בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גיא לביא, מנהל ערוץ יס דוקו, מסביר: מה הריאליטי עשה ליצירה הדוקומנטרית?

אחרי שלוש שנות ניהול של ערוץ יס דוקו, גיא לביא מסביר את ההחלטה לדבוק בתעודה מסורתית ומזהיר מפני האיום הבא על יצירה דוקומנטרית מקורית

תגובות

לפני כשבוע ננעל המכרז ה-13 במספר לסרטים תיעודיים שקיים ערוץ יס דוקו. המכרז התנהל כולו באתר האינטרנט של הערוץ. שם נרשמו היוצרים המבקשים את תמיכת הערוץ, לשם נשלחו החומרים, משם ישוגרו התוצאות. צוות הערוץ - שציין לא מכבר חמש שנות פעילות בכרזה גדולה במסדרונות הערוץ, שבה נתלו תמונותיהם כילדים בני חמש - יברור ויבחר את עשרת הפרויקטים הזוכים. התוצאה, אומר בגאווה גיא לביא, מנהל יס דוקו, תיראה על המסך.

בערך באותם ימים שנסגר המכרז, בסוף פברואר, ציין לביא שלוש שנות ניהול מוצלחות בערוץ. תחת שרביטו היה יס דוקו לאחת משמורות הטבע האחרונות ליצירה תיעודית הזוכה להערכה. אפשר למנות בה, רק מהתקופה האחרונה, סרטים וסדרות כמו "יהודה יוצא למלחמה", "שתיקת הארכיון", "שלום כיתה ב'", "לאהוב את סופיה" ועוד.

גם בחו"ל גברה ההכרה בערוץ, שהיה לשותף בהפקות וכן לקניין עירני של סרטים חדשים ומבטיחים (למשל "קאטפיש" ששודר לאחרונה או "הלגונה הסודית" - שני להיטים בתחום הדוקומנטרי העולמי).

אלו הישגים לא מבוטלים דווקא לנוכח הגישה שמוביל הערוץ, שמהותה דבקות בתעודה מהסוג הישן. בעולם טלוויזיוני של עירוב ז'אנרים, פזילה למחוזות אחרים והשפעות הדדיות מרחיקות לכת, וכאשר אפילו המתחרה הישיר - ערוץ 8 בכבלים - הכריז על התמקדות בתרבות, הבחירה הזאת אינה מובנת מאליה.

אייכמן במקום סלב

"הסלוגן שלנו הוא 'אנשים זה כל הסיפור' וזה כל העניין באמת", אומר לביא. "אנחנו מחפשים סיפורים אנושיים חזקים. אם זה נוגע בתרבות אני לא אפסול, אבל זו לא המטרה הראשונה שלנו. אנחנו נבחר למשל סרט שמדבר על סיפור אנושי חזק, דמויות כובשות, ולא נבחר סרט רק כי יש בו איזה סלב או במאי מוכר. גם כשאני בוחר סרט על אמנים, ויש לנו למשל סרט על 'משינה' שמתוכנן, הוא ייבחר כי יש בו ערך מוסף, איזו אינטימיות. זה לא דוקו-סלב. סרטים שלנו, הערוץ בכלל, ואני חייב להגיד שגם ערוץ 8, נהיו שחקנים בולטים בזירה המקצועית הבינלאומית. בשנים האחרונות יס דוקו זכה בהרבה יותר פרסים מהגודל שלו בשוק התיעודי, ואלו סרטים של אמנות תיעודית. זה צד חשוב בעבודה שלנו".

יש תחושה, אולי בגלל הוותק של ערוץ 8, שהוא ממותג ובולט יותר מכם.

"לערוץ 8 יש יתרון של עשר שנים עלינו, אבל אני לא מרגיש שאנחנו בולטים פחות. המיקוד שלנו הוא ב-100% סרטים דוקומנטריים. אנחנו לא עושים תוכניות, לא יהיו לנו תוכניות אולפן ואירוח, לא מעניין אותי לעשות את זה. יש מספיק מבחר בעיני. אין ספק שקשה יותר למכור סרט על התליין של אייכמן, שזה סרט שישובץ בקרוב, מאשר סרט על סלבס. אנחנו חיים בשלום עם המחיר שאולי יש לזה בחשיפה או בתהודה".

נראה שאתם לא מנסים להפוך את התחום הדוקומנטרי לנגיש יותר לקהל רחב.

לביא מהנהן: "זה סוג של גאווה. אנחנו עושים מכרז פעמיים בשנה ומי שמגיש לנו, הרבה מאוד יוצרים צעירים, יודע שהוא לא יקבל את התשובות שהוא יקבל בערוצים המרכזיים ובהרבה במות אחרות. הוא לא חייב שזה יהיה על סלבס, הוא לא חייב שזה יהיה צהבהב. סרט כמו 'שתיקת הארכיון' שפתח את רצועת התעודה המקורית הנוכחית בערוץ, החשיבות שלו היא הרבה מעבר לשידור שלו או לכך שהוא ביס דוקו. שלא לדבר על חשיבות העניין מבחינת יוצרים צעירים, כי זה הסרט הראשון של היוצרת, יעל חרסונסקי. בכלל, כ-80% מרצועת המקור שלנו מורכבת מסרטי ביכורים".

יש נושאים שהם הימור בטוח ליוצר צעיר - קיבוץ? שואה?

"לא", לביא מחייך, "בערך 10% מההצעות שמוגשות לנו הן לסרטים על השואה ואנחנו מקבלים את אלה שיש להם סיכוי לעורר תהודה מעבר לסיפור הקטן. זה לא חסר לנו, סרטי שואה. נשמח לקבל דברים קלילים יותר, קצת קומדיות, למשל 'החברה הכי גרועה בעולם' (סרט של רגב קונטס, ג"א). זה צד שלא רואים הרבה בדוקו. אנחנו מחפשים סיפור טוב, שיגרום לאנשים לחשוב ולהרגיש, שיהיה לו תוקף מעבר לחודש הנוכחי".

לביא, בן 37, הוא בוגר החוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב ומתגורר בעיר זו עם בן זוגו, במאי התעודה ארז לאופר ("אדינבורו לא מחכה לי", "לס מואה טמה"). עוד בימי לימודיו, הוא מספר, התרכז בתעודה משום ש"מציאות תמיד עניינה אותי". אחרי כן עבד במשך שנים בחברת "נורמה הפקות" ולפני שלוש שנים החליף ביס דוקו את גיורא יהלום, המנהל הקודם.

התקופה הנוכחית, כך נדמה, מעניינת במיוחד לבחינת הסוגה התיעודית. אט אט אפשר להבחין בשינויים בחוקי הז'אנר. אחראים לכך גל הריאליטי, המשתמש בשפה דומה לזו התיעודית, ותוכניות שעשו שימוש בטכניקות תיעודיות דוגמת "מחוברות" ו"מחוברים" ואפילו "בקרוב אהבה" ו"בלי בושה" שתעלה החודש לשידור, גם כן בלוויין.

"אהבתי מאוד את 'מחוברים' ו'מחוברות' והיא יצרה תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה בטלוויזיה", אומר לביא. "את מדברת על סחף ויש כמה דוגמאות שחלקן בערוצים המרכזיים, הברודקאסט. לברודקאסט יש החוקים שלו, שהראשון שבהם הוא להגיע לאנשים רבים ככל האפשר. התוצאה היא שאף פעם לא היו בפריים-טיים סרטי תעודה פר אקסלנס, אלא אם כן זה יום השואה. אין מה להלין על כך. מה שכן, אין ספק שיש פה איזו נגיסה ב'מהו הדוקו האמיתי' ויש פה טשטוש גבולות".

אשר לסימון הגבולות האלו, "אני עצמי לא תמיד יודע להיות חד משמעי ואני מבולבל", מודה לביא. "'מחוברות' היא סדרה תיעודית או לא? עשו אותה יוצרי תעודה מעולים, אבל האם זו סדרה תיעודית? ביימו שם דברים, אבל גם בדוקו 'רגיל' יש עבודת בימוי. שילמו כסף למשתתפים וגם זו שאלה. הגבולות קשים יותר להגדרה כיום. אני חושב שלא הייתי משדר אותה. אני לא מרגיש שזה המקום.

"אני נבהל קצת מהעניין של טשטוש הז'אנרים", הוא ממשיך. "מה זה דוקו, מה זה דוקו-ריאליטי, מה זה ריאליטי. הרבה פעמים ההגדרות תלויות ברגולציה, אבל יש שאלות שאנחנו נשארים אתן. ישנה גם השאלה מה הצופה חושב שהוא רואה; האם הוא חושב שהוא רואה מציאות? או שהוא חושב שהוא מקבל מציאות מבוימת?"

היית משדר תוכנית כמו "בקרוב אהבה"?

"אני חושב שיס דוקו הוא לא המקום לזה וגם האנשים שמגיעים אליו לא מחפשים את החוויה הזאת. הם מחפשים להרחיב דעת ואופקים, להעלות שאלות".

האם יש השפעה של הריאליטי על מה שקרה בשנים האחרונות לתעודה?

"יש השפעה מובהקת. היום הרבה יותר פשוט ליצור תעודה, אפילו מבחינת הנכונות של אנשים להצטלם. חשיפה נהייתה שפה ברורה".

אתה צופה בריאליטי?

"לא. אתה מרגיש התמכרות, וכשאני מגיע הביתה אני מעדיף לא לראות את הדברים האלה. אני מובך. יש איזו הסלמה באופן הטיפול באנשים, כל הזמן סף הרגש עולה, מעבר לכך שהדמויות עצמן חשופות לחלוטין. גם בדוקו אתה מחפש לראות את הרגעים האלה, אנשים רבים, רגשות, אבל ריאליטי דוחק את הדברים לקיצוניות".

חוץ מהריאליטי, יש איומים נוספים על ז'אנר התעודה. בסוף החודש תיחסם האפשרות לצפייה בטלוויזיה בערוצים האנלוגיים. האפשרות לצפות בטלוויזיה במסגרת חבילת הערוצים המצומצמת המנותקת מהכבלים והלוויין, המכונה "עידן פלוס" או DTT, עתידה לצבור תאוצה. המחיר, לדברי לביא, עשוי להיות אדיר. "זה אחד האיומים הגדולים על עולם התעודה בארץ", הוא חורץ. "ככל שחדירת ה-DTT תהיה גדולה יותר, כך יהיו פחות מנויים לכבלים וללוויין, ההכנסות יירדו ותרד ההשקעה בדוקו".

לביא מתייחס לדרישה מחברות הכבלים והלוויין להשקיע ביצירה מקורית חלק מסוים מהכנסותיהן ומציין: "אנחנו וערוץ 8 מממנים 50% מסך ההשקעה בתעודה ישראלית. פגיעה במימון תהיה פגיעה אנושה בתחום, וזה נכון לא רק לתעודה, אלא גם לדרמה והפקות מקור אחרות. מי שיישאר יהיו ערוצי הברודקאסט ואני לא בטוח שאנחנו רוצים שהם יהיו חזות הכל. חייבים לשמור על פלורליזם בטלוויזיה, על יצירה שאינה תלויה ברייטינג. אני מאמין שהכוונות טובות, אבל אני לא בטוח שהרשות השנייה, שמבצעת את הפרויקט הזה, מביאה בחשבון את השלכותיו ארוכות הטווח".



גיא לביא. לאו דווקא שואה וקיבוץ


מתוך ''לאהוב את סופיה''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו