בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היקום של האמן עוז מלול

הפיסול הקינטי של עוז מלול, היוצא דופן בזירת האמנות הישראלית, מתייחס גם לאיום על איכות הסביבה

תגובות

עוז מלול יצר יקום של מדפסות: בחלל העליון של המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב הוא הציב מדפסות ישנות יותר ופחות, מפורקות, שבורות ופגומות, הנעות במעין מחול מכני חוזר; המוסיקה המלווה אותן היא צליל פעולתן שלהן. הן מחוברות לחלקי מכונות אחרים או לחפצים לא מכניים; למשל, רדיאטור השוכב על צדו, פטיפון שנס ליחו או מכל צבע בספריי.

האמנות של מלול בולטת זה כמה שנים בשדה הישראלי. הוא עוסק בפיסול קינטי מרדי-מייד (חפצים מצויים), שאותם הוא הופך למכונות עקרות. אלה ספק מכמירות לב ספק מאיימות, ספק משעשעות ספק מפחידות.

העיסוק במדיום הפיסולי הזה, ששורשיו בצעצועים המכניים שהציפו את אירופה ברבע האחרון של המאה ה-19, יוצא דופן באמנות ישראלית. באופן מעניין החלו לעסוק בו גם אהרן עוזרי, שהציג בתערוכת "קרקס אוניברסליס" לפני שנה "פרויקט אין-סופי", שבו הועברו שוב ושוב ביצי ענק ממגש למגש בזרועות מתכת שקצותיהן גומי ורוד. גם שחר פרדי כסלו עוסק בכך בחלק מעבודותיו, כמו "העלמה והמוות", אחת העבודות הטובות בביאנלה של הרצליה ב-2009, שבה שלושה רובוטים מסרקים שיער ארוך ללא הפסק. עם היוצרים הבינלאומיים המרכזיים העוסקים בסוג זה של יצירה נמנים הצמד השווייצי פיטר פישלי ודייוויד וייס וכן אורס פישר, גם הוא שווייצי, שזוכה להכרה נרחבת בשנתיים האחרונות.

הקסם באובייקטים האלו נובע מן המגע שלהם בחרדות, המומרות למעשה אמנות. מכונות שאמורות לספק לנו שירות מיידי, שנועד לייעל וגם להנעים את חיינו, נהפכות למושא של כעס - לעתים אף של דחייה ושנאה יוקדת - כשדבר מה משתבש בהן.

מכונות כבר הואנשו בצורות ורמות שונות: אם אלה טרנספורמציות מקסימות כמו "שוליית הקוסם" של דיסני ואם סרטים שבבסיסם השאלה מתי רובוט, התגלמות המכונה המשוכללת, יקום על ממציאיו. כך, החל ביצירות שהיו לקלאסיקה כמו "בלייד ראנר" וכלה ב"מטריקס".

באמנות מרחף מעל כל עשייה כזו זיכרון העבודה "בלט המכונה" של פרננד לז'ה והמלחין ג'ורג' אנתיל, שהוסרטה ב-1924 וגם בוצעה בהופעות על ידי פסנתרים ומדחפי מטוסים. בסרט יש נוכחות אנושית והעיסוק בגבולות שבין אדם למכונה הוא מרכזי בו. מלול מתייחס לכל אלה בעבודתו וגם יוצר סיטואציה חדשה, לנוכח המשמעות של המדפסת כמכשיר שמנכיח מלים בעולם, מוציא אותן מהספירה המדומה אל המציאות.

הצופים נמצאים איפוא במרכזו של כישלון ענק, קצר תקשורתי. המכונות החורקות משובשות, חורגות מההיגיון המקובל של סובב ומסובב. לא ברור בתחילה אם הצופים, בעצם נוכחותם בחלל, הם שמפעילים את המכונות, כמו היו מכשירים משוכללים בעלי חיישנים, או שהמכונות כלואות במעגל פעילות עקר אין-סופי. האבסורד מוקצן בעבודות שבהן מקלדת משובשת אמורה להפעיל מכשיר אחר, כמו רדיאטור.

באחת העבודות העמיד מלול שרפרף עץ ועליו דלי פלסטיק; מעליו יש ספירלות מתכת המחוברות למדפסת, וכשהיא נעה, הן יורדות לכיוון הדלי. ברור כאן הקשר החזותי ל"גלגל אופניים על שרפרף" של מרסל דושאן מ-1913, אחד הפסלים הקינטיים המודרניים הראשונים. אבל אם אצל דושאן מימוש פוטנציאל התנועה תלוי בתנועת יד, הרי כאן נדרשת הפעלה מכנית שנדמית אקראית. משמעות התנועה משתבשת.

השיבוש והאקראיות עומדים במרכז יקום המכונות של מלול, האדישות לחלוטין לצופים וקיומם. זאת בהיפוך מושלם לשם התערוכה, שעניינו דווקא סולידריות אנושית בסיסית.

את התערוכה של מלול אפשר לקרוא גם בהיבט הסביבתי. הפסולת הנוצרת ממכשירים אלקטרוניים היא איום בפני עצמו על איכות הסביבה, והאיסוף שלה למיחזור עודנו בחיתוליו. מלול מציג סביבה שהיא אפוקליפטית מבחינה זו, כפרפורי חיים אחרונים של מה שכבר נפסל לשימוש אך הולך ומצטבר לכדי איום.

מלול בנה את החלל כך שיש בו אפשרויות צפייה שונות, מעין שבילים ודרכים. המבקרים צופים במצבים שהם גרוטסקיים יותר מאשר משעשעים, בצירופים אבסורדיים של צורה ומשמעות. את המדפסות, פליטות של עולם מהוקצע, מצרף מלול לאובייקטים מחיי המלאכה; כך, למשל, מרית למלט שתנועת מדפסת מניעה הלוך ושוב, או גלגל בודד הנראה כלקוח מעגלת-עבודה ונע באטיות בחלל.

כשהוא מחבר מדפסת לגיטרה בעלת מיתר בודד, מתחדדת הזיקה של העבודה שלו לתנועות האוונגרד של ראשית המאה הקודמת, ובאופן ספציפי לפוטוריזם. כך גם ההיפוך שחל בתפישת המכונה. הפוטוריסטים ראו בשימוש במכונות להפקת מוסיקה מעין היטהרות ממה שתפשו כעודף קישוטיות של מוסיקה מסורתית, ביטוי לרוח זמנם. כיום, כשמוסיקה היא אחד התחומים שבהם השימוש בטכנולוגיה נהפך לחלק אינטגרלי מהעשייה, יש בכך בעיקר הערה על המקום שהאקראי תופס ביצירתיות.

עוז מלול - "בפני עיוור לא תשים מכשול". אוצרת: מעין שלף. המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב (רח' קלישר 5). שעות פתיחה: יום שני עד חמישי, 14:00-19:00; יום שישי ושבת, 10:00-14:00. עד 8.4



מתוך ''בפני עיוור לא תשים מכשול'', 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו