בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ארוחות אמצע אוגוסט" - קומדיה איטלקית קטנה ושובת לב

סרטו הראשון הראשון של ג'אני די גרגוריו, בן ה-60, הוא יצירה קאמרית, שמרביתה מתרחשת באתר אחד

תגובות

ב-2008, באותה השנה שג'אני די גרגוריו, אז בן 59, היה שותף לכתיבת התסריט מרובה הדמויות וההסתעפויות העלילתיות של "גומורה", סרטו של מאתאו גארונה, שהיה אחד הסרטים האיטלקיים הבולטים של העשור האחרון, הוא גם כתב וביים את סרטו הראשון, "ארוחות אמצע אוגוסט".

סרט זה נדמה כמייצג את הקוטב המנוגד ל"גומורה" במנעד הקולנוע הריאליסטי שמאפיין את היצירה האיטלקית, בעיקר מאז מלחמת העולם השנייה. בניגוד לסרטו של גארונה (שהפיק את "ארוחות אמצע אוגוסט"), שתיאר בתנופה עוצמתית את מלחמות הפשע המתנהלות בנאפולי, הסרט הראשון שביים די גרגוריו הוא יצירה קאמרית, שמרביתה מתרחשת באתר אחד והאלימות רחוקה ממנה; אלא אם כן נתייחס אל האופן שבו ארבע קשישות בעלות אופי משתלטות על חייו של רווק רומאי בלי שתהיה לו היכולת להתנגד כאל סוג של אלימות של יום-יום.

ג'אני, שמגלם די גרגוריו עצמו, מתגורר עם אמו הקשישה (ולריה דה פרנצ'סקיס) בדירה קטנה השוכנת ברובע פועלים ברומא ומטפל בה בצייתנות. אחת ממעלותיו של הסרט היא שאין הוא מתאר את טיפולו המסור של ג'אני באמו ככניעה לרודנות מטריארכלית, אלא כפעולה שהיא חלק מהסדר הטבעי שבו העולם פועל. הוא אולי אינו מאושר מהאופן שבו התגלגלו חייו ומהיותו רווק ומובטל, אבל גם אין לו שום כוונה למרוד בסדר הדברים הזה. במקביל, גם האם, שמאופרת יתר על המידה ושיערה נתון בתסרוקות ראוותניות, אינה מוצגת כגרוטסקה אלא כדמות שמעוררת אהדה.

השניים חיים את חייהם כפי שאלה ניווטו אותם ומקבלים את הנסיבות שבהן הם חיים כמובנות מאליהן. בכל ערב, לפני שהאם הולכת לישון, ג'אני קורא באוזניה כמה עמודים מתוך "שלושת המוסקטרים" של אלכסנדר דומא. סצינה שכזו פותחת את הסרט, ואי אפשר שלא לחייך בחיבה כאשר האם מבקשת מבנה להזכיר לה כיצד דומא מתאר את מראהו של דארטאניאן; וכאשר היא שומעת שעל פי דומא היה לדארטאניאן אף נשרי, היא מסתייגת מהתיאור הזה מכיוון שמעולם לא אהדה גברים בעלי אף נשרי.

בגב שפוף ורוח נחושה

אל חייהם של ג'אני ואמו חודרות שלוש קשישות נוספות. אלה ימי חג. ג'אני מאחר בתשלום שכר הדירה שלו ושל אמו, והאחראי לדירה מוכן לוותר לו על חובו אם יסכים לארח בדירה את אמו, שעה שהוא ואשתו יוצאים לחופשה.

אמו של האחראי מגיעה לדירה לא לבדה אלא עם אחותה, שאף היא זקוקה למחסה לימים הקרובים. ואליהן מצטרפת אמו של הרופא שמטפל באמא של ג'אני, ואף הוא מוכן לוותר לג'אני על חובו לו תמורת אירוחה הזמני של אמו.

חלק מההומור של הסרט נובע מהאופן שבו ג'אני מקבל את האירוח שנכפה עליו והופך את דירתו הקטנה לפנסיון צפוף, ואת עצמו - למשרתן של ארבע קשישות: אולי לא ברצון רב, אך בהבנה שאלה הם חוקי המשחק של המציאות שחייו התעצבו בתוכה.

כמעט שאיננו יודעים דבר על חייו הקודמים של ג'אני וכיצד התגלגל למצב שבו הוא נתון. גם איננו יודעים מהי זהותו המינית, למשל, אך זה לא משנה. "ארוחות אמצע אוגוסט" אינו סרט שמתאר את חייו של אדם אלא סרט שמתאר סיטואציה בחיי היום-יום של מעמד מסוים בחברה האיטלקית העכשווית; חברה כוחנית, שהכסף והשחיתות שולטים בה. ובתוך אותה סיטואציה מתהלך לו גיבור הסרט כסמל של גבריות פגיעה ופגועה, המשתפת פעולה עם נסיבות חייה.

קומדיות איטלקיות רבות מהעבר תיארו את מעמדו הפרדוקסלי של הגבר בחברה שנתונה לשליטתה של האם והאשה, וסרטו של די גרגוריו הוא מעין וריאציה רבת חן על הנושא הזה. אך בניגוד לדמויות של גברים איטלקים, שמעמידים פני מאצ'ו אך הנשים רודות בהם, בג'אני, בגילומו של די גרגוריו, אין קורטוב של רברבנות מאצ'ואיסטית.

הוא מתהלך במרכז הסרט, אץ כדי לטפל בכל אחת מהקשישות, שלכל אחת מהן יש דרישות משלה וכל אחת מהן עושה לו בעיות בדרכה; גבו שפוף אמנם, אך רוחו נחושה. אמו של ג'אני מסרבת לאכול את ארוחותיה יחד עם שלוש האורחות בביתה; אשה אחרת מסרבת להיענות לדרישות הדיאטה שלה והשלישית נעלמת מהדירה ומתגלה שיכורה בבית קפה סמוך. ג'אני מצדו מטפל בכל בעיה שעולה, אם לא באהבה הרי בסבלנות של קדוש.

"ארוחות אמצע אוגוסט" היא קומדיה של הישרדות. ג'אני יודע שהוא צריך לעבור את הימים האלה; ואולי גם, המטלות שהופלו עליו לפתע פתאום מוציאות אותו מהשגרה היום-יומית שבה היה נתון ובהדרגה הוא מתחיל ליהנות מהן. היפה הוא שסרטו של די גרגוריו רק רומז על האפשרות הזאת; אין זה סרט של הכרזות רמות אלא של התבוננויות קטנות בשגרת החיים באיטליה עצמה, ומהבחינה הזאת הוא מספק לחלוטין.

בקרוב סרט המשך

זוהי קומדיה קטנה, אך פרטיה שובי לב, והופעתן של ארבע השחקניות המגלמות את ארבע הקשישות, שאף אחת מהן לא שיחקה בעבר, מלבבת אף היא. דווקא הגוון החובבני מעט שיש להופעות האלה הוא שמקנה להן נפח אנושי אמין.

סרטו של די גרגוריו היה ללהיט במולדתו, זכה בפרס סרט הביכורים הטוב ביותר בפסטיבל ונציה, והשנה עומד לצאת לאקרנים סרט המשך שלו, שייקרא "ג'אני והנשים". למרות השלב המאוחר יחסית שבו החלה קריירת הבימוי שלו, "ארוחות אמצע אוגוסט" עשוי לסמן את תחילתו של מכלול יצירה שיהיה המשך סימפטי, פרטי ואף ייחודי למסורת הקומדיה האיטלקית העממית הקלאסית; זו במרכזה ניצב לרוב קומיקאי עצוב פנים, שהחיים מעיקים על כתפיו השפופות ממילא. אני, בכל אופן, מקבל את פניו בשמחה.

"ארוחות אמצע אוגוסט". תסריט ובימוי: ג'אני די גרגוריו; צילום: ג'אן אנריקו ביאנצ'י; שחקנים: ג'אני די גרגוריו, ולריה דה פרנצ'יסקיס, מרינה קאצ'יוטי, מריה קאלי, גרציה סזאריני ספורצה



מתוך ''ארוחות אמצע אוגוסט''. התבוננויות קטנות בשגרת החיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו