בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך מעודדים בנות ללמוד מדעים?

תוכנית ניסיונית ייחודית ללימודי פיסיקה, כיתות נפרדות לשיעורי מתמטיקה ומפגשים של תלמידות עם מדעניות והיי-טקיסטיות צעירות הם רק חלק מהדרכים

תגובות

ספק אם מרצ'י זפרני, תלמידת כיתה י' בתיכון "אורט ספיר" בירוחם, מכירה מחקרים עדכניים המנסים לרדת לחקרו של הפער בין בנים לבנות בלימודי המדעים. אך נראה שלא במקרה הגיעה בעצמה לאחת התובנות המעניינות העולות מהמחקר בתחום, כשהתלבטה אם לבחור במגמת פיסיקה.

"במהות שלי אני יותר הומנית", היא אומרת. "תמיד חשבתי שפיסיקה זה מדע יבש. אבל מה שתפס אותי, תוך כדי החשיפה למקצוע בבית הספר, הוא שהבנתי שזה מעבר ללדעת נוסחאות וניוטון. זה בעצם לדעת מה החיים שלי בכלל. וברגע שהבנתי את המהות, הייתי נורא סקרנית. ידעתי שלא אוכל לוותר על זה. והחלטתי שאני פשוט חייבת להיות שם".

קשה לנסח זאת בחדות רבה יותר. במשך שנים נשמר הפער המספרי בין בנות לבנים בלימודי המדעים ה"קשים" כפיסיקה, רובוטיקה ומדעי המחשב. זאת בעוד שבכיתות הביולוגיה, הנחשבת למדע רך יותר העוסק בנושאים אנושיים וכאלה הקשורים לאורגניזם חי, יש מספר דומה של בנות ובנים. אם בתיכון מדובר ב-25%-30% של נערות במגמת פיסיקה (במקרה הטוב), ככל שעולים במדרגות האקדמיה הן בקושי מיוצגות. כתוצאה מכך יש מעט מאוד חוקרות בפיסיקה. האופטימיים סבורים שבתוך שני דורות הפער יצטמצם כי תמונת האקדמיה כיום משקפת את המציאות בעבר. ואולם הגישה הפסימית ואולי המציאותית יותר טוענת שאם לא ייעשה משהו אקטיבי, הפער יישאר בעינו.

מיהי חנונית

המחקרים שבדקו בעבר מדוע בנות מדירות את רגליהן ממדע זה גילו שהן נרתעות בין השאר מהאווירה התחרותית שיוצרים הבנים בשיעורים וכן כי ההעדפה של בנים מצד המורים או המורות מפריעה להצלחתן. החוקרים גם דיברו על הציפיות החברתיות השונות מבנות ומבנים (מדענית, אשת היי-טק, זה לא מקצוע לאם, נהגו אמהות לומר לבנותיהן).

אבל בשנים האחרונות מתברר שלבנות יש גם השגות על דרך לימוד המקצוע, ובעיקר חסרה להן הרלוונטיות לחייהן הן. על רקע זה נולדה לפני כשנתיים תוכנית ניסיונית ללימודי פיסיקה שהדגש בה הוא מודעות ורגישות לבנות וצורכיהן. תוכנית זו, שיזמה היחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך, מופעלת בשני תיכונים בירוחם, בהם זה שבו לומדת זפרני, וכן ברחובות, בדימונה ובגן יבנה.

מרים שכטר, ראש היחידה, אומרת שכאשר נערה עושה בחינת בגרות של חמש יחידות בפיסיקה, זה מוסיף לה מבחינת הדימוי העצמי, פיתוח החשיבה וניתוח מופשט. אך לדבריה, עידוד הבנות לפני הבחירה במסלול הלימודים אינו מספיק: "הן זקוקות לתמיכה ויד מכוונת, ושאנשים לא יעמדו בדרכם, כדי שלא בכל נקודת שבר יגידו 'בשביל מה אני צריכה את זה' ויפרשו".

לדברי ד"ר רחל קנול, ראש הזרוע של היחידה לשוויון בדרום, מה שבעיקר מפריע לבנות הוא שאין למידה לצורך הבנה. "שיעורי פיסיקה מתנהלים כך: מתנפלים על בעיה ומתחרים על הפתרון. פתרנו? יופי, בואו נמשיך לבעיה הבאה. ואילו בנות, על פי המחקרים, רוצות להבין יותר לעומק. ולכן הן מרבות בהצגת שאלות. זה לא מפני שהן לא יודעות. הן מחפשות הקשר".

קנול, צעירה בעלת דוקטורט לפיסיקה בעצמה, פרשה מהאקדמיה כדי לעבוד בשטח ולסייע לנערות לבחור בלימודי מדעים. היא מסבירה כי "בעזרת מתן פרספקטיבה חברתית, היסטורית, פילוסופית, מראים לבנות שפיסיקה יכולה להיות דבר מרתק".

זה בדיוק מה שזפרני מבקשת, ואף יותר מכך. היא דורשת להבין את הסיפור מאחורי המדע, ומה כל זה אומר עליה ועל חייה. היא רוצה ששיעורי פיסיקה יהיו נגישים יותר ושירחיבו את אופקיה. דרישות לא צנועות כלל לנערה שבחרה במגמה שאינה מסבירה פנים לבנות, ושהלומדות בה מקבלות מהסביבה רמז עבה בסגנון "תהיי חכמה ותשתקי" (כלומר אל תשאלי יותר מדי שאלות).

על פי המחקרים המגדריים - כמו זה של הפרופ' ענת זוהר ודוד סלע מ-2003 - מה שעוד מכבה את העניין של הבנות בפיסיקה הוא תוכן הבעיות. כאשר מציגים בעיה ובה צינורות, משאיות או רכבות - מושגים שאינם רלוונטיים להן - הן מתנתקות. לפיכך כדאי לחבר שאלות ניטרליות או קרובות יותר לרוחן. גם סוג הלמידה שבנות מעדיפות שונה: יותר עבודות חקר, יותר למידה בצוותא. ועל פי העקרונות הללו פועלת התוכנית.

התלמידות שאותרו לתוכנית היו כאלה שדווקא לא הצליחו במיוחד בלימודי מדעים. כלומר, לא מדובר בפרויקט למצטיינות דווקא. הלמידה נעשית בקבוצות נפרדות וקטנות, שאין בהן תחרות. המורים מספקים תמיכה מסיבית. נושאי הלימוד נבחרו על פי העניין וההקשר ליום-יום. כך, למשל, אחת הקבוצות בירוחם בדקה את תופעת העיניים האדומות בצילום והאם משפיעה עליה מידת ההחשכה של החדר. קנול, בעלת תואר נוסף במוסיקולוגיה, בחרה ללמד בתיכון הדתי "עמית קמה" בירוחם פיסיקה באמצעות המוסיקה.

התוצאה: בבתי הספר בתוכנית מנצחים את הסטטיסטיקה. במגמת הפיסיקה באורט ספיר למשל לומדות יותר בנות מבנים: חמש לעומת שלושה בלבד.

באזורי פריפריה ידוע שבנות מוחלשות עוד יותר ולכן זקוקות להעצמה ודחיפה כפולות ומכופלות כדי לבחור מקצועות מדעיים. אבל בחירה בפיסיקה אינה מובנת מאליה גם על ידי בנות באזורים חזקים. בנות הלומדות בבית הספר התיכון ליד האוניברסיטה בירושלים אמרו שמה שמרתיע אותן בלימודי פיסיקה הוא הדימוי החנוני של התלמידים במגמה זו. הן כרכו גם רובוטיקה או מדעי המחשב כמגמות ה"לא שיקיות" לבנות.

בניגוד גמור להן, הדימוי החנוני כלל לא הפריע לזפרני, קרוב לוודאי הילדה הכי קולית בדרום. יש לה אפילו תוכנית רדיו משלה, בתחנה שמפעיל בית הספר שלה והמשודרת באינטרנט, שבה היא מציגה להקות מקומיות ומדברת על מוסיקה.

"כשהמורה שלנו הציג את המגמה הבנתי שאין מצב שאני מפספסת את זה", היא אומרת נלהבת. "הוא הראה לנו את הבונוס המטורף שמגיע לנו באוניברסיטה וכל התחומים הנהדרים שהלימודים הללו יכולים לפתוח בפנינו".

בהתחלה היא התקשתה, אבל התגבורים עזרו לה להחליט. "המורה לא עזב אותנו עד שהגעתי לציון 85 ומכאן רק יכולתי לעלות. בבית הספר שלנו דואגים להבהיר שאין דבר כזה להיכשל בפיסיקה. אם צריך יושבים אתי יום יום, שעה שעה. זה מה שגרם לי להישאר".

ביקור בגוגל

הפחד מכישלון מאפיין בנות. זה עצוב להיווכח במחקרים שוב ושוב שבנות תולות אי-הצלחה בעצמן, והצלחה - באחרים. ובניגוד לכך, בנים מייחסים את כישלונם לסיבות חיצוניות (המורה טעתה) ואת ההצלחה לעצמם.

על הסיבות הפסיכולוגיות והסוציולוגיות להבדל יסודי זה כתבה כבר בשנות ה-80 הפסיכולוגית הנודעת קרול גיליגן, שמחקריה וספרה "בקול שונה" הם אבן דרך במחקר על הפערים בין בנות לבנים בחינוך. היא דיברה בין השאר על כך שציפיות ההורים והמורים מבנים גבוהות יותר מאשר מבנות בתחומי המדעים והמתמטיקה, ושההנחה כי בנים יפתחו קריירה עתידית בתחומים אלה מושרשת בקרב הורים ומורים. עניין זה מרתיע את הבנות מלבחור בתחומים אלה, שהם גם במקרים רבים המכניסים והמשתלמים יותר בהמשך הדרך.

בעקבות מחקריה של גיליגן שהראו איך הבנים עצמם, אם בפועל ואם בהשפעת מורים שמעדיפים אותם בחלל הכיתה, מפריעים להצלחת הבנות, קמה בשנות ה-90 תנועה שגרסה כי יש להקים בתי ספר נפרדים כדי לתת לבנות הזדמנות אמיתית להצליח. בארץ פועלות כמה יוזמות כאלה במסגרת ניסויית בכמה בתי ספר שאינם דתיים. האחת, בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים, שנפתחה בו לפני כשנתיים קבוצה נפרדת ללימודי מתמטיקה לתלמידות כיתות ז'.

"אנחנו ערים למספרים הנמוכים של בנות בשיעורי המדעים. הקבוצה נולדה מחיפוש ותהייה איך לחזק אותן במקצועות אלה", אומר ד"ר גלעד אמיר, מנהל בית הספר. "אמרנו שאם בבית ספר כמו 'פלך' (תיכון דתי הישגי מאוד לבנות בירושלים, ת"ר) בנות לומדות פיסיקה ומתמטיקה חמש יחידות, וזה ברור מאליו, אז אולי יש משהו בקבוצה חד-מינית שמסייעת להן".

השיעור הנפרד הוצג כאופציה להורים ולבנות במפגש אתן ונמשך השנה. ואולם, בקרב תלמידות כיתות ז' השנה לא הצליח בית הספר לגייס לרעיון די בנות. אך אמיר לא סבור שהרעיון נכשל. המבחן האמיתי, הוא אומר, יהיה כאשר בוגרות כיתה ט' יבחרו במגמות.

בנוסף לשיעור הנפרד, התלמידות העומדות בפני בחירת המגמות כונסו בנפרד ופגשו מדעניות צעירות שהרצו להן על תחומי המחקר שלהן. הן פגשו גם נשות היי-טק בביקור בחברת גוגל ושמעו הרצאות מעניינות ממרצות על חשיבות המדעים.

ה"מודלינג", כלומר הדוגמה אישית, הוא המושג המעודכן כיום בחזית המאבק לעידוד בנות ללימודי מדעים. המטרה היא להוכיח לנערות שהרעיון שיהיו מדעניות אינו מנותק מהמציאות. ברוח זו יתקיים מחרתיים, ביום האשה הבינלאומי, מפגש בין בני נוער מפרויקט "קדם עתידים" (המאתר תלמידים בעלי פוטנציאל ומוטיבציה מהפריפריה לעתודה צה"לית) לבין מדעניות - בתחומי הגנטיקה, מדעי המוח, מתמטיקה, ביופיסיקה, מחשבים ועוד - שיספרו על המחקרים שלהן. הפגישה תתקיים במוזיאון המדע בירושלים.

הפעילות ביום הזה - המתקיימת במסגרת פרויקט TWIST של האיחוד האירופי לעידוד בנות לבחירה במקצועות המדעיים והטכנולוגיים (Towards Women to Science & Technology), מייצגת גישה אחרת מזו הנפרדת. נורית שניר ממוזיאון המדע מסבירה, שכדי לעשות חריש עמוק אין לפנות רק לנערות עצמן אלא גם לסביבתן. "חשוב לנו שהבנות יאמינו ביכולתן, אך יש לעבוד גם עם הבנים ולשרש את התפישה הרווחת שבנות לא יכולות ולא מתאימות ללימודי המדעים".

בארצות הברית הגישה של הפרדת התלמידות כבר הספיקה לספוג ביקורת, בטענה שהיא מחדדת ומעמיקה את ההבדלים ואף "מחנכת לתפישה אנטי גברית". יוצרי "משפחת סימפסון" עסקו בכך לפני כמה שנים: באחד הפרקים מחליטה ממלאת-מקום של המנהל סקינר לחלק את בית הספר לבנים ובנות. ליסה סימפסון הגאונית שמחה על כך, עד שהיא נשאלת "איך המספרים גורמים לכן להרגיש" ו"איזה ריח יש לסימן פלוס". היא מתחפשת לבן, משתחלת לבית הספר לבנים כדי ללמוד מתמטיקה ואף זוכה בפרס.

ובינתיים בירוחם, זפרני אינה מצהירה עדיין אם תפנה בעתיד ללימודי המדעים. אבל אם פעם חשבה על תקשורת כמקצוע העתיד שלה, היא מתלבטת כיום בינו ובין רפואה. היא מספרת שאמה היא נהגת אמבולנס וזה עשוי להשפיע עליה לבחור בכיוון הבריאות. בכל מקרה היא יודעת שיש לה זמן להחליט.

ובינתיים היא נהנית. "פיסיקה יכול להיות מקצוע משעמם, אבל מכיוון שהמורה מודע לכך שחייב להיות משהו שימשוך, הוא מרחיב. אם נגענו באיזה נושא, הוא יעזוב רגע את הנושא המרכזי ויסביר לנו. וזה ממש סבבה. דיברנו על האטמוספירה והכוכבים. שמענו למה הכוכבים שאנחנו רואים בעיניים לא באמת נמצאים באותו מקום שנצביע עליו. באותו ערב הסתכלתי על כוכב ואמרתי לעצמי, וואלה, זה לא נמצא שם עכשיו. וחשבתי: אני באמת מבינה על מה אני מדברת".



איור: אורית ברגמן


מרצ'י זפרני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו