בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

100 שנה ליום האשה הבינלאומי: מכנרת ועד טהראן

1911, שבה צוין לראשונה יום אשה בינלאומי, היתה שנה מעניינת לנשים

תגובות

מתי נדע שנגמרה המהפכה הפמיניסטית? אולי ביום שבו לא יהיה עוד "יום האשה הבינלאומי". או במלים אחרות, כשנשים לא יהיו עוד "האחר" (וכך גם בני אדם לא-לבנים ולא-הטרוסקסואלים). נראה שהיום הזה עוד רחוק מאוד, ובינתיים, יום האשה הבינלאומי השנה הוא יום חגיגי במיוחד: 100 שנים, עגולות ומכובדות, מלאו לציון היום החשוב (עדיין) הזה.

את קיומו של יום אשה בינלאומי הגו פעילות סוציאליסטיות ברחבי העולם בתחילת המאה ה-20. ב-1911 הוא נחגג לראשונה באוסטריה, דנמרק, גרמניה ושווייץ. נשות רוסיה החלו לציינו כחלק מאירועי המהפכה הבולשוויקית. עם התקדמות המאה, ויצירתם של שני גושים - מערבי וסובייטי - היה המקור האדום לצנינים בעיני האמריקאים, וכך ככל הנראה נולד הסיפור, שלפיו מקורותיו של היום הזה בשביתה של פועלות טקסטיל ניו-יורקיות ב-8 במארס 1857 (שב-1907 ציינו לכאורה יובל לקיומה). שביתה כזאת, על פי ההיסטוריונית האמריקאית פרופ' תמה קפלן, כנראה לא היתה.

1911, מתברר, היתה שנה מעניינת לנשים. גם בפלשתינה-ארץ ישראל הנידחת עד מאוד. המיתוס שלפיו החברה החלוצית היתה שוויונית הופרך זה כבר. ב-1911 מרדו החלוצות בתפקידים שהוקצו להן וסירבו לבשל, לגהץ ולכבס אלא אם ייצאו גם הן לעבודת השדה. בעקבות הכרזת המרד התקיים באותה שנה בכנרת כינוס גדול של נשים ובו דנו במעמד האשה ותבעו שוויון במעמד הפועלת. בעקבותיו הקימה חנה מייזל, ד"ר לאגרונומיה, את "חוות העלמות", חוות לימוד חקלאית לנשים (המתוארת בספרה של שולמית לפיד בשם זה מ-2006). אחת מראשונות החווה, שושנה בלובשטיין (סלע), אחותה של רחל המשוררת (שלמדה גם היא במחזור הראשון), כתבה: "ואנחנו הצעירות, גם לנו באה עתה תקופה אחרת, חדשה... אנחנו מקבלות חלקת שדה מיוחדת, אשר תהיה כולה ברשותנו, לעובדה כרצוננו וכפי יכולתנו. תקופת זוהר, איזה שחרור!"

באותה שנה עצמה, בסין, בוטל המנהג האכזרי של קשירת רגליהן של ילדות, שהיה לסמל לדיכוי נשים. על אף האיסור הרשמי, נוהג נפשע זה של הטלת מום נמשך בפועל, כנראה עד לשנות ה-30 של המאה ה-20.

ב-1911 גם זכתה מארי קירי בפרס נובל השני שלה, בכימיה. היא היתה האשה הראשונה שזכתה בנובל והאדם הראשון שזכה בו פעמיים (לראשונה זכתה בו ב-1903, בפיסיקה). אבל שני פרסי נובל לא סייעו למדענית הדגולה הזאת להתקבל לאקדמיה הלאומית למדעים: היא נדחתה בשל מינה. טוב, בכל זאת היא היתה רק אשה.

הסופרז'יסטית האמריקאית סילביה פנקהרסט, אשר נאסרה בשל פעילותה הפוליטית, שבתה רעב ואף הואכלה בכפייה, פירסמה ב-1911 את ספרה "ההיסטוריה של התנועה לסופרז'יזם לנשים".

באוניברסיטה המצרית בקהיר הוקמה באותה שנה "מחלקה לנשים" - אך כעבור שנה היא נסגרה בעקבות לחץ ציבורי. באיראן נשים השתתפו באותה העת במהפכה החוקתית שהתרחשה שם, הקימו אגודות נגד מעורבות זרה בארצן ודרשו גישה להשכלה.

באירופה יצאה באותה שנה ברתה פפנהיים - הלוא היא המטופלת של פרויד "אנה או", שהיתה לימים למנהיגה חברתית, פובליציסטית חשובה וממייסדות תחום העבודה הסוציאלית - לאחד ממסעותיה שהתחקו אחר סחר בנשים לצורכי זנות, שאותו כינתה "העבדות הלבנה".

בעניינים משמחים יותר עסקה הרייט קווימבי האמריקאית, מחלוצות עולם התעופה. ב-1 באוגוסט 1911 היא קיבלה רישיון טיס מטעם "פדרציית האווירונאוטיקה הבינלאומית" (FAI) והצטרפה לצוות שהשתתף בתערוכות אוויריות. למרבה הצער, כעבור שנה היא נהרגה בתאונת מטוס.

ובחזרה לפלשתינה-א"י: ב-1911 פתחה החברה העברית, שהיתה אז בחיתולים, קורסים לגננות בירושלים.

השנה, ביום האשה ה-100, מתקיימים כל כך הרבה אירועים, שיש כבר פעילות פמיניסטיות שחושבות שזה יותר מדי - שמדובר בהתמסחרות, בעוד אפיק שיווקי, בהרבה ברברת ומעט נגיעה בנושאים הקשים והבוערים באמת. הנה נולד לו עוד ויכוח, כנהוג בעדה הרב-גונית הזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו