בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצא בדי-וי-די: "Enter the Void" ו-"פיראנה"

הטריפ שביים גספר נואה בסרטו "Enter the Void" נהיה די מעיק. וגם: הגוף האנושי נהפך למזון דגים בקומדיית האימה הנפלאה "פיראנה"

תגובות

גספר נואה, קולנוען צרפתי ממוצא ארגנטינאי, ידוע בעיקר כאדם שהכניס לסיוטיהם של המוני צופים ברחבי העולם את סצינת האונס הקיצונית שעמדה במרכז סרטו "בלתי הפיך" מ-2002. הסרט, שאותו כתב, ביים, צילם וערך, סיפר על ערב אלים מאוד בחייהם של כמה צרפתים צעירים שמתרוצצים באזור מועדוני הלילה של פאריס.

שבע שנים עברו מאז "בלתי הפיך" ועד סרטו הארוך הבא של נואה, "Enter the Void" שיצא ב-2009 והגיע בשבועות האחרונים לארץ על גבי די-וי-די, וגם הוא עוסק בחיי לילה עירוניים נוטפי סקס ואלימות. "Enter the Void" מתרחש בטוקיו ומתמקד בדמותו של אוסקר (נתנאל בראון בתפקיד קולנועי ראשון), צעיר אמריקאי שעבר ליפאן, התמכר לסמים והחל לסחור בהם.

בעברו של אוסקר מסתתרת טראומה משפחתית, מדממת כמובן, שקירבה מאוד בינו ובין אחותו לינדה (פז דה לה הוארטה, "אימפריית הפשע"). הוא קונה לה כרטיס טיסה לטוקיו והיא מתגוררת עמו, מתפרנסת מחשפנות במועדון לילה ומנהלת רומן עם המנהל היפאני של המקום. עסקת סמים שמשתבשת מובילה להיתקלות קטלנית של אוסקר עם המשטרה היפאנית, ומטלטלת את חייהם של לינדה ושל חברו הטוב של אוסקר, אלכס, שיש לו עניין מיוחד בספר המתים הטיבטי.

אבל אצל נואה כמו אצל נואה, זוהי רק העלילה והיא בהחלט לא מרכז ההתרחשות. החלום לעשות סרט שיצולם מזווית הראייה של הגיבור ריחף בראשו כבר עשרות שנים, מאז שצפה בסרטו של רוברט מונטגומרי "האשה באגם" מ-1947, שצולם כולו מנקודת המבט של הגיבור (שאותו גילם מונטגומרי). העובדה שהגיבור של נואה מכור לסמים העניקה לו את האתגר לצלם חלקים שלמים בסרט כטריפ צבעוני, פסיכדלי, עמום ומטושטש.

בשלב מסוים בסרט תופסת נקודת המבט המרכזית ישות חדשה להיאחז בה, ישות אמורפית יותר. דבר זה נותן לנואה הזדמנות להשתעשע עם צילומי-על מרחפים ותזזיתיים של טוקיו, לעלות ולרדת בחדרי מדרגות, לעוף מעל גגות הבניינים, להיכנס דרך החלונות ולצאת מהם בסיקוונסים וירטואוזיים וארוכים, אטיים מאוד או מהירים עד כדי סחרור.

השפה הוויזואלית הזאת משדרת אמנם וירטואוזיות קולנועית מצדו של נואה, ואחדים העידו כי כשצורכים את הסרט יחד עם משככי מחשבות למיניהם הוא נהפך לטריפ רציני. אבל מגיע רגע שבו העסק מתחיל לחזור על עצמו והטריק נהיה צפוי.

כמו כן העלילה אינה מצדיקה סרט באורך כזה, וירטואוזי ככל שיהיה (161 דקות, שקוצצו לטובת כמה פסטיבלי קולנוע, והתארכו שוב בגרסת הבמאי של הדי-וי-די) וכעבור זמן מה הטריפ הזה נהיה קצת מעיק.

התייחסויות פילוסופיות לא מתוחכמות במיוחד קושרות בסרט בין התעברות, יניקה, צריכת סמים וספר המתים הטיבטי. כשנואה נשאל לגבי זה הוא טען שהפילוסופיה שמשתמעת מהסרט איננה תפישת העולם שלו, אלא חלום שחולם הגיבור בהשראת אותו ספר.

ובכל אופן ניכר שהדגש של נואה הוא על הצד הוויזואלי, המרשים אמנם. כמו למשל סיקוונס כתוביות הפתיחה היפהפה, שקוונטין טרנטינו העיד עליו כי הוא אחד מקטעי הכתוביות הטובים ביותר שנראו זמן רב. גם סיקוונס הסיום מרשים למדי, חבל רק שעובר כל כך הרבה זמן ביניהם.

התפשטתם? תיענשו

הסיפור של "פיראנה" החל ב-1978 עם קומדיית האימים שביים ג'ו דנטה והפיק רוג'ר קורמן. זה היה בי-מובי חינני להפליא שפעל גם כפרודיה על סרטי האימה והמתח של שנות ה-70, ובראשם "מלתעות", ובמידה מסוימת גם כדבר עצמו. בכל אופן הוא שפע יצירתיות, הומור וכמובן דם.

סרט ההמשך יצא ב-1981 כיצירת הביכורים של ג'יימס קאמרון (שנבחר לתפקיד הבמאי אחרי שהמפיק פיטר את הבמאי הקודם). הפקת הסרט הנשכח כללה מחלוקות רבות בעת הצילומים והעריכה. על פי השמועות, נמנעה מקאמרון האפשרות להגיע לחדר העריכה והוא פרץ פנימה בניסיון להכין גרסה משלו. כך או כך, כשקאמרון עצמו מדבר על סרטו הראשון הוא מתייחס ל"שליחות קטלנית" מ-1984. באחד הראיונות עמו הוא התייחס ל"פיראנה 2" בהומור כאל "הסרט הכי טוב על דגי פיראנה מעופפים שאי פעם נעשה".

הסרט הבא בסדרה הופק ב-1995 על ידי קורמן ונעלם די מהר מהתודעה, אך בשנה שעברה זכו דגי הפיראנה לסרט המושקע, המצחיק, המחריד והקיצוני ביותר שאי פעם הוקדש להם: "Piranha 3D", קומדיית אימה אמריקאית שיצאה לאקרנים בתלת ממד והגיעה בשבועות האחרונים גם למדפי הדי-וי-די.

את הסרט ביים הקולנוען הצרפתי אלכסנדר אז'ה ("גבעות הפחד" האמריקאי) שראה בהכנת סרט אימה שכזה הגשמה של חלום ישן. לחובבי הז'אנר, מדובר בסוג של יצירת מופת: מינון כל כך גבוה של דם, מתח מיני, צעירים פוחזים ודגי טרף לא נראה אי פעם על המסך.

העלילה מספרת על צעיר שנשכר בוקר אחד על ידי יוצר סרטי פורנו כדי להדריך את צוות הצילום שלו במרחבי אגם ויקטוריה. זוהי עונת הקיץ החמה והסקסית ולחופי האגם מתקבצים אלפים רבים של צעירים למסיבות רועשות ורטובות. תקרית תת מימית שמתרחשת בקרקעית האגם (וקשורה בדמות הצדדית שמגלם ריצ'רד דרייפוס, מחווה נוספת ל"מלתעות") משחררת המוני דגי פיראנה רעבים ועומדת לסכן את חייהם של הגיבור (סטיבן ר. מקווין), של איש הפורנו (ג'רי אוקונל), של הצעירות החטובות שלצדם וכמובן של אלפי הצעירים החשופים.

הקלישאה האימתית החבוטה שלפיה צעירים שחוטאים במיניות ישלמו על כך בגופם, מקבלת כאן ממדים שכמוהם טרם נצפו. שיאו של הטבח בסיקוונס ארוך ומדמם בצורה בלתי נתפשת, שכולל כמה אלמנטים ויזואליים שלא יישכחו במהרה. יש משהו בסרטי האימה הללו, שמתייחסים לבשר אדם כאל מזון מתכלה לדגים, שטומן בחובו הנאה קיומית עמוקה ומשחררת. המוות, אלים ככל שיהיה, לא נורא כל כך; הנה, הוא קורה לכולם. ועל כן סיפוק רב, סיפוק חולני ומצחיק להחריד, מובטח למי שיתמסר לחוויה. *

"Enter the Void", האוזן השלישית

"פיראנה", פורום פילם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו