נבעה מהמטרה שהוא יהיה נגיש לכולם כל הזמן ולא יעלה כסף.

מה לגבי קבלת תמיכה כספית מן המדינה?

"יצא לי להיפגש עם אנשים ממינהל התרבות, שהיו מאוד נחמדים ורצו לעזור, אבל הם כבולים בקריטריונים שלהם, שעוד לא התעדכנו לגבי המדיה החדשה. ההגדרות שלהם נוגעות רק לעיתונים מודפסים".

אחד האלמנטים הבולטים במהלך הביקור באתר הוא העיצוב הגרפי המוקפד, שמשדר מינימליזם ואלגנטיות. "עבור העיצוב הגרפי קיבלנו חסות מסטודיו 'השכונה'", מסביר בראון. "קודם כל היה חשוב לנו, בהקשר הלא מסחרי, שלא יהיו פרסומות באתר. שזה יהיה נקי. רועי ליטן, אחד משלושת המעצבים בסטודיו, הוא בן הזוג שלי, והוא היה שותף לכל תהליך ההקמה".

מדוע אין טוקבקים?

"אין טוקבקים אבל אנחנו יוצרים עכשיו עמוד שבו יפורסמו תגובות על המאמרים. בגלל הסגנון האלים של הטוקבקיסטים בישראל - אני לא מעוניין שאנשים יתחילו להתלכלך על מישהו שהם לא אוהבים, כדרך להתנקם בו. הפתרון לכך הוא פרסום מבוקר של תגובות במדור מיוחד".

להשתלב ולהאיר

אחד היתרונות של עיתונים מקוונים היא האפשרות לקבל נתונים סטטיסטיים מדויקים על הקוראים ועל ההרגלים שלהם. מאז שעלה לאוויר, נרשמו באתר למעלה מ-1,500 ביקורים ולמעלה מ-7000 צפיות בעמודים השונים. המשך הממוצע של צפייה באתר הוא 4.31 דקות ואנשים מבקרים בממוצע בחמישה עמודים בכל ביקור. "כמות הקוראים עולה מגיליון לגיליון", אומר בראון.

מה בעצם הקושי המרכזי מבחינתך כרגע?

"הבחירה שלנו לא להיות מסחריים ולא לשלב פרסומות, מקרינה על האופן שבו אנחנו יכולים להפיץ את כתב העת. ההפצה כרגע היא מעין הפצת גרילה, אנחנו שולחים לחברים ומבקשים להעביר הלאה. לאחרונה התחלנו ליצור קשר עם כל מיני מוסדות, עם בתי ספר, גלריות או תיאטראות שאנחנו חושבים שזה יכול לעניין אותם. מאוד חשוב לנו להגיע גם אל הקהילות של היוצרים והאמנים וגם למעגל השני של צרכני התרבות".

יש לכם שאיפות או מטרות נוספות?

"התחלנו לדבר על כך שאנחנו רוצים להוציא אחת לכמה זמן גיליון מודפס, שהוא אסופה של מאמרים מוצלחים. זה חשוב כדי שזה יוכר כמשהו שנכנס לספרייה, לאקדמיה ולמקומות אחרים בעלי נוכחות של ממש. אנחנו רוצים לגדול גם מעבר לעניין המודפס, אני לא רוצה שזה יהיה רק כתב עת, זה צריך להיות באמת מעין מוסד שיוזם ויוצר דיאלוגים ופאנלים, משתלב בדברים אחרים ומאיר אותם מהכיוון הזה, מעורר איזשהו שיח שמוביל לפעולה של ממש".



רן בראון. בלי מיון או ביקורת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו