בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמא קלה להשגה

כל עוד הילדים היו תינוקות, היה קל לנשנש אותם מידי פעם. עם הזמן הם כבר לא מוכנים להתקפות בלתי מתואמות

תגובות

כל כמה שאני רוצה להאמין, שעם לידת ילדי נולדה גם גרסה משופרת שלי - בוגרת, מאוזנת, חזקה-אך-רכה - התברר לי במהרה שדפוסי ההתקשרות הפגומים שלי נותרו בעינם, ובמקרים מסוימים אף החמירו.

בעיקר התגברה אצלי הנטייה התלותית והצמא הבלתי פוסק לגילויי אהבה. אם לפני הילדים הטרדתי בעיקר את אביהם בדרישה מתמדת לחיבוקים, נשיקות ומחמאות, הרי עם הפיכתי לאמא תיעלתי את הרעב הבלתי פוסק אל ילדי הפעוטים. מה לעשות שהטבע עשה אותם כל כך מתוקים, רכים וחביקים?

כל עוד הם היו תינוקות, זה עבד מצוין. לתינוקות לא אכפת שמנשנשים אותם, להיפך, הם די מצפים לזה, וחוץ מזה הם חסרי יכולת התנגדות. וכך הרביתי לחבק, לנשק ולכנות אותם בשמות חיבה מטופשים, וכולם היו מרוצים.

אלא שככל שהם מתבגרים, מגלים הקטנים עצמאות מחשבתית וכבר לא ממש מעוניינים שיתנפלו עליהם באמצע הסלון. עם הגדול, בן 3 וחצי, אני כבר ממש צריכה לקבוע פגישה: "אמא, עכשיו אני לא רוצה נשיקה", הוא מודיע. הוא יבחר להיות מנושק בזמן ובמקום המתאימים לו.

בסדר, אני עונה, נאחזת בשאריות גאוותי העצמית, כשבעצם הכי בא לי למחול על כבודי ולהתחנן.

אפילו הקטן, שזה עתה למד ללכת, כבר פיתח מיומנות התחמקות מספקת כדי למנוע ממני להפריע לו בחיפוש שלטי טלוויזיה וטלפונים סלולריים, שהם אהבתו האמיתית. אני נאלצת להסתפק בחיבוקים גנובים ולהטריד שוב את אבא.

מאליו מובן שדווקא אביהם של הזאטוטים, שלא מאמין בלהתחנן לכלום, מקבל את ליטרת האהבה שלו גם בלי לבקש. אך זה מתיישב על הספה, ומיד ניגש אליו הקטן ומניח עליו את ראשו. "א-בא!" הוא אומר באהבה. "אבא!" מחרה מחזיק אחריו הגדול. "א-בא!" הם פועים במקהלה מאוחדת ואבא זורח באושר.

ואילו אצל אמא, הגאווה לנוכח הסצינה המשפחתית מחממת הלב מתחרה עם מתקפה של רגשות קנאה צורבים. למה, למה לא אני? אמא יותר רכה מאבא, יש לה הרבה יותר שומן נעים ופחות זוויות חדות. מה קורה פה בדיוק, לא שמעתם שבנים אמורים לאהוב יותר את אמא?

אני יודעת בדיוק מה אני צריכה לעשות: לשחק אותה קשה להשגה, להפסיק לרדוף אחריהם כמו עלוקה אמהית, לתת להם להתגעגע. מה שעובד אצל גברים, יעבוד גם אצל גברים מיניאטוריים. אבל אני פשוט לא מצליחה להתאפק.

בינתיים הם עוד מניחים לי להתקרב מפעם לפעם, מחבקים אותי בשמחת הפגישה בגן ובעתות מצוקה או עייפות אפילו מניחים עלי את הראש; אבל לרוב הם מעדיפים להביע את אהבתם מרחוק. "אמא, אני שולח לך חיבוקים ונשיקות!" צועק הגדול מהמדרגות בדרך לגן, לאחר שביצע תרגיל חמקנות זריז מהטפרים האמהיים. "גם אני לך, חמוד!" אני צועקת חזרה ומרסנת בכל כוחי את הדחף לרוץ למטה ולעטוף אותו בזרועותי.

לא נורא, אני מנחמת את עצמי, בגיל ההתבגרות אני אתגעגע גם לזה.



איור: לי קורצווייל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו