בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סוף סופה בוא" של יסמין גודר - מסע אל הממד החייתי שבתודעה האנושית

בעבודה על "סוף סופה בוא" ניסו רקדניה של יסמין גודר להיכנס לעורם של בעלי חיים, כדי לגלות משהו על טבע האדם. במופע, שיועלה בבכורה בשבוע הבא, זונחים גודר ושותפה איציק ג'ולי את שאלת היחסים בין הרקדנים לבין הקהל

תגובות

כבר בתחילת הצפייה ב"סוף סופה בוא", עבודתה החדשה של יסמין גודר, עולה תהייה לנוכח השוני הרב בינה לבין שתי עבודותיה האחרונות של הכוריאוגרפית, "אחושילינג Singular Sensation" ו"אוהבים אש", שסיפקו עושר ויזואלי מענג. הפעם אין תפאורה מתוחכמת, אביזרים וחפצים מסקרנים, תלבושות מורכבות עם גיוון של בדים וטקסטורות, נצנצים וצבעים שנשפכים לכל עבר, אלא במה לבנה וסטרילית, מסך אחורי לבן ותלבושות מינימליסטיות למדי. לרגע מסתמנת אכזבה קלה. אלא שבהדרגה נכנסים ששת הרקדנים ומטעינים את החלל באנרגיה כה מסחררת, עד שבשלב מסוים הולך ומתבהר כי העבודה החדשה מהפנטת לא פחות מקודמותיה. ואולי, בדרכה שלה, אפילו יותר.

"הרעב היה לנקות", אומרת גודר, בת 37, "לחזור לבמה החשופה, לגוף של הרקדן וליכולת ההבעתית שלו. בעבודות אחרות היה עיסוק ברצון לממש דימוי מסוים, להפוך אליו, ונעשה שימוש באמצעים חיצוניים כדי לממש את זה. גם פה יש רצון להפוך למשהו אחר או להשתנות, אבל המהלך הרבה יותר פנימי".

העבודה על המופע - שיועלה לראשונה ביום שני במרכז סוזן דלל בתל אביב - החלה בסוף 2009. באופן חריג, בתהליך החל איציק ג'ולי, בן 41, בן זוגה ושותפה ליצירה של גודר (שהיתה עסוקה בעבודה על "אוהבים אש"). ג'ולי נכנס לסטודיו עם הרקדנים - שולי אנוש, ענת ועדיה, דליה חיימסקי, צוף יצחקי, דני נוימן וסורה וילהלמסון השבדית - וביצע מחקר קונצפטואלי בן חמישה חודשים.

במחקר נולד עיסוק בהתנגדות, בטרנספורמציה תודעתית ובבעלי חיים (נושא מרכזי ביצירה, שבולט בכרזת המופע - איור של טליה קינן, המציג גבר המניח את ראשו על נמר). "הכוונה היתה להיכנס להוויה של חיה ולגלות דרכה משהו על עצמך", מסביר ג'ולי. "זה הוביל למחשבות על שינוי והיאחזות".

"הכוונה היא לעיסוק בתודעה", מבהירה גודר, "לכניסה פסיכולוגית לממד חייתי". מבחינת היקף הרקדנים, מדובר באחת העבודות הגדולות שיצרה (היחידה שהיתה גדולה יותר היא "קרם תות ואבק שריפה" מ-2004, בהשתתפות שבעה רקדנים). "'אוהבים אש' היתה עבודה אינטימית ורקדתי בה", מנמקת גודר את ההחלטה לבחור בצוות נרחב. "אחרי פרויקט אינטימי מתחשק לעבוד עם קבוצה יותר גדולה של רקדנים".

קו עדין

זמן מה לאחר תחילת התהליך הוזמנה גודר להעלות עבודה מותאמת-מקום (Site Specific) בפנינה אדריכלית באיטליה, מזקקת גראפה שעיצב האדריכל מסימיליאנו פוקסס בעיירה בסאנו, כחלק מפסטיבל "Operastate". גודר וג'ולי בחנו את המקום כאשר לימדו בביאנלה בוונציה באפריל 2010. בסופו של דבר החליטו להציג במקום את החומרים שנוצרו בתקופת המחקר, כעבודה בתהליך. ביולי הוצגו החומרים בשלושה חלקים ובשלושה חללים שונים במבנה, כאשר הקהל עבר ביניהם. "ואז חזרנו לארץ, נשמנו, ואני נכנסתי עמוק יותר לתהליך", אומרת גודר.

גודר החליטה לזנוח הפעם את שאלת היחסים בין הרקדנים לקהל, שקיבלה מקום נכבד ביצירותיה הקודמות. "זה משהו שהעסיק אותי כבר ב'שתיים שעשוע ורוד' ב-2003", אומרת גודר, "אך כאן העמיק הרצון להתמקד במהלך על הבמה ללא שאלת הפרפורמר". ג'ולי מסביר כי "בהרבה מהעבודות ה'קיר הרביעי' נשבר והפרפורמר מודע לכך. אך בעבודה החדשה יש תחושה של קיר רביעי, מין הצצה לעולם שקיים שם".

גודר מנסה לדייק יותר. "בנייה של מבנה כוריאוגרפי או מהלך של מופע היא קריצה בפני עצמה לדיאלוג עם הקהל", היא אומרת. "בניית כוריאוגרפיה היא כמו דרך לנתב עין, מהלך רגשי, נפש שצופה. במובן זה עדיין יש רצון גדול לעסוק בכך, אבל זה נעשה בצורה אחרת. השאלה הזאת פחות נוכחת בהפקה הזאת. היה פה ניסיון לחזור למשהו יותר טהור, אף שאני לא מאמינה בטוהר וקשה לי עם מלים כמו טוהר או אותנטיות".

באיזה אופן את בכל זאת מרגישה שהעבודה החדשה ממשיכה את העשייה הקודמת שלך?

"כמו בעבודות האחרות שלי, גם בעבודה הזאת יש קו עדין, מעין גבול בין דברים שאתה יכול לצחוק עליהם לבין דברים שיש בהם משהו שמאתגר אותך או לא נעים לך. הפער בין משהו מגוחך למשהו רציני בא לביטוי ברגעים מסוימים בשפת העבודה החדשה, אבל בצורה אחרת, תחת שאלות אחרות. כמו בהרבה עבודות אחרות קיים השימוש בפרפורמר, בגוף, באדם וברגש, ככלי שיכול ללחוץ על כפתורים ולעורר הבעות ורגשות".

גודר מדמה את יצירותיה למסע שאליו היא לוקחת את הקהל. "אבל בעבודה החדשה ממד המסע מגיע לרמה נוספת", היא אומרת. "יש שאיפה לתת-מודע עמוק, שהולך למקומות של פנטסיה וחלום, למקומות שנוגעים ברבדים פנימיים, פחות הגיוניים, פחות מתקשרים עם קונספציה מסוימת, משהו פתוח ואסוציאטיבי. נוצר מסע פתוח ופרוץ עם חוקיות ומושגים משלו. אני מרגישה שיש בזה משהו אקסטטי, שהעבודה מהדהדת ברמות שמגיעות ברגעים מסוימים לאקסטזה".

את התלבושות למופע עיצבה מיכל בסעד, שמשווקת את עיצוביה תחת המותג M Workshop במתחם גן החשמל בתל אביב. "היא עובדת הרבה פעמים עם חולצות טי, מפרקת אותן, מחברת מחדש ויוצרת וריאציות מעניינות ולא צפויות", מסבירה גודר. "אתה רואה בגד שנראה מוכר ויום-יומי, אבל כשמתבוננים לעומק יש פתאום הרבה הפתעות".

כשהיא נשאלת על צבעי התלבושות - שנעים בין אפור ושחור לוורוד עכור וצהבהב - שולפת גודר ספר עם ציוריו של האמן האמריקאי הנרי דרג'ר, שנטעו בה השראה לעבודה. עבודות האקוורל שלו, שמכילות צבעים פסטליים עכורים, עמוסות בפרטים ובדמויות, בעיקר של ילדים. "הוא מצייר תמונות אסתטיות ונאיביות כביכול, אבל ברקע שוררת כל הזמן אימה מסוימת", אומרת גודר. "יש המון פרחים וצמחים. הילדים נמצאים בגנים שהם ספק גן עדן ספק גיהנום, ומאחוריהם מעין התפוצצויות או הרי געש שמתפרצים.

"זה התחבר לי לעבודה", היא מוסיפה, "משום שהיא נכנסת לרבדים פנטסטיים, של תת-מודע אנושי, של חוויות גדולות מהחיים שמלוות בפחד". "בעבודה יש תחושה של כוחות גורל או איתני טבע שאין לנו שליטה עליהם, אומר ג'ולי. "הכוחות האלה משפיעים עלינו, מניעים אותנו וגורמים לנו לנוע או לעשות דברים, מושכים אותנו מבפנים ומבחוץ לעבר מקום לא ידוע. מצד אחד יש תשוקה ללכת עם השינוי הזה, ומצד שני חרדה שנובעת מחוסר ודאות לגבי העתיד".

השראה נוספת סיפקו עבודותיה של האמנית הקנייתית וונגצ'י מוטו, שפועלת בניו יורק ויוצרת קולאז'ים הכוללים לעתים קרובות דימויים של בעלי חיים. החיבורים הייחודיים שבעבודותיה - מצד אחד לא מזוהים ומצד שני משרים תחושה אורגנית - השפיעו, לדברי גודר, על הקומפוזיציה התנועתית.

המופע מורכב אמנם ממהלך אחד שאורכו כשעה, מסבירה גודר, אך יש לו שלושה חלקים פנימיים. "כל אחד מהם מסתיים במיתה קטנה", היא אומרת ופונה לג'ולי כאשר סימן שאלה חקוק על פניה. "יש תחושה שהוא מסתיים במין אסון קטן", הוא מעדן. "אבל לא ממש", היא מסייגת, "לאו דווקא במובן הקולוסאלי, יותר במובן הסימבולי". וג'ולי מסכם: "אני חושב שזה מסתיים בסוג של שקיעה ליציאה חדשה, התכנסות ופתיחה מחדש".

גודר אוהבת להשתמש בעבודותיה באלבומים שלמים של מוסיקאים. ב"שתיים שעשוע ורוד" היה זה אלבום של פי-ג'י הארווי; ב"אני רעה אני" שולב אלבום של אמן הנויז היפאני קייג'י היינו. בעבודה החדשה בחרה באלבום של היוצר האלקטרוני הגרמני Hajsch (האנס יורגן שונק), שמציע שלל קולות, רעשים ורחשים טורדי מנוחה.

"קרה משהו מעניין עם המוסיקה", היא מספרת. "התחברתי אליה, אך עלו לי תהיות לגביה. בשלב מסוים ראיתי שהשם של הטראקים הראשונים הוא Nagual. בדקתי מה משמעות המלה וגיליתי שמדובר בכינוי לאדם בעל כוחות מיוחדים המסוגל להפוך את עצמו לחיה, על פי הדת המזואמריקאית. מצד אחד זה היה גילוי מוזר. מצד שני לא - כי התחברנו למוסיקה הזאת. זה התחבר לשימוש בחיה בעבודה כדרך להגיע לרמה אחרת של תודעה".

מתבוננת מבחוץ

גודר, דמות מוכרת בזירה הבינלאומית ובת-בית בשורה של תיאטראות מובילים כמו "The Place" בלונדון, "The Kitchen" בניו יורק ו"HAU" בברלין, מעלה את העבודה החדשה כקו-פרודוקציה ישראלית-שווייצית-הולנדית-איטלקית. בעיר כרונינגן בהולנד קיבלה רזידנסי ל"חזרות תאורה" ב-Grand Theatre; בישראל זה משהו שכמעט אינו קיים. "קשה להשיג תאריכים לחזרות תאורה בסוזן דלל, בכל ערב יש שם הופעות. ברוב המקרים יש כיום וחצי לעצב תאורה וזה מלחיץ. אני מרגישה שבעבודה הזאת יש מקום חשוב לתאורה ואני רוצה שיהיה לי המרחב לבדוק את זה על הבמה", היא אומרת.

מדוע החליטה שלא להשתתף הפעם כרקדנית? "אחרי 'אוהבים אש' היה צריך לנוח קצת", מציע ג'ולי, אך גודר מתקנת: "זו לא מנוחה, זו עבודה מסוג אחר. זה קורה לי פעם ככה ופעם ככה. מצד אחד אני אוהבת להופיע ולהיות פרפורמרית ביצירה שלי. מצד שני אני מרגישה שפעמים רבות יש לי הרבה לתת בתור מתבוננת מבחוץ. בעבודה כזאת, עם קומפוזיציה מורכבת, מסובך להיות בפנים".

עוד נזכה לראות אותך על הבמה בהמשך?

"כן, אני נורא מתגעגעת לזה כרגע. יש לי רעב להופיע".

יש משהו מאוד לא ממסדי ביצירות שלך. לנוכח ההצלחה, לא מקונן החשש להתמסד?

"בהתנהלות יש איזושהי התמסדות, כי מן הסתם ככל שיש יותר עבודה או ביקוש עלינו להיות יותר מאורגנים ומשהו צריך להתמסד ברמה המערכתית. אבל ביצירה אני לא מרגישה את זה. אין לי איזה פורמט לחקות. להיפך, אני מנסה לאתגר את עצמי בכל פעם מחדש. הבחירות שלי לא נובעות מתוך מה שמצליח ואין לי נוסחה נכונה להצלחה. אני עושה את מה שמעניין אותי ורואה לאן זה מוביל". *



מתוך ''סוף סופה בוא''. מהפנטת לא פחות מקודמותיה


יסמין גודר ואיציק ג'ולי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו