בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסדרה "אמיל מלונברגה" של אסטריד לינדגרן | אמיל באזור הדמדומים

בספר השלישי בסדרת "אמיל", הילד השובב שבראה אסטריד לינדגרן מתחיל להתבגר. וכמו הגיבור, גם האיורים המלווים את סדרת הספרים עוברים שינוי מרתק

תגובות

אמיל ללא ספק מתבגר. אפשר לחוש בכך כבר בפתח הספר "אמיל עדיין אתנו", שם מאותתת המחברת השוודית, אסטריד לינדגרן, כי גם דמותו של הילד הנצחי שעיצבה אינה נצחית באמת וכי אמיל השובב הולך וגדל.

הסדרה "אמיל מלונברגה" של לינדגרן עסקה בילד מקסים ושובב במיוחד ושמו אמיל, שהתגורר בחוות קטהולט, בכפר לונברגה שבמחוז סמולנד בשוודיה. "אמיל עדיין אתנו" הוא השלישי והאחרון בטרילוגיה שתורגמה מחדש לאחרונה בידי רות שפירא ורואה אור בהוצאת ידיעות ספרים. את שלושת הספרים מלווים איוריו המקוריים של ביורן ברג, בשחור לבן.

שני הספרים הקודמים - "ילד ושמו אמיל" ו"התעלולים של אמיל" - יוחדו בעיקר לעיצוב המרחב שבו פעל אמיל ולתיאור תעלוליו. המסגרת התקופתית היא המאה ה-19 והמיקום הגיאוגרפי הוא אזור כפרי בשוודיה, דומה לזה שבו גדלה אסטריד. בניגוד לשני הספרים הראשונים, הנטועים עמוק בעולם הילדות, הספר השלישי מציג את אמיל באזור דמדומים, בין עולם ילדות פרוע ונטול דאגות לבין עולמה הזר והמאיים של הבגרות. לינדגרן מיטיבה ללוות את הגיבור שלה בתהליך המבלבל, המפחיד ולעתים פרדוקסלי.

הילד שתיארה לינדגרן בספר הראשון מחה נמרצות כשאחותו חשבה שהוא בוכה. בספר השני הוא התוודע ולו במעט לחברה המקיפה אותו ואפילו לכמה ממרכיביה הנסתרים מהעין בדרך כלל (כשהזמין הביתה את חולי הנפש מבית המחסה הסמוך). בספר השלישי אמיל רגשן הרבה יותר ואף מסוגל להפנות מבטו פנימה אל נפשו שלו.

בעבר תוארו חייו כסדרה של אפיזודות - ביצוע תעלולים וריצוי עונשים. בספר השלישי אמיל אינו שובב פחות, אך הקוראים נחשפים לצדדים נוספים באישיותו המתעצבת. הוא בוכה, נתקף זעם לא אחת וקורה גם שהוא שוקע למצולות ייאוש. ההתבגרות נושאת בכנפיה מודעות עצמית ופרספקטיבה חברתית ולא מעט כאב. אמיל, ככל ילד מתבגר, מתוודע להיבטים אלו של החיים במלוא עוצמתם.

גם השפה האמנותית באיוריו של ברג עוברת טרנספורמציה ברורה. בעוד ששני הספרים הראשונים הציגו תמונות ממוקדות ומשעשעות של הדמויות, הרי בספר האחרון מוצגים לא מעט ציורים בעלי גוון אפי. אנשי הכפר מוצגים כאן לא אחת כדבוקה של בני אדם.

רבות נכתב על אהבת האדם, על החוכמה ועל הראייה החברתית המפוכחת המאפיינות את ספריה של לינדגרן ובהם הסדרה "אמיל מלונברגה". הסופרת המחוננת חיברה עשרות ספרי ילדים וזכתה להוקרה עצומה עוד בחייה. בעברית ראו אור, בין היתר, "בילבי גרב-ברך", סדרת ילדי עמים, שמרביתה תורגמה בידי לאה גולדברג, "מיו מיו שלי" וכן "האחים לב ארי", יצירה העוסקת בתעוזה מפתיעה במחלות חשוכות מרפא, במוות ובייתכנות החיים שלאחר המוות.

הביוגרפיה של לינדגרן נעוצה בעמוד השדרה של רבים מספריה. לידת בנה הראשון והקשיים שנלוו אליה היו בעבורה חוויה מכוננת. היא היתה אשה צעירה מאוד בעת שנהפכה לאם ולא רצתה להינשא לאבי הילד. תחילה העבירה את בנה לידי משפחה אומנת בדנמרק, אבל לאחר שהצליחה לייצב עצמה מבחינה כלכלית, השיבה אותו לחזקתה. את עצמאותה של הגיבורה-הנערה בילבי (היתומה), כמו את האינדיבידואליזם והערמומיות של אמיל, אי אפשר שלא לבחון לאור ניסיון חייה של מי שנאלצה בעצמה להתבגר בטרם עת, במציאות חיים שנכפתה עליה ועל בנה.

בילבי ואמיל חיים על קו התפר השקוף שבין עולם הילדים לעולם המבוגרים. אין הם ילדים שעברו מוקדם לעולם המבוגרים אלא צעירים המשכילים להתנער מהכללים שמשיתים המבוגרים על עולם הילדות, באופן המאפשר להם למצותו עד תום. בניגוד לבילבי האנרכיסטית, אמיל חי בתוך מסגרת משפחתית וזו דווקא נוקשה למדי. הוא מתגורר בבית הכפר עם הוריו, אלמה ואנטון סונסון, ועם אחותו הקטנה אידה. עוד מתגוררים בחווה לינה המשרתת ואלפרד עובד המשק.

לינדגרן, שהחלה לכתוב את סדרה זו בשנות ה-50 של חייה, משלבת בה חצים סרקסטיים אך עדינים, המצביעים לכמה ממאפייניה השמרניים של החברה שממנה צמחה. שלא כאמיל, לינדגרן דווקא נזהרת מהשלכות תעלוליה. הסדרה אינה תוקפת בדידקטיות את חוליי החברה, הבאים לידי ביטוי במעמדם הנחות של לינה ואלפרד ובדרכי חינוך וענישה נוקשות. לינדגרן משרטטת דיוקן נאמן של חברה כפרית, אמנם פוריטנית ומיושנת, שעל רקעה מתבלט באורח מיוחד האינדיבידואל.

מעשיו של אמיל מציגים באור מגוחך את הסביבה המקיפה אותו. אביו מוצג כדמות קרתנית, נלעגת למדי ומלאת חסרונות. אנטון סונסון מקפיד לשמור על כבודו שלו כאב, כשהוא שב וגוער באמיל ואף מעניש אותו בחומרה "כשצריך". בספר האחרון בסדרה זועק לשמים חוסר התוחלת של ההתנהגות ההורית הסמכותנית הזאת. הבן אינו מסתפק עוד בהתחצפות לאביו. ניכר שהוא מזלזל בו עמוקות. דווקא אמו של אמיל, התומכת בו לכל אורך הדרך, בשקט אך בתקיפות רבה, היא מודל להורות נבונה ומושכלת.

פרקיו הראשונים של "אמיל עדיין אתנו", הממוקמים עדיין בטריטוריית הילדות השובבית של אמיל, משמשים הקדמה לכמה סצינות קשות למדי המתרחשות תחילה בחוות קטהולט ואחר כך מחוצה לה. הספר נפתח בנימה האופטימית של לינדגרן, המציגה את אמיל כאחד מפלאי תבל, "שהפך לאיש הכי טוב ומוצלח בלונברגה כולה". מי היה מאמין - ממשיכה המחברת (ואין ספק שהיא דווקא מאמינה, בכל מאודה) - "גם הילדים הכי שובבים יכולים לגדול ולהשתפר עם הזמן". זהו המוטו של הספר ולמעשה של הסדרה כולה, שהיא שיר הלל ליכולתו של האדם להתגבר על מגרעותיו וליכולתה של החברה האנושית לקבל את החוזר בתשובה ואף להתעלות מעל דעות קדומות.

לאחר שהיא מגוללת כמה תעלולים של אמיל, לינדגרן פונה להעביר את גיבורה הצעיר טקס חניכה. אמיל מציל גור חזירים משיני האם הנשכנית שהמליטה אותו ומחליט לאמצו. אלא שבחוות קטהולט אין מקום לחזיר מחמד. אביו של אמיל מתכוון לשחוט את החזירון לקראת חג המולד. "זעם גדול היה עצור באמיל", מספרת לינדגרן, "זעם מהסוג שלפעמים מציף אותו".

אמיל מבין שיהא עליו לפעול בתוך מסגרת המוסכמות הכפרית. הוא קונה בכספו חזיר נוסף וכך פודה את חיי החזירון האהוב עליו. לינדגרן אינה חוסכת מקוראיה את מחיר הפשרה האתית הזאת כשהיא מתארת את קולות השחיטה העולים מהדיר כעבור כמה לילות. אמיל מתגבר על כאב הלב מהר יחסית. "אתה חי, חזרזירון!" הוא מטיף לחיה שהציל, "לא כולם מתברכים בגורל זהה בעולם הזה ואתה חי!"

מיד לאחר סיפור עקידת החזיר נפתחת העלילה הדרמטית האחרונה בתקופת ילדותו של אמיל. אלפרד, חברו הטוב, סובל מהרעלת דם מסוכנת, אך סופת שלגים קשה אינה מאפשרת לקחתו לרופא. אמיל מחליט לפעול לבדו. באומץ בלתי רגיל הוא רותם את סוסו למזחלת ומעמיס עליה את אלפרד הגוסס. המסע בשלג קשה ומסוכן. איוריו של ברג מוסיפים לסיפור ממד דרמטי. המסע הבלתי אפשרי בשלג מתואר בשני איורים נפרדים, אקספרסיביים להפליא, המיטיבים להעביר את התחושה הגורלית.

אמיל מגיע לנקודת שבירה. "אולי אבא שלו צדק קודם כשאמר לו 'זה בלתי אפשרי, אמיל'", זורעת לינדגרן את ניצני הספק מעולם המבוגרים בלבו של אמיל. למרבה המזל האב טעה ואמיל מצליח להביא את אלפרד למרפאה. ברג מציג אותה מרפאה שתיאר גם בתחילת הספר הראשון בסדרה. אך אם בעבר היה זה אמיל הפעוט שנלקח לרופא, כדי שזה ינסה לחלץ את ראשו מקערת מרק מבלי לנפץ את הקערה, כאן מדובר בגבר גוסס שהובא לרופא בידי אמיל עצמו.

חייו של אלפרד ניצלים. הוא ואמיל שבים לחוות קטהולט יום לפני ערב חג המולד. כנוצרי טוב, אמיל נולד מחדש לקראת היום הקדוש, לפחות בעיני אנשי כפרו. אמו מהרהרת בקול, שאולי יוכל להיות ביום מן הימים יושב ראש מועצת הכפר בלונברגה. אמיל, מצדו, ממהר לחשוב אילו תעלולים יוכל לעולל במסגרת תפקיד חשוב שכזה.



איורים של ביורן ברג מתוך ''אמיל עדיין אתנו''. מוסיפים לסיפור ממד דרמטי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו