בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסופר חורחה לואיס בורחס

בשביל מריה קודאמה, חורחה לואיס בורחס לא מת. אלמנתו של הסופר הארגנטינאי הגדול, שסייעה לו בעבודתו ונישאה לו זמן קצר טרם מותו לפני 25 שנה, מספרת בראיון נדיר על חייהם המשותפים, על המאבק לשימור מורשתו ועל הדימוי שדבק בה כאלמנה חמדנית

תגובות

ורחה לואיס בורחס, גדול סופריה של ארגנטינה ואחת הדמויות המשפיעות ביותר על ספרות העולם במאה ה-20, מת בשנת 1986. מריה קודאמה, צעירה מבורחס ב-45 שנים, היתה לצדו יותר מ-20 שנה. לדבריה, קראה את השיר הראשון שלו בהיותה בת עשר והוקסמה מן המוסיקה של המלים. בת 16 כבר שמעה הרצאות שלו בבואנוס איירס.

כמה שנים לאחר מכן למדה בשיעורים שלימד בורחס בחוג ללימודים אנגלו-סקסיים באוניברסיטת בואנוס איירס. אחר כך שימשה עוזרת שלו והתלוותה אליו בנסיעותיו הרבות ברחבי העולם. בורחס התעוור בסוף שנות ה-50 ומאז נעזר בסובבים אותו כדי להמשיך לקרוא, לכתוב ולהרצות.

בשנים שלאחר מכן כתבה קודאמה שני ספרים יחד עם בורחס, בעיקר על המסעות המשותפים שלהם, ותירגמה יחד אתו שני ספרים מאיסלנדית. לבסוף, כחודשיים לפני מותו ולאחר שהעניק לה בצוואתו את כל רכושו, נשא אותה בורחס לאשה בהליך שנוי במחלוקת שהתקיים בפרגוואי.

קודאמה, ארגנטינאית ילידת בואנוס איירס, בת לאב יפאני ואם ממוצא גרמני, היא כיום בעלת הזכויות הבלעדית על כל יצירותיו של בורחס ברחבי העולם. היא שהתה לצדו בשעת מותו בז'נווה והיא זאת שהחליטה להביא אותו שם לקבורה. זאת רק אחת מן ההחלטות שלה, שחבריו ומעריציו בבואנוס איירס לא אהבו.

קודאמה, בת 66, הכותבת ומרצה על ספרות ארגנטינאית, נחשבת למומחית ליצירתו של בורחס ומכהנת כנשיאת הקרן הבינלאומית שהקימה לזכרו. הראיון עמה מתקיים בבניין הקרן - בית של שלוש קומות מתחילת המאה ה-20 ברחוב אנצ'ורנה 1660 ברובע ריקולטה בבואנוס איירס. משפחתו של בורחס גרה כמה שנים בבית הסמוך ואת הגן הקטן של הבית הזה אפשר לראות גם מחלונותיו של בניין הקרן. השכונה כולה רוויה ב"אתרים בורחסיאניים" - מקומות ששוטט בהם, בתי קפה שישב בהם, בתים שהתגורר בהם במשך השנים.

קודאמה מעניקה מעט מאוד ראיונות. "קל לראות בי האלמנה החמדנית שלוקחת הכל", היא אומרת. "זה נוח לאנשים להדביק לי את התווית הזאת ולתקשורת להציג אותי בתפקיד הזה. פעם זה הפריע לי. היום כבר לא. אני נמצאת במקום אחר, שליו יותר". לדבריה, נעתרה לראיון הזה ל"הארץ" מכיוון שידידים שלה בבואנוס איירס ביקשו ובשל יחסו המיוחד של בורחס לישראל. ייתכן גם שהעובדה שבסוף החודש היא תבוא לתל אביב כדי להרצות במכון סרוונטס על "בורחס והמיסטיקה" עזרה.

קודאמה קצת מודאגת מכך שלא תצליח להביע עצמה די טוב באנגלית. "כאשר יושבים בבניין שמנציח את בורחס, המשמעות המדויקת של המלים חשובה מאוד", היא אומרת בחיוך. לאחר מכן מתברר שאין צורך בתרגום. קודאמה בוררת את המלים שלה בקפידה ולא אוהבת לתת למישהו אחר לנסח בעבורה משפטים. "חיפוש אחר הטקסט המושלם, אחר המלה המושלמת שאי אפשר להגיע אליה, הוא חלק חשוב מן הירושה שבורחס השאיר לי. זה לא קל אבל אין לנו ברירה".

מבוכים ושבילים

על השולחן יש קופסת קרטון ישנה ושחורה ובה כ-20 מפתחות מתכת גדולים. לכל אחד מהם מוצמד פתק שעליו כתוב לאיזה חדר בבניין הגדול נועד. קודאמה בוחרת בכל פעם את אחד המפתחות ופותחת בפני חדר נוסף. החדרים דומים למדי. בכולם יש מדפים עמוסי ספרים מן הרצפה ועד לתקרה.

החלוקה פשוטה - יש חדרים ובהם ספרים שכתב בורחס, רובם במהדורות ראשונות. בחדרים אחרים נשמרים כתבי יד או ספרים שבורחס אהב לקרוא. בכמה חדרים מסודרים בסדר מופתי ספרים שנכתבו על יצירתו של הסופר ומאמרים העוסקים ביצירתו. באחד מהם תלויה על הקיר תמונה גדולה בשחור-לבן של בורחס הקשיש. עיניו העיוורות עצומות והוא נושא את פניו מעלה.

בזמן שאנחנו משוטטים בבניין אומרת קודאמה בחיוך, "זה מבוך גדול, אבל אני אוהבת את הבניין הזה". מיד לאחר מכן היא מביטה בי בחיוך מזווית העין, כדי לראות אם המלה מבוך זכתה למשקל הראוי. במשך כל הבוקר לא היה אפשר לחמוק לרגע מן ההקשרים הבורחסיאניים האלה. לעולם של בורחס יש נטייה להשתלט עליך.

המגמה הזאת החלה כבר שעתיים קודם לכן. הפגישה עם קודאמה נקבעה לעשר ומחשש שאחמיץ אותה הקדמתי לבוא ופניתי להעביר את הזמן שנותר בבית קפה סמוך שנקרא "אקאסוסו". מריה קודאמה התיישבה במקרה בשולחן הסמוך לשלי רגע לאחר שהגעתי. זיהיתי אותה מתמונותיה שראיתי קודם לכן ובמשך כמה דקות בהיתי בחוסר נימוס בבבואה שלה שהשתקפה במראה הגדולה. כפל דמויות, מקריות, משחק של דמיון ומציאות, מראות, גנים ומבוכים סימטריים הם רק חלק מן המרכיבים של סיפורי בורחס. קצת במבוכה הצגתי את עצמי והסברתי שהראיון אמנם עוד לא החל, אבל ההשתקפות במראה מאלצת אותי להטריד אותה מוקדם יותר. היא חייכה בהבנה מלאת עליצות וניאותה בשמחה להצטלם. אחר כך ביקשה לראות את התמונות על המסך הזעיר שבגב המצלמה.

מיד לאחר מכן הופיעו מרכיבים נוספים מן הפסיפס של בורחס - גן ביתו של מחבר "גן השבילים המתפצלים" נראה קטן וירוק מאוד ואז צצו המפתחות הגדולים ומבוך המדרגות והחדרים ומערכת יפהפייה של כלי שח שבורחס שיחק בהם וכמה פגיונות מבהיקים שמוצגים בארון זכוכית. אחריהם באה השיחה על המשמעות המדויקת של המלים והתרגום ללשונות שונות והעובדה שהכתבה הזאת תיכתב בכלל בעברית, שפה שהיתה קרובה מאוד ללבו של בורחס, שזכה ב-1971 בפרס ירושלים. כל אלה ועוד מרכיבים יצרו טשטוש קל בין המציאות לדמיון. איך זוכרים סופר שמת לפני 25 שנים ועסק בכתיבתו פעמים כה רבות בזיכרון? איך זוכרים את מחברו של הסיפור המופלא "פונס הזכרן"?

"בשבילי הוא לא מת", אומרת קודאמה בתחילת הדברים. "אני יודעת שהוא מת, אבל אני עסוקה בו כל היום. אני מרצה עליו, אני משוטטת ברחובות שנושאים בעבורי הרבה מאוד זיכרונות ממנו. המקומות שאני נוסעת אליהם קשורים אליו בדרכים שונות. בורחס הוא חלק מרכזי מהחיים שלי גם היום. זה לא עצוב. זה חלק מן הכוח שלי ליצור. זה כוח החיים שלי".

מיד לאחר מכן היא מרחיבה את הדיבור על הפעילות של הקרן שבראשה היא עומדת ונותנת לבורחס את הקרדיט על הקמתה: "המוסד הזה היה כולו רעיון של בורחס. הוא רצה להקים מקום שבו אנשים יחלקו רעיונות משותפים על התרבות והספרות. הרעיון שלו היה שניישם כאן מסר שווייצי. בורחס חי בנערותו בשווייץ והתרשם מאוד מכך שבני דתות ולאומים שונים, דוברי שפות שונות, חיים בה זה לצד זה ללא מחלוקות קשות או אלימות. החשיבות של יצירה בכבוד הדדי היתה מרכזית בעיניו וזה הבסיס לקרן".

בין הפעילויות העכשוויות של קרן בורחס מונה קודאמה פרסומים של קבוצת אנשי מדע שחוקרים את הזיכרון והיבטים נוירולוגיים נוספים על פי כתביו של בורחס. פעילות אחרת היא תחרות שירי הייקו שמתקיימת כבר 16 שנים. משתתפים בה 160 בתי ספר מרחבי ארגנטינה והשירים הטובים ביותר מתפרסמים בכל שנה בספר.

חרטה מדומה

המחווה שתציין השנה 25 שנים למותו של בורחס תתקיים דווקא בוונציה. שם, באי סן ג'ורג'ו מאג'ורה, מוקם בימים אלה מבוך על פי תוכניתו של מעצב המבוכים האנגלי רנדל קואט, שהיה ידיד קרוב של בורחס. גרסה אחרת של המבוך כבר הוקמה בעיר מנדוזה בארגנטינה. קודאמה בטוחה שבורחס מרוצה מכך שמקימים לזכרו מבוך, אבל מציינת בבירור שניסתה להקים את המבוך בבואנוס איירס והרשויות הצרו את צעדיה.

האם היא מרוצה מן האופן שבו זוכרים כיום את בורחס?

"מרוצה?" קודאמה מצמצמת את עיניה ומסתכלת בי במבט ששמור לאלה שאינם מבינים כלום. "צריך להפריד לחלוטין בין האופן שבו זוכרים את בורחס בעולם לבין מה שזוכרים כאן, בארגנטינה. בעולם אוהבים ומוקירים אותו. אני אמנם מנהלת כמה מאבקים גם במקומות אחרים על זכויות ותרגומים חדשים, אבל אלה לא דברים שאני רוצה לעשות. אני עושה מה שבורחס היה רוצה שאעשה. אתה ודאי שמעת על כל הסיפור הארוך שיש לי בעניין התרגומים".

קודאמה אסרה על השימוש בתרגומים הקודמים של יצירות בורחס באנגלית. תרגומים אלה נעשו בידי נורמן תומס די ג'ובאני, מכר ותיק של בורחס. המשמעות הכלכלית המיידית של הדרישה לתרגומים חדשים לאנגלית ואיסור הפצתם של הישנים היא שדי ג'ובאני יחדל לקבל מחצית מן התמלוגים על ספרי בורחס באנגלית, על פי הסכם נדיב מאוד שהיה לו עם המחבר במשך שנים. ההכנסות מן התרגומים החדשים שייכות לקודאמה בלבד.

האופן שבו זוכרים את בורחס בארגנטינה שונה לחלוטין, לדברי קודאמה: "היתה לו דעה מוצקה על מה שמתחולל במדינה הזאת. הוא לא חשש להביע אותה והיה מעורב פוליטית. הוא התבטא בחריפות בנוגע לאירועים בארגנטינה ורבים נוטרים לו טינה על כך עד היום. זאת ארץ קשה ובורחס לא היסס לומר זאת. רבים בבואנוס איירס גם קינאו בהצלחה שלו. עם כמה חברים באגודת הסופרים של העיר אני מנהלת מאבק משפטי ממושך מפני שהם עושים שימוש לא נכון בכתביו של בורחס. החיים שלי די קשים כי אני נאלצת לנהל את כל המאבקים האלה בכוחות עצמי.

"טענו נגדי שאני הורסת את המורשת של בורחס, אבל היום, 25 שנים אחרי מותו, כולם רואים כמה טוב אני שומרת על המורשת הזאת. המשימה היחידה שלי היא להגן על בורחס בדרך שבה הוא רצה. ואף אחד לא ילמד אותי מה הדרך הזאת".

קודאמה עוצרת לרגע ונושמת נשימה עמוקה. קל לראות שהנושא הזה מרגש ומרגיז אותה. אחרי דקה היא אומרת בקול שקט הרבה יותר: "בעצם אני לא יודעת מה המשימה שלי. היו לי חיים נפלאים וקסומים עם בורחס. אני זוכרת כל רגע מהם. זה מה שנותן לי את הכוח להמשיך ולהיאבק. השנים הראשונות לאחר מותו היו קשות מאוד. יש כאן הרבה קנאה. זאת לא קנאה באהבה שהיתה בין בורחס לביני. זאת קנאה בכוח ובשימוש בשם, שיש לו משמעות רבה. האשימו אותי בכל דבר אפשרי ובעיקר ברדיפת בצע. הם שכחו שאני הקדשתי את חיי לבורחס. כך זה היה מאז שהייתי בת פחות מ-20".

לפני שהכיר את קודאמה חי הסופר רוב חייו בחברת אמו. הוא התחתן לפני כן פעם אחת, עם אשה שאמו הכירה לו כאשר מלאו לה 90. הנישואים היו קצרים ובורחס חזר לגור עם אמו, שמתה לבסוף בת 99.

קודאמה משתתקת ורגע לאחר מכן נזכרת במשהו שמצית ברק בעיניה: "שמונה שנים מהחיים שלי הקדשתי למאבק בשיר איום, שטענו בזדון שבורחס כתב. שמונה שנים. היית מאמין? אני משתגעת מזה. אבל גם היום אני אלך לכל בית משפט כדי לומר 'זה לא שיר של בורחס'. אין כאן בכלל עניין כספי. אני פשוט זוכרת מצוין איך הוא כתב כל שורה. אני יודעת איזה מאמץ הושקע בכל מלה שלו כדי להגיע לשלמות. הוא ידע שזה לא אפשרי ובכל זאת ניסה. אז באים האנשים האלה, שיש להם כוונות נסתרות, אין לי ספק בזה, ומפיצים שירים עלובים וטוענים שבורחס כתב אותם. זה לא יקרה כל עוד אני חיה".

קודאמה לא מסבירה, אבל מניחה שכולם מכירים את סיפור המאבק המוזר ביותר שלה. ב-1988, שנתיים אחרי מותו של בורחס, הופיע בכתב עת ארגנטיני שיר ושמו "רגעים" שנכתב כביכול בידי הסופר בימיו האחרונים. בשיר הוא מתחרט כביכול על אורח חייו. בין היתר נאמר שם, "הייתי שוחה בנחלים ומתבונן בשקיעות רבות יותר". קודאמה וחוקרים נוספים של יצירתו הכחישו כל קשר שלו לשיר ובסופו של דבר התגלתה המחברת האמיתית שלו - אמריקאית מקנטאקי ששמה נאדין סטייר. בהקדמה לגיליון כתב העת "אורות" שהוקדש לבורחס כתבה העורכת טל ניצן: "השיר ('רגעים'), המרוחק שנות אור מן הפואטיקה הצלולה, האלגנטית של בורחס, דבק בו בנחישות, והקרב היה לקרב אבוד עם הופעת האינטרנט - המצע האידיאלי להתרבות מגיפות ממין זה".

המחשבה על כך שמישהו יסיק משיר כזה שבורחס חשב כי חייו היו טעות מוציאה את קודאמה משלוותה. בהליכים משפטיים ממושכים כפתה על כל מי שמציג ציטוט מן השיר הזה לכתוב בדיוק מי היתה המחברת שלו.

כדי להפריך את הבדותה שבורחס התחרט על אורח חייו היא מספרת על שיחה שהתנהלה ביניהם כמה ימים לפני מותו: "הוא אמר שיש משהו מעניין ברעיון של גלגול נשמות. אחר כך הוסיף שאם הוא ואני נשוב לחיים בגלגול נוסף הוא רוצה שנחזור וניפגש. אמרתי לו שאשמח להיפגש אתו גם בגלגול הבא, אבל שאני רוצה להיות מדענית, עיסוק מוצלח יותר בעיני מספרות. בורחס לא הסכים בשום אופן לקבל את זה. הוא אמר שהוא רוצה לחזור בגלגול הבא להיות סופר, בדיוק כמו עכשיו, ושהוא רוצה שגם אני אחזור בתפקידי כשותפה שלו ואעזור לו בכתיבה".

לא באהבה, באימה

לאחר שאנחנו משוחחים זמן רב, קודאמה מתעקשת שנעלה לגג. מתברר שזאת משימה לא קלה כי המדרגות שמובילות לגג נמצאות בשיפוץ ואנחנו מדלגים על כמה מחיצות עץ. ברגע שאנחנו יוצאים אל הגג זורחות עיניה בחיוך גדול.

מעל הגג נבנתה תקרה שקופה. בין ארובות האבן של הבניין הוקמה ספרייה חדשנית, רובה של כתבי עת שניצבים על מדפי מתכת. במרכז החלל הגדול והמואר עומדים שולחן וכיסאות שקופים. נברשת קריסטל גדולה תלויה מן התקרה. קודאמה מסבירה שהיא עיצבה את החלל הזה, הוא חביב עליה מאוד ולפעמים היא אפילו שוקלת לעבור ולגור בו.

מן החלונות הגדולים רואים את בואנוס איירס ואת הבית הסמוך שבו התגורר בורחס. קודאמה מסתכלת על הגגות ומצטטת בספרדית משפט של בורחס על העיר: "No nos une el amor sino el espanto". במאמצים גדולים ולאחר התחבטויות אנחנו מסכימים שהתרגום הוא בערך "אנחנו לא מאוחדים באהבה אלא באימה", אבל קודאמה לא מרוצה. המלים לא מדויקות מספיק. היא מסבירה שבורחס אמר את הדברים על בואנוס איירס, העיר שאהב כל כך. "האהבה היא לא תמיד הדברים הטובים", היא מסבירה. "בורחס ידע שהחיים של העיר מתבטאים בשירים, לא באבנים; השירים מעבירים תחושות חזקות פי כמה".

כאשר אנחנו יורדים מן הגג היא מצטטת בספרדית את שורת הסיום של "חורבות מעגליות", הסיפור של בורחס שהיא הכי אוהבת: "מתוך תחושת הקלה, מתוך השפלה ומתוך אימה הבין שהוא עצמו אינו אלא חלום תעתועים, שמישהו אחר חולם אותו" (תרגום יורם ברונובסקי מתוך "גן השבילים המתפצלים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד). *



מריה קודאמה בבניין הקרן לשימור מורשת בורחס בבואנוס איירס. מימין: עם בורחס ב-1983. בסוף החודש תרצה בתל אביב על ''בורחס והמיסטיקה''


בורחס, 1983 . חבריו הסתייגו מאשתו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו