בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלבום החדש של ליקה לי - כואב, אבל לא קורבני

תגובות

ככל שחולף הזמן אני מבין עד כמה "ג'וניור" של "רויקסופ" היה אלבום גדול. יותר משהוא שיקף תנודות תקופתיות, חזה בו הצמד הנורבגי את עתיד הפופ; את נטיית המטוטלת לכיוון יורודאנס ואת הצורך לצאת חוצץ נגד הזילות שעלולה לפשות בזא'נר.

"רויקסופ" דחסו ל"ג'וניור" להיטים שמתעלים מעל לסטנדרט הסגנוני והתוו תו תקן חדש ומחמיר, כשהם נעזרים בשלושה מהקולות הנשיים המסעירים ביותר שיש לסקנדינביה, ולעולם בכלל, להציע: השבדיות קרין "פיבר ריי" דרייר מ"דה נייף", רובין וליקה לי.

"רויקסופ" לא היו היחידים שהרוויחו משיתופי הפעולה הפוריים. דרייר, שבדיוק הוציאה את הבכורה המטלטלת שלה כ"פיבר ריי" - אלבום הפופ המצטיין של חמש השנים האחרונות מבלי למצמץ - קיבלה זריקת אדרנלין לקריירת הסולו שלה; רובין הוציאה בשנה שעברה את טרילוגיית "Body Talk" המדוברת, שגם בה נשענה על יכולות ההפקה והכתיבה של "רויקסופ", נהפכה לחביבת סדרות הנעורים ופרצה לשוק האמריקאי; ועכשיו מגיע תורה של ליקה לי, היסמין גמליאל / רותי הולצמן של "ג'וניור", לבצע את המעבר מהבלוגוספירה למצעדים.

סממנים ראשונים לטרנספורמציה הופיעו כששיר שלה כיכב בפסקול "דמדומים", הראפר דרייק סימפל אותה והחידוש המעולה שלה ל"Knocked Up" של "קינגס אוף ליאון" התקבל בתשואות על ידי הלהקה. "Wounded Rhymes", החדש והשני של ליקה לי, אמור להשלים את המשימה.

יש באלבום הזה כל כך הרבה שירים שיכולים להיות פסקול סוחט רגשית של סצינות פרידה (הוא נכתב בהשראת פרידה כואבת), לכן אל תתפלאו אם תשמעו את כולו בלופ במשך העונה החדשה של "אחת שיודעת" ובחלק הבא של "דמדומים".

בראיונות אתה לי מצטיירת כבחורה דיכאונית, כבדה ועם זאת בעלת שאיפות אוונגרדיות - היא שיחקה וכתבה את המוסיקה לסרט אמנותי קצר ששמו "סולאריום" - שקורסת תחת נטל הציפיות שהיא מעמיסה על עצמה. ב"Wounded Rhymes", לעומת זאת, תחת חסותו של ביורן ייטלינג מ"פיטר, ביורן וג'ון" (אלה משיר השריקות "Young Folks") היא נשמעת כאילו היא לא מתכוונת לוותר לרגע.

ייטלינג, בהשראת פיל ספקטור, תפר סביבה הפקה עם סאונד אחיד ובוטח שעושה שימוש בקירות סאונד, תופים דומיננטיים על גבול השבטיים, גיטרות חורקות, האמונד ופסנתר עדין, לצד בלדות בלוזיות-אווירתיות ("Unrequited Love", "I Know Places") שבהן מבצעת לי דואט עם גיטרת סלייד מחוספסת וכלי הקשה מרוחקים.

אף שחלק מהטקסטים מתעסקים בכאבי הפרידה באופן כירורגי - "Sadness is a Blessing" שלא מסתיר את הקשר הגנטי שלו ל"Be My Baby", או "Youth Knows No Pain" שבו היא מבכה את אובדן היכולת להמשיך הלאה בקלות - ליקה לי לא נופלת לתפקיד הקורבן האומלל כמו פלורנס, למשל. היא יודעת לתעל את הצער והבדידות, לשירים על סקס ("Get Some" המחרמן, "Jerome"), מסיבות ("Love Out of Lust") ומעמדות חברתיים ("Rich Kids Blues"). בשיר שסוגר את האלבום, "Silent My Song", היא שרה "אתה רואה כאב כאילו הוא תענוג, כמו יצירת אמנות", ובעצם שרה על היכולת שלה לקחת את הדכדוך ולהפוך אותו לשיר פופ מנחם.

את יציאת "Wounded Rhymes" ליוותה שורת רמיקסים, לא פחות שווים מהשירים עצמם, של מייק די מה"ביסטי בויז", בק וטיילר דה קריאייטור מ"Odd Future", כנופיית ההיפ-הופ הכי מסוכנת מאז "וו-טאנג קלאן". הטבעיות שבה השתלבה ההגשה של לי בביטים אלקטרוניים היפ-הופיים הוכיחה שהיא עובדת גם בהקשר אחר לגמרי ושיש לה עוד הרבה מקומות לחקור. אני בונה עליה. *

ליקה לי, "Wounded Rhymes" (LL)



ליקה לי. בין הדכדוך לנחמה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו