בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משחק באפילה: התערוכה "מקומות מסומנים" מוצגת בבית מיכל ברחובות

פניו של נוף ומהותה של מקומיות נבחנים בתערוכה הקבוצתית

תגובות

תשעה אמנים משתתפים ב"מקומות מסומנים", תערוכה יפה וקאמרית באופיה המוצגת כעת בבית מיכל ברחובות. ההיגד שלה הוא בבחינת הרהור על נוף ולוקאליות יותר מאשר אמירה.

נוף לעולם אינו תמים, והאמירה הכללית הזאת נכונה שבעתיים לנוף הישראלי, הנושא מטען רב, מימי המקרא ועד היום, יותר מ?100 שנה מאז החל הסכסוך היהודי?פלסטיני על הארץ. אם בתחילת שנות ה-90 ניכרה ביצירות אמנות קריאה שחשפה רבדים מוצפנים בנוף, למשל סדרת "צובה" של לארי אברמסון, עם השנים זו נהפכה במידה רבה למערכת קלישאות שאינה מגלה דבר חוץ משביעות רצון עצמית של היוצר או האוצר.

ב"צובה" הביט אברמסון אל הנוף שצייר יוסף זריצקי פעמים רבות וגילה בו עקבות כפר שזריצקי היה עיוור לו. מאז נהפכו שיחי צבר למוסכמה של עיסוק בהרס וגירוש והם נראים בעבודות ברמות שונות מאוד זו מזו, לא פעם כמין הכרזה של האמן על רגישותו. כך גם בעבודה של קרן ענבי המוצגת כאן. מעבר לציון האזור בשם העבודה - כפר רנתיס - היא נראית כתרגיל של ציור נוף פיגורטיבי לכל דבר.

במיטבן העבודות ב"מקומות מסומנים" חוצות את סוג העיסוק הזה בנוף ופונות למחוזות מעניינים יותר שאינם מתמצים בהיתלות באילנות פוליטיים, צודקים ככל שיהיו. איל ששון מציג את "יער בן שמן 1" (2006), ציור אפלולי שיש בו מפגש של זיכרונות ציור רומנטי עם מבט עכשווי, קונקרטי וחשוף על נוף. במרכז מה שנדמה תחילה כחורש מתגלה גן שעשועים, על מתקני הפלסטיק הגדולים; מקום שנועד לילדים ותוכנן להיות ידידותי בעבורם, מקום בטוח למשחק. ששון מעמיד אותו בין העצים, מקום שהיינו מצפים למצוא בו דבר מה שאוצר סוד, מסעיר יותר ממגלשות ונדנדות. המתח בין התמים, הבנאלי, לאווירה הלילית הוא הטריטוריה שבה פועל הציור. בעשייה הציורית הצבעונית ששון גם מצליח לשלב בין לילה קטיפתי לסוג של יובש, כמעט חומרה של קו.

ליאת ליבני פונה בעבודתה לדימוי הנוסטלגי של בית קטן עם רעפים. זהו מעין כל?מקום, לפחות בעולם המערבי, שבו הוא משמש סמל חזותי לבית אף על פי שבנייני מגורים כבר משמשים את מרבית האוכלוסייה.

ליבני בונה מעין רוח רפאים של בית, מערך מורכב ועדין של שכבות נייר לבן - 40 שכבות לפי כיתוב העבודה - ומעליהן מגזרת של בית. העבודה היא קופסת אור שהאור נדלק ונכבה בה לסירוגין, כמהלך מזורז של יום ולילה שאין בו התרחשות. ליבני חונטת איפוא זמן ומקום. אף שהיא מציגה את הבית הקטן כפנטסיה קולקטיבית של ביתיות, העשייה בנייר מדגישה עד כמה הכל שברירי, עומד על בלימה.

התחושה של כמעט היעלמות והעיסוק בחמקמקות מלווים גם את העבודה של פלג דישון, מהאמנים המעניינים יותר שהחלו לפעול בשנתיים האחרונות. דישון עובד עם מגזרות נייר, סורק אותן ויוצר דימוי שאיכויותיו הציוריות והצילומיות יוצרות מהות חדשה.

הדימוי של דישון נראה כאילו כוח כלשהו ינק מהמציאות את צבעיה והותיר את קווי המתאר, הדגיש את פגמיה והחצין את עליבותה. האפור של עבודתו אינו הולם לכאורה את הפורמט הצר והארוך (125X30 ס"מ), שמזכיר את הפורמט של פנורמות שנועדו בדרך כלל לפאר חבלי ארץ. דישון יוצר נוף שנמס כמו תמונה שמתרחקת בזיכרון.

כאוס באין אלוהים

עבודה מעניינת מכמה בחינות היא סרט הווידיאו "אופקים" של ז'וזף דדון. דדון, שפועל זה יותר מעשור בעולם האמנות, פרץ לתודעה בארץ בתערוכה "ציון" במוזיאון פתח תקוה שבמרכזה עמדה יצירה קולנועית מעניינת ובעייתית. ב"אופקים" ניכר שינוי סגנוני, לכיוון מאופק ומופשט יותר, תוך שמירה על האפיון המצוין של דדון כיוצר ששפתו רוויה ברובדי משמעות ממקורות יהודיים לצד ויכוח עם הנחות המודרניזם.

הסרט הנוכחי הוא חלק מפרויקט אמנותי?חברתי שדדון עושה באופקים, שם הוא חי. נראית בו קבוצת נערים הנושאת טיל גראד במה שנראה בצילום מרחוק כלוויה, כנשיאת מת. יש משהו מחריד בנשיאה הזאת של הטיל, אמצעי הרג, כאילו היה מת, כאילו היתה אפשרות לקבור ולכסות אותו. האקט אינו אופטימי, כי התחושה היא שאיכשהו התקרבו הנערים אל המוות, התיידדו אתו, הפכו את הקץ לחלק מחייהם, דבר מה שנוגעים בו ונושאים אותו ומכבדים אותו.

דדון מצלם את הנערים במדבר צועדים למה שנראה כשום-מקום, אלא שמפעם לפעם צצים צבירי מבנים, ספק יישוב, ספק בסיס צבאי. תמונת הנערים במדבר מתקשרת לחיפוש, לנדידה שנגזרה על בני ישראל במדבר; נוצרת הקבלה אסוציאטיבית, מהופכת, בין נשיאת הטיל לנשיאת ארון הברית. בעוד שהארון ייצג על פי המסורת את החוק והעוצמה האלוהיים, הרי הטיל הוא ההיפוך המוחלט, מייצג של מצב כאוס מתמשך.

אין לסרט טקסט מילולי, אך הקטעים שבהם מצולמים הנערים במבנה מפעל נטוש עשויים כעין מחול; היחסים בין המשתתפים נבנים כשיח תנועה. דדון והנערים מצאו מוצא מן האלם, שאין?ספור נסיבות, כוונות טובות שהשתבשו וחזונות שהשתברו כ??פו על תושבי אזורי הספר של ישראל.

עוד בולטים בתערוכה תצלומי "הר הזבל" של תמיר שר מ-1997, שצילם את חיריה (שלפני פרויקט השיקום?) כהר רב?הוד. יש בעבודתו משהו מתחושת הגעגוע לנופים זרים שאיננה בעבודות של אמנים ישראלים עכשוויים אבל איפיינה אמנות ארץ?ישראלית מוקדמת של שנות ה-20 וה-30, כשניכר היה שאמנים ציירו את הארץ כמקום שכולו געגוע למקום אחר.

"מקומות מסומנים". אוצרת כרמית בלומזון. הגלריה לאמנות ישראלית, בית מיכל, רחוב הגר"א 10, רחובות. שעות פתיחה: ימים ראשון, שלישי וחמישי 19:00-16:00, ימים שני ורביעי 12:00-09:00, יום רביעי 22:00-20:00 (ובתיאום טלפוני, 9467998-08)



ז'וזף דדון, מתוך ''אופקים'', 2010


ליאת ליבני, ''נוף'', 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו