בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אביב נטר מביא את קובי פרץ, "ללדין" ורוני סופרסטאר למסיבות הגייז בברלין

לפני יותר משלוש שנים ערך אביב נטר במרתף חשוך בברלין מסיבת גייז בניחוח ישראלי. התור שהשתרך מחוץ למועדון הוביל אותו לייסד את ליין המסיבות "משוגע", שבו אחת לחודש, על רקע דגלי הכחול-לבן, מפיגים קובי פרץ, "ללדין" ורוני סופרסטאר את רגש האשמה של צעירי הבירה הגרמנית

תגובות

בחור מקומי מברך "שלום" בכניסה למועדון ZMF במרכז ברלין. הוא עושה זאת בעברית, אבל במבטא בולט. מהמועדון, הממוקם במרתף חשוך, בוקע שיר של דנה אינטרנשיונל. דגלי ישראל תלויים בכל פינה, כולל על כדור המראות המסתובב, ועל אחד הקירות מוקרנות תמונות מוחלפות של ראש ממשלת ישראל לשעבר גולדה מאיר, הזמרת הישראלית המנוחה עפרה חזה, ציור של חזיר, ומגיני דוד בשלל צבעים. זוהי "משוגע" (Meschugge), בהגייה יידית מתבקשת, מסיבה גיי-פרינדלי בניחוח ישראלי, המתקיימת בין פעם לפעמיים בחודש בסמוך לככר רוזנטל בלב העיר.

על המוסיקה אחראי אביב נטר. הוא מנגן להיטי פופ של בלונדי והפט שופ בויז, לצד להיטי פופ ישראלים (רוני סופרסטאר), מוסיקה מזרחית (ישי לוי), ולהיטי ארוויזיון ישראלים ("אבאניבי", "זה רק ספורט"). נטר, בן 26, הוא גם המארגן והמפיק של המסיבה, שהחלה כערב חד פעמי לפני כשלוש שנים וחצי ונהפכה מאז לשם דבר בקרב ברלינאים חובבי-ישראל. וכאלה, מתברר, יש לא מעט.

נטר מתהדר בשם הבמה "די-ג'יי אביב בלי התל" (Aviv without the Tel), ונהנה להשתעשע עם דימוי היהודי הפוסט-פוסט-מודרני מאחורי עמדת התקלוט, וגם בארגון התפאורה ובעיצוב הפליירים למסיבה. הוא לובש גופייה לבנה ועליה הכיתוב "איי לאב ישראל" עם טיל מאויר על רקע הלב האדום המסורתי, מכנסיים צהובים קצרצרים, גרביים ארוכים וגורמט ארוך וכבד משתלשל מצווארו. הכלאה מעט סטריאוטיפית אבל משעשעת בין ערס ציוני לאוחץ' בינלאומי. הוא רוקד במרץ ומענטז בזמן שהוא ממקסס בזה אחר זה את "הפרח בגני", "הבה נגילה" ו"בלבלי אותו".

הרחבה עמוסה בגרמנים נלהבים ששילמו שמונה יורו בכניסה ורוקדים כעת במרץ, חלקם במעגלים. אחרי שבשגרירות ישראל הבינו את הפוטנציאל, אף הטיסו באחרונה את נטר למינכן, לארגן שם מסיבה דומה לגויים הגאים המקומיים. "רק רבע מהקהל הם ישראלים - תיירים, או כאלה שגרים בעיר", מסביר נטר, "השאר הם גרמנים חובבי סצינות אוריינטליות למיניהן. לא יודע מה הסיבות שלהם, רגשות האשם מן הסתם אפשר למצוא שם איפשהו - גרמנים דור שלישי היום רוצים להוכיח לעצמם שהם לא כמו הסבים והסבתות שלהם - ולכן לחגוג עם ישראלים ויהודים עושה להם טוב. אין בזה שום דבר שלילי. הגרמנים מלאים במשברי זהויות קשים. לנו, כישראלים, קשה להבין מה זה אומר להיות אומה שאינה גאה".

בחור גבוה וגבעולי ששמו אויגן ריגר, בן 21, נשען על הבר בעיצומה של המסיבה ומחזק את דבריו של נטר. "הגרמנים נאלצים להתעמת עם ההיסטוריה בבית ספר", הוא אומר. "אבא שלי גרמני ואמא שלי יהודייה מאוקראינה, ואם אתה יהודי, הם רוצים לדעת על זה".

"אתה יהודי?", נזעקת החברה שלצדו, טינה, בת 25 וסטודנטית לעיתונות, "לא ידעתי!". "אני גרמני רק כי גדלתי פה", נוחר אויגן באדישות, "לי אין שום עניין עם רגשי אשמה".

"אתה גרמני בדיוק כמוני", נוזפת בו טינה, "אני גרמנייה לגמרי, לא יהודייה בכלל, אבל יש לי מלא חברים יהודים. להיות יהודי זה גם לייף-סטייל, ופה בברלין זה כיף ומיוחד. ואני מדברת קצת עברית: 'שלום, שמי טינה. שנה טובה'. בדרך כלל הסצינה שלי זו טכנו ובום-בום-בום, אבל גם יש לי מודעות פוליטית וכשבאתי ל'משוגע' בפעם הראשונה, וראיתי את כל האנשים האלה חוגגים, יהודים בברלין, התרשמתי שהם חוגגים את ההישרדות. אני יודעת שאין לי שום דבר עם הנאצים, למעט אולי גנים משותפים, אבל גרמנים ויהודים שחוגגים ביחד - הלב שלי מתמלא. חגגנו יחד ב-1925 ועכשיו שוב ב-2011. ואו מיי גוד, זה כל כך נחמד, איי לאב איט!".

למה?

"זה כמו לחיצת ידיים. אנחנו כבר שלושה דורות 'נקיים'. המסיבה הזו היא סמל ואולי בגלל זה כולם מתעניינים בה. בשואה הכחידו לא רק את היהודים, אלא גם יצרו חלל תרבותי, שעכשיו מתמלא מחדש".

חדר המגורים של נטר, שנולד וגדל בגני תקוה והיגר לברלין לפני ארבע שנים וחצי, מציע שילוב דומה של יידישקייט וגרמנופיליה: אפשר למצוא בו בובת סנטה קלאוס, תמונה של אנגלה מרקל ואוסף בובות חזיר, לצד שלל אייקונים ישראליים. "זה טראש", מבהיר נטר, "אל תחפש אמירה".

הוא גר בשכונת מואביט. מול הכניסה לבית שלו פועל בית קולנוע לפורנו ובפינת הרחוב שני בתי קזינו. "עברתי הנה עם בן הזוג שהיה לי בזמנו. רצינו דירה גדולה, אז התפשרנו על השכונה", הוא מספר. "כשהוא עזב החלטתי לשמור על הדירה. אני חי בלילה ועושה המון רעש, והשכנים פה לא מתלוננים".

נטר גילה את הקסם הברלינאי כבר בנעוריו, כשביקר בעיר כתייר. בגיל 21 ביקר שוב, כחלק ממשלחת פעילים פוליטיים צעירים, והכיר בחור מקומי. "התחלתי לבוא שוב ושוב בעקבותיו", הוא אומר. "אחרי שנה על הקו החלטתי לעבור. בשנה הראשונה עשיתי פה חיים משוגעים ושרפתי חסכונות. ברלין היא כיום העיר הכי נפלאה בעולם וסצינת חיי הלילה שלה תיהפך לאגדית בעתיד, משהו שעוד ידובר בו. כשרק הגעתי, חשבתי שברלין זו אוטופיה: בחורים מאוד יפים ואינטליגנטים,

נייטלייף, מוסיקה - הכל בהישג יד. גם הרגשתי יותר אטרקטיבי, כי אני שונה. ויש לך מדינות שכנות לבקר בהן, אתה לא כלוא בין מדינות אויב. והמון אנשים מכל העולם".

אבל לא האוטופיה ואפילו לא האהבה הביאו אותו להגר: "עזבתי את ישראל מתוך ייאוש", הוא אומר, "לא מתוך 'איזה מגניב לעבור לברלין'. מה ששבר אותי היה בחירות 2006. הייתי פעיל אקטיבי בפורום ההומואים והלסביות של מרצ (גאות), והייתי בטוח שבבחירות הכוח של השמאל יעלה, אבל הוא רק ירד. החיים שלי בישראל סבבו סביב הפעילות הפוליטית, שהיו מעורבות בה גם הדחקה והימנעות מהתמודדות עם שאלות אחרות, אישיות, כמו מה אני רוצה לעשות עם עצמי".

נטר הגיע לברלין עם אזרחות אירופית שהוענקה לו בזכות אמו, ילידת מזרח אירופה. תחילה השתתף בחיי הלילה הברלינאיים כבליין הולל. את "משוגע" יזם כמסיבה חד-פעמית כשנה לאחר הגעתו, ובהמשך גם העניק לה את כותרת המשנה "לילה יהודי לא-כשר". "יש פה הרבה ערבים יווניים, טורקיים, אז חשבתי: למה שלא יהיה גם ערב ישראלי-יהודי?", הוא מסביר, "אפילו שלפני ארבע שנים עוד לא היו כל כך הרבה ישראלים כמו עכשיו".

נטר התחיל בקטן: "למסיבה הראשונה, בנובמבר 2007, צילמתי 500 פלאיירים במכונת צילום, והגיעו קרוב ל-500 איש. רבים לא יכלו להיכנס, אחרים שנכנסו - יצאו בגלל הצפיפות. בעקבות ההצלחה ניסינו שוב. בשנה הראשונה קיימנו מסיבה בכל חודשיים, ובשנה השנייה בכל חודש. כיום אני מתפרנס כתקליטן וכפרומוטר במסיבות נוספות, בהן 'קלאב אינטרנשיונל', שהיא מסיבת הגייז הגדולה בברלין".

למה בחרת בשם "משוגע"?

"המלה הזו מתאימה בדיוק לאופי המסיבה. משתמשים בה גם בגרמנית, ביסט דו משוגע? (אתה משוגע?). ובערב הראשון, כל הרעיון הזה נראה משוגע".

"משוגע" היתה יכולה לעבוד גם בערים אחרות? בישראל?

"לא. 'אנקושר ג'ויש נייט' זו כותרת מגניבה בברלין אבל לא בתל אביב, שבה להיות יהודי זה לא אישיו. ופה גם הקהילה הישראלית נבנית לאט לאט, והישראלים שמגיעים מביאים אתם רוח למסיבה. יש פה הרבה גרמנים שיש להם מין פטיש כזה לישראל והבנתי שמסיבה כמו 'משוגע' יכולה לעבוד. בלונדון או בניו יורק זה אולי יעבוד כערב חד פעמי, לא כל חודש. ואולי אני סתם פסימי, כי בזמנו גם לא האמנתי ש'משוגע' תצליח".

שנתיים אחרי שהגיע לברלין ושנה אחרי שהתחיל עם "משוגע", נטר כמעט התקפל חזרה לישראל. הוא נפרד מבן הזוג שבתמיכתו החל את המסיבה, ובעיקר היה מבולבל. "חזרתי לישראל וחשבתי שאשאר לגור שם, אבל אכלתי כאפה כי התרגלתי לחיים בברלין, וגם נאלצתי לעבוד כי שרפתי את כל החסכונות", הוא מספר. "בברלין גם השתניתי, ורציתי לדבר על זה, אבל לא היה לי עם מי, כי החברים שלי בישראל לא היו חלק מחיי בתקופה הזו. למדתי להעריך טוב יותר את מה שברלין נותנת והתגעגעתי לאנשים שחוויתי איתם את השנים האלה. אז חזרתי לברלין. עכשיו, כשאני מגיע לבקר בישראל, אני מתקשה לראות את עצמי חי שם. החברים והאהבה שלי פה, האחריות למחשב החדש שלי פה".

אתה נתקף לפעמים געגועים לישראל?

"המון. ללביבות בטטה ב'אורנה ואלה', ליום שישי בתל אביב, כשהרחובות מלאים עד הצהריים ואז מתרוקנים בבת אחת לקראת השבת ויש שקט קוסמי. בדרך כלל אני גם הולך פה עם תליון מגן דוד. לא יודע להסביר למה, אבל הרגשתי צורך לענוד את זה אחרי שהגעתי לברלין".

בדיחות שואה

השואה מהדהדת מפינות רבות בברלין, שמנוקדת באנדרטות זיכרון עצומות לצד אזכורים צנועים אך לא פחות צובטים. נטר סבור שהבחירה אם להיסחף למערבולת זיכרון אירועי העבר נתונה בידי המתבונן. "כמו כל ישראלי, ברור שיש במשפחה שלי ניצולים וגם כאלה שנספו", הוא אומר. "זה מזכיר לי את תל אביב, שבה רוב הרחובות הם על שם אנשים מתים. באופן אישי אני נגד כל אנדרטה, כי שום אנדרטה לא יכולה לתאר את הזוועה שהיתה. זו זילות השואה. מספיק לשים ליד ברנדנבורג תמונה של השער מ-1939, עם הדגלים הנאצים בין המעברים".

הבעיה לדידו אינה רק של הגרמנים. "מערכת החינוך בישראל לא ידעה איך להתמודד עם הנושא", טוען נטר. "זה לא הגיוני שילד יחזור מבית ספר בגיל שש, וביום השואה כל מה שהוא יראה בטלוויזיה זה גופות שמסיעים במריצות וזורקים לבורות. אני זוכר את עצמי כילד בבית ספר יסודי, מתבאס שאין סרטים מצוירים בערוץ הילדים ביום השואה. זה גורם לנושא להיות מאוס, כמה שעצוב לומר. אני זוכר את הביקור הראשון שלי במוזיאון היהודי בברלין. זה היה כדי לסמן וי, אבל עברתי שם חוויה עוצמתית כי נחשפתי בראשונה לחומרים שהתרכזו בקהילה היהודית בברלין לפני השואה. הייתי בור לחלוטין בנוגע לממדי הקהילה היהודית פה ועומקה התרבותי. מערכת החינוך בישראל מתרכזת בגורמים לשואה, באמנציפציה, בזכויות שנלקחו - לא בקהילה היהודית שהיתה קיימת שם לפני המלחמה".

ועכשיו כל רכבת חשמלית בלב העיר מזכירה לך את הטרנספורטים לאושוויץ?

"בהתחלה ברור, עכשיו - ממש לא. בכל פעם שחבר מגיע לבקר מישראל ההומור השחור עולה, אבל אם בכל פעם שאקח רכבת עם חברים גרמנים אזכיר את השואה, אהיה מישהו שלא נעים להיות בחברתו. אז בדיחות שואה זה רק בפורומים סגורים עם חברים קרובים".

מערכת היחסים המורכבת בין גרמניה ליהודים שחיים בה הפכה את נטר לא רק למנהיג מסיבה פופולרית, אלא גם למרואיין אהוד בתקשורת המקומית. "הגרמנים נורא אוהבים לשמוע שסלחנו להם", הוא מספר. "אבל מה זה לסלוח? מבחינתם זה שאני גר ועובד פה אומר שסלחתי להם. הם אוהבים לשמוע מיהודי שהעיר שלהם מגניבה".

בשנים האחרונות הימין הקיצוני מתחזק באירופה. גם בגרמניה הדיון על כישלון המולטי-קולטי (רב-תרבותיות) עורר כמה שדים רדומים. שנאת היהודים עלולה לחזור לאופנה, או שבינתיים זו חיית בר מוגנת בברלין?

"להגיד שזה לא יכול לקרות? לא אגיד. השואה לימדה שלא צריך להיות מפלצות בשביל שזה יקרה. כשרציתי להשתלב בפעילות של השמאל האירופי, נתקלתי לעתים קרובות בחומה אנטי-ישראלית. הם גם נגד 'משוגע', ואתה שואל את עצמך, למה? אני לא רואה את שהשמאל האירופי יוצא נגד מצב הנשים וההומואים בסעודיה, ועל מלחמת האזרחים בסודן הם יודעים עוד פחות. לכן אני חווה את הטענות (נגד 'משוגע' וישראל) כנגועות באנטישמיות. אין ספק שהכיבוש הוא עוולה גדולה - אבל יש עוד סכסוכים בעולם, ומפתיע אותי שנגד מסיבה כמו 'משוגע' ממהרים להתבטא".

ברלין נהפכה בשנים האחרונות לאבן שואבת לצעירים מישראל, בעקבות שחיקת חסמים היסטוריים מצד אחד, והיותה בירה עולמית תוססת של תרבות ואמנות, שמציעה אווירה משוחררת ודיור זול מצד אחר. להערכת שגרירות ישראל בברלין, 15 אלף ישראלים מתגוררים כיום בעיר. "לישראלים הצעירים שעוברים לפה, מערכת היחסים בין ישראל לגרמניה שנבנתה בעקבות השואה כבר לא משחקת תפקיד", אומר נטר. "ברלין לא מתאימה לכל אחד, אבל זה אחלה מקום לגבש בו זהות ואישיות כי העיר מציעה מבחר עצום של אפשרויות וקרקע פורייה לאינדיבידואליות".

ישראלי בברלין צריך להיפרד מישראליותו כדי להיטמע?

"לא צריך כלום. וגם אם תנסה, יזכירו לך שאתה יהודי כל הזמן. לפעמים אתה מרגיש שאנשים רוצים להיות סביבך כי אתה יהודי, שזה גורם להם להרגיש טוב יותר עם עצמם. ומצד שני, גם נתקלתי באנטישמיות. לפני שלוש שנים עברתי תקרית אלימה ברכבת. דיברתי עם חבר בעברית, בשקט, וכמה מושבים בהמשך הקרון מישהו הסתכל עלינו בצורה אגרסיבית. באיזשהו שלב הבן אדם קם והתיישב מולנו, רכן קדימה, ואמר בשילוב של אנגלית, רוסית וגרמנית שהוא מוסלמי מצ'צ'ניה ששונא יהודים בדם, ושאנחנו לא

צריכים לדבר את השפה המחורבנת ברכבת שלו. כשבאנו לרדת מהרכבת, הוא שם יד על הכתף שלי ואמר, 'אתה לא הולך לשום מקום'. היו עוד אנשים בקרון, אין לי ספק ששמעו מה הולך, אבל אף אחד לא הגיב. קירבתי בקבוק בירה שהחזקתי לפנים שלו, ואמרתי 'אני משוגע, אתה לא רוצה להתעסק אתי', והוא עזב. לא יודע מאיפה זה יצא, אבל מזל. ופעם אחרת, בכניסה למועדון שאירחתי בו מסיבה, שמעתי חבורה מזכירה כמה פעמים את המלים Jude (יהודי) ו-Schwuchtel, שזו הדרך הכי מעליבה להגיד הומו בגרמנית".

החזיר כסמל

במוסיקה ישראלית עכשווית נטר מתעדכן דרך גלגלצ (באינטרנט), ובביקוריו הדו-שנתיים בישראל הוא רוכש תפאורה ודיסקים חדשים. "אני מנגן גם כליזמרים ו'הבה נגילה' על כל סימפוליו, ומוסיקה מזרחית הולכת מצוין", הוא מספר. "זו המוסיקה הישראלית הרקידה, זה מה שמזוהה עם ישראל. להיטי פופ ישראליים הם לא מיוחדים - למעט השפה, זה יכול להיות כמו כל להיט פופ אירופי. בדיוק חזרתי עכשיו מישראל, והלכתי במיוחד לחנות של דיסקים חסידיים בירושלים והבאתי משם המון מוסיקה. אני מנסה להעביר גם את הצד היידי, היהדות המזרח-אירופית, ולכן אני מנגן מוסיקה חסידית מקפיצה".

אבל זה הערב היהודי הלא-כשר, אז למה מוסיקה חסידית?

"כי לאף אחד אין מונופול על היהדות. בעיניי 'משוגע' זו דרך חדשה, מודרנית, להיות יהודי. לכן בדצמבר המסיבה שלנו היתה 'חנוכה VS כריסמס'. בעקבות המעבר לגרמניה התחלתי לשאול את עצמי מה הופך אותי ליהודי. אני מגיע מבית חילוני לחלוטין, אפילו לא עליתי לתורה, ופה ניסיתי תקופה מסוימת להיות מסורתי: להפריד בשר וחלב, להדליק נרות בשבת. עכשיו כשחזרתי מישראל, הנחתי תפילין בנתב"ג. אני לא מתחזק, ומתישהו גם הרגשתי מטומטם והפסקתי עם זה, אבל זה לא יכול להזיק ואני גם קצת פוחד מטיסות. התחזקתי כיהודי לא-דתי. המסיבה גם נועדה לשבור את התפישה שיש לגרמנים על היהדות כמונופול דתי. היתה תקופה שחזיר היה הסמל של 'משוגע', כי רציתי להראות שאפשר לשים חזיר על פלייר למסיבה יהודית ושום דבר לא קורה. אפילו לא הצלחנו לעורר מיני-פרובוקציה שתמשוך יחסי ציבור, אם כי התקשרו מהשגרירות לשאול אם זה חיוני".

יש מי שיגיד שהמסיבה משווקת את ישראל כמקום מגניב ותוסס וכך מתעלמת מהעוולות, מהדיכוי, מהשלטון הזר על אנשים שלא יכולים לחגוג את התרבות שלהם.

"אני לא מוכן שיעשו חיבור פוליטי למסיבה. כישראלי, לא צריכה להילקח ממני הזכות לחגוג את התרבות שלי, ואני לא מאמין שמחר אנשים יפסיקו לדבר על הכיבוש בגלל 'משוגע'. ביומיום הרי כל שיחה על ישראל תסתיים בפוליטיקה. זו טיפה אחת של להראות פן שונה שקיים בישראל. ישראל היא המדינה היחידה שצריכה להצטדק ואני לא חושב שיש על מה".

לחלופין, אפשר לטעון גם - "לא מספיק הבאתם לנו את הכיבוש, עכשיו גם מיכל אמדורסקי?".

"מיכל אמדורסקי יוצרת פופ משובח". *

טופ 10

עשרת הלהיטים הגדולים במסיבות "משוגע"

1. "הבה נגילה" בגרסת האחים א.א כהן מניו יורק

2. מרדכי בן דוד - "אני מאמין" (משיח, משיח)

3. רמי קטנאקי ושיקו חיק - "שמחה גדולה הלילה"

4. דנה אינטרנשיונל ועידן יניב - "סרט הודי"

5. ישי לוי - "ריקוד רומנטי"

6. "היי פייב" - "יום מעונן"

גאווה ישראלית בברלין

ליין המסיבות "משוגע" אינו לבד בברלין: ליין הגייז התל-אביבי "פאג" קיים שם בשנתיים האחרונות כמה הפקות, והבליינים הברלינאים לא פעם מתפעלים מהצלילים העולים בהופעות אורח של תקליטנים ישראלים במועדונים מובילים ברחבי המטרופולין.

לכך יצטרפו עוד שתי מסיבות גדולות שיתקיימו החודש בבירת גרמניה במסגרת השקת הקמפיין הבינלאומי לעידוד התיירות הגאה לתל אביב. הקמפיין, שיוצג בביתן בתערוכת התיירות הבינלאומית שתיערך בברלין, יתמקד במגוון אפשרויות הבילוי המוצעות בתל אביב לתיירים שנטייתם המינית אינה סטרייטית. הוא חלק מפרויקט הנמשך כמה שנים לקידום תיירות מסוג זה על ידי אגודת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) בישראל, בשיתוף עם יניב וייצמן, חבר מועצת העיר תל אביב, הממונה על התיירות בעירייה והמשמש יועץ ראש העיר לקהילה הגאה.

שתי המסיבות לכבוד השקת הקמפיין יתקיימו בשניים מהמועדונים הבולטים בברלין, השוכנים במזרח העיר. הראשונה שבהן, שתפנה לקהל נשי, תתארח בשבת, 12 בחודש, בליין "Girls Town" במועדון קולנוע אינטרנציונל בשדרות קרל מרקס ובה יופיע אמן המיצג התל-אביבי היבריד לבה. המסיבה השנייה, שמיועדת בעיקרה לקהל גברי, תתארח למחרת, 13 בחודש, בליין הפופולרי "GMF" במועדון ויקאנד הנושק לאלכסנדרפלאץ. התקליטן הישראלי יואב ארנון ינגן בה והיבריד לבה יופיעו על הבמה.

7. "ללדין" - "יעקב"

8. דנה אינטרנשיונל - "דיוה"

9. עפרה חזה - "חי"

10. עפרה חזה - "אם ננעלו"



אביב נטר. דימוי היהודי הפוסט-פוסט-מודרני


''משוגע''. בשגרירות ישראל הבינו את הפוטנציאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו