בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בספר "חמש מכשפות הלכו לטייל", המאיירת אורה איל הרשתה לעצמה להיות פחות מאופקת

המאיירת אורה איל, שהלכה לעולמה לפני שבוע, הצטיינה לרוב בתיאורים מאופקים, אבל ב"חמש מכשפות הלכו לטייל" היא השתוללה בכיף עם גיבורות הסיפור המקסים שחיברה רונית חכם

תגובות

לפני שבוע הלכה לעולמה המאיירת, הסופרת והמתרגמת אורה איל, מבכירות המאיירות בישראל. ציוריה של איל מלווים ספרים רבים ובהם "מעשה בחמישה בלונים", "תירס חם" ו"הבית של יעל", שחיברה מרים רות, סדרת "איתמר" של דויד גרוסמן, "הצב של אורן" מאת מירה מאיר ו"ברכבת יושבת ארנבת" שחיברה טובה שינברג. בין הספרים שחיברה בעצמה ראויים לציון "אוגבו" הנפלא, המוקדש לכוח הדמיון של ילדה קטנה, ו"בוקר בהיר אחד" שבו מתואר בחן רב מסלול צעידתו של ילד, ההולך לבית סבתו ואוסף בדרך חפצים ודמויות.

ב-1994 זכתה איל בפרס מוזיאון ישראל לאיור על-שם בן יצחק, על איוריה לספר "חמש מכשפות הלכו לטייל" מאת רונית חכם. איל וחכם הוציאו בשנים הבאות סדרה משלימה לספר, שכונתה "מלות קסמים" ובה 12 ספרונים, שבהם תוארו מעללים שונים של חמש המכשפות שאף קיבלו שמות - זזה, רולה רול, בבה, סיסי ופיתה.

את כתב היד לספר "חמש מכשפות הלכו לטייל" שלחה חכם לכל הוצאות הספרים הגדולות בארץ, אך מכולן קיבלה תשובות שליליות. הנימוקים, שבחלק מהמקרים הועלו על הכתב, נגעו בין היתר לחשש כי הטקסט "אינו סולידי דיו".

חכם מספרת כי איל, שעבדה אתה בעבר וליוותה אותה בתהליך כתיבתו של ספר המכשפות, הפתיעה אותה כשהכינה סקיצה מפורטת לכל הדמויות המופיעות בו. איל גם הציעה כי יוציאו את הספר בהוצאה עצמית וכך היה.

מאז 1993 הודפס הספר "חמש מכשפות הלכו לטייל" במהדורות רבות. המהדורה ה-15 שיצאה ב-2009 כללה שינויים מסוימים, הן בפורמט החזותי והן ברובד הטקסטואלי.

סדרת המכשפות שומרת על רלוונטיות ופופולריות מתמדת ורציפה כבר 20 שנה בקירוב. סוד המשיכה של המכשפות שעיצבו חכם ואיל נעוץ ללא ספק באפשרות שהן מספקות לעיסוק, גם אם מחויך ומשועשע, באסור, במשונה ובמגעיל.

איל, שאיוריה לעשרות רבות של ספרי ילדים היטיבו להביע אנושיות ורוך, עדינות וענווה וגם מידה לא מבוטלת של איפוק ושכלתנות, הציגה בסדרת ספרי המכשפות דמויות פרועות להפתיע. איוריה כוללים את כל ההיבטים המושכים בדמותן של המכשפות מהאגדות - עוצמתן המאיימת, מוזרותן, ה"אחרות" שבהן וכמובן החירות הטוטאלית, המאפשרת התנהגות משולחת רסן, דוחה לעתים, ניפוץ מוסכמות וכללים ושבירת היררכיות חברתיות ומגדריות.

עלבון לעם המכשפות

עלילת הספר מתמקדת בטיול של המכשפות לעיר הגדולה. החמש מרשות לעצמן להשתולל, להתפרע, לזמר בצווחות ולנתץ את המהוגנות הקרתנית של החברה האנושית, שאליה הן פורצות בסערה איומה. אלא שעוצמתן של חמש החוליגניות נעוצה בלכידותן הקבוצתית וכשזאת מתפוררת מתפרקת אתה ההילה המאיימת.

במשך הטיול מופרדות המכשפות זו מזו: הראשונה נתקעת בעמוד, השנייה במדרגות, שלישית נוחתת בתוך עוגת קצפת גדולה ורביעית נחטפת על ידי שד נורא ומוכנסת לסיר מבעבע. המכשפות כל כך עסוקות בעצמן, שאין הן מבחינות במתרחש ולבסוף נותרת רק מכשפה אחת חופשייה - ובודדה. המכשפה מתעשתת לבסוף (מרוב שעמום) ויוצאת לחלץ את חברותיה.

חכם עיצבה את הספר על פי ריתמוס מקובל, של גריעה הדרגתית (מחמש מכשפות לארבע וכן הלאה) המתחלף במהלך של הוספה קבועה. את העלילה מלווה שירתן הקבועה של המכשפות, "אוהו אוהו, אוהו אוהא, צנון ולפת, רגלי קרפדה".

כל המרכיבים החתרניים של המכשפות המיתולוגיות אכן מופיעים הן בעלילה והן באיורים של הספר "חמש מכשפות הלכו לטייל". ואף על פי כן, המכשפות שעיצבו חכם ואיל בשלהי המאה ה-20 היו בוודאי מעלות סומק של זעם בלחיי אמותיהן המיתולוגיות (והאבות השוביניסטים שעיצבו את דמויותיהן של אלה).

קודם כל, מעצם מספרן "המוגזם": חכם פירקה את הדמות הכל-יכולה של המכשפה, שנהגה לחיות בבדידות מזהרת, לחמש מכשפות חברתיות אך עתירות חולשות ומגרעות. התנהגותן האגוצנטרית, הגסה והדוחה לעתים רק מגבירה את התחושה - שהיא כמובן עלבון לעם המכשפות - שהחמש הללו אנושיות להפתיע.

האנושיות, והעובדה שכל אחת מחמש מכשפותיה של חכם היא בסך הכל ממד מוחלש של כישוף, סייעו למחברת במשימה המורכבת באמת, לעמעום ולביטול ההיבטים המיזוגניים הקיצוניים שדבקו בדמותה של ה"מכשפה" המיתולוגית, מושג שבמשך תקופות ארוכות בהיסטוריה נתפש כמלה נרדפת ל"אשה".

האם ייתכן שמכשפותיה של חכם מודעות למודל הפמיניסטי שלפיו הן פועלות, המעודד היררכיה רוחבית - הנהגה משותפת, המאפשרת לשמוע את קולותיהן של החברות השונות? אילו העז מישהו לשאול את החמש על אודות המודל החברתי שלפיו הן מנהלות את חייהן הוא היה נהפך ככל הנראה לאבק לבן, כפי שקרה לשד הנורא בסיפור - אשמדאי. השד, שבחוברות ההמשך קיבל את השם החביב שודו, הוא הגבר היחיד שמסתובב בחברת המכשפות, על תקן הרע כמובן.

בספר "חמש מכשפות הלכו לטייל" אשמדאי מוצג כדמות טלוויזיונית המושיטה פתאום את ידה מתוך המסך וגוררת מכשפה, רק כדי להכניסה לסיר המתבשל על מדורה. אלא שהוא מתגלה עד מהרה כמפלץ חלש ומבוהל למדי, המחוסל על ידי אחת המכשפות ברגע שהיא מחליטה לצאת לחלץ את חברתה.

יחסן של המכשפות לשודו אמביוולנטי. דמותו, החוזרת כמה פעמים בספרוני ההמשך, מזכירה את יצירי הדמיון שילדים (ומבוגרים) הוגים רק כדי להיבהל מהם. לא פעם נוצר הרושם שהוא דווקא משתוקק לחברתן של המכשפות, אך אלה לא מאפשרות לו לסטות מתפקידו מעורר האימה.

בספרון "פיתה וסיסי רבות" שודו מופיע תוך כדי מאבק יוקרה בין המכשפות על כישורי הכישוף שלהן. הוא מוצג, כרגיל, כ"שד נורא" והמכשפות אף נזעקות תחילה וקוראות "אמא'לה" כשהן רואות אותו, אך מיד פונות לתחרות: שודו עובר ניסויים שונים ומשונים. הוא מוקטן, ממוזער ואף מפוצל לעשרות שודונים קטנטנים. לבסוף מחזירות אותו מכשפות לממדיו הטבעיים ואז ממהרות לגעור בו ולסלקו.

כיעור חינני להפליא

סדרת הספרונים מוקדשת להיבטים, חלקם לא שגרתיים, באופיין של המכשפות. הושם בהם דגש מיוחד על שינון השפה והקניית כלים לקריאה, וכך נוצרו סיפורים קצרים וחביבים במיוחד, שיש בהם חזרות רבות, שימוש במצלולים נעימים לאוזן וכמובן הומור פשוט ובריא.

בספרון "בבה" מוצגת המכשפה מצוננת, חלשה וחסרת אנרגיה. בבה מתאמצת להסביר לחברותיה מה קרה לה, אך כשהיא חוזרת שוב ושוב על המלים "אדי בצודדת דורא" הן לא מבינות שום דבר. הספרון המוקדש לרולה רול נוגע ביכולת הבסיסית המצופה ממכשפות - שיידעו להיהפך לבלתי נראות. רולה רול אכן נעלמת כל העת, אבל חברותיה אינן מייחסות זאת לכוחות מאגיים אלא מסתגלות במהירות לעובדה שרולה רול "תמיד מסתתרת" ונהנות לחפשה ואף למוצאה. מוטיב חוזר בספרונים הוא ניסיונן של המכשפות להתמודד בכל פעם עם קושי של אחת החברות. על פי רוב "נבהלות" המכשפות מהצלחת התיקון וממהרות להשיב את המצב לקדמותו.

איל הציגה בסדרת ספרי המכשפות יצירה משוחררת מאוד. הדמויות של המכשפות מתוארות בצבעוניות רבה, בשלל תנוחות והעוויות ובשילוב קבוע של כיעור וחן, הרמוניה ודיסהרמוניה.

בספר "חמש מכשפות הלכו לטייל" הופיעו לפחות בחלק מהציורים רמיזות מעניינות לאיקונוגרפיה מימי הביניים, בדגש על תיאורי נשים חוטאות. כך, למשל, באיור הסצינה הגרוטסקית שבה קופצות לטאות מגרונותיהן של המכשפות ובהצגת הסיר שבו מתבשלת המכשפה, לצד נחשים ושדונים בעלי זנבות.

בדומה למהלך שביצעה חכם, גם איל נטלה כך מרכיבים מיתולוגיים מדמותה הבעייתית של המכשפה ועידנה אותם עד כדי הוצאת העוקץ הדמוני. היא הקפידה לעשות שימוש בתיאורים קלאסיים - של הציפורניים המעוקלות, השיער הפרוע והמוזנח, האפים הארוכים והשבורים לעתים, ההזנחה הגופנית הכללית והצבעים "המפלצתיים" של העיניים והעור - רק כדי לרסנם. בכך תרמה תרומה מכרעת לעיצוב העלילה העליזה ופורקת העול בספר, המוקדש באהבה רבה לעולמן של חמש המכשפות הרעות-טובות.



אורה איל ואיוריה מתוך ''חמש מכשפות הלכו לטייל''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו