בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלבום הבכורה של "בידי איי" משומש ומלא גניבות מוסיקליות

לעומת "בידי איי", להקתו החדשה של ליאם גלאגר, "Nowhere" של "רייד" רלוונטי גם אחרי 20 שנה

תגובות

כשקוראים את דברי התוכחה שהשמיע ליאם גלאגר נגד "רדיוהד" אפשר להבין עד כמה הוא בריון-ריאקציונר-עילג-חסר מודעות ולא אינטליגנטי. "שמעתי את הפאקינג אלבום של 'רדיוהד' ואמרתי לעצמי 'מה?!'", הוא סיפר ל-The Quietus. "אני רוצה לחשוב שמה שאנחנו עושים, אנחנו עושים פאקינג טוב, והוא כותב שיר על פאקינג עץ? תעשה לי פאקינג טובה. עץ בן אלף שנה? לך להזדיין. מילא אם הוא היה כותב שיר על עץ מודרני או על אחד ששתלו בשבוע שעבר".

אין צורך להתרגש מהפיוטיות של גלאגר, שהתראיין למגזין המקוון עם אנדי בל לכבוד יציאת אלבום הבכורה של להקתם "The Beady Eye". הוא, שכבר פילל בקול רם למותם מאיידס של דיימון אלברן ואלכס ג'יימס מ"בלר", בסך הכל חשף פעם נוספת את השקפת עולמו הפרימיטבית והחשיבה החד-ממדית שלו, ללא כל קשר לאיכותו של "King of the Limbs" המדובר של "רדיוהד".

גלאגר רואה עצמו כגיבור מעמד הפועלים שמתייחס לרוקנרול בישירות הראויה וללא התחכמויות מיותרות. רגשי הנחיתות שלו יוצרים אנטגוניזם כלפי כל מה שהוא חדשני, אמנותי, חתרני, שכלתני ומתקדם. אני מוכן לחתום שהוא מסוג האנשים שמשתמשים במלה "פלצן". זה לא הימור הרפקתני: הוא הרי מגדיר את עצמו כ"אותנטי". העיקר שהוא עומד על קצות האצבעות עם ידיים מאחורי הגב.

ככה בדיוק נשמע גם "Different Gear, Still Speeding", אלבום הבכורה של "בידי איי", שהיא פחות או יותר "אואזיס" מינוס נואל גלאגר; עייפה, צפויה, שמרנית וממוחזרת רק עם חשיבות עצמית של "סרג'נט פפר". "The Roller", הסינגל הראשון, נשמע בדיוק כמו "אינסטנט קרמה" של ג'ון לנון; לא ליד, לא קורץ, לא הומאז' ולא רפרור. בדיוק. "Beatles and Stones" גנוב מ"My Generation" של "המי", "Wind Up Dream" אונס את "Gimmie Shelter" של הסטונז ו"Bring the Light" מתחפש ל"Great Balls of Fire" של ג'רי לי לואיס.

ואלה עוד השירים הטובים. אין לי שום בעיה עם גניבות מוסיקליות, אבל מה הטעם ללכת שוב ושוב לרגעים הכי מוכרים של אותם מקורות ההשראה? זה כנראה מה שקורה כשאתה מזלזל להקה סקרנית, חוקרת ומחפשת כמו "רדיוהד", נפוחה ומבושמת ככל שתהיה. רוב המחמאות שקיבל "Different Gear, Still Speeding" עם צאתו התייחסו לכך שהוא לא פחות טוב מהאלבומים האחרונים של "אואזיס" - אולי אף יותר - ושחסרונו של נואל גלאגר אינו מורגש. אלא שבעיני כלל לא מדובר בהישג גדול, בהתחשב בכך שנואל לא כתב שיר הגון בערך מאז 1997.

אולי המסקנה צריכה להיות הפוכה - חסרונו של נואל אינו מורגש לא מכיוון ש"בידי איי" היא להקה כה מוצלחת, כי אם משום שכבר הרבה זמן הוא לא הגליק הגדול שהיה רוצה לחשוב שהוא. לפחות לא מאז שהוא הפסיק להעתיק.

"בידי איי", "Different Gear, Still Speeding" (Beady Eye)

בחזרה לשום מקום

כשמקשיבים ל"בידי איי" קשה להאמין שאנדי בל, האיש המרכזי בלהקה לצד גלאגר, היה חבר פעם בהרכב השוגייז "רייד", שהבכורה החלומית שלו "Nowhere" חוגגת בימים אלו יומולדת 20 עם מהדורה מחודשת. "רייד" היו נערי הפוסטר של סצינת השוגייז; כינוי ללהקות כמו "מוס", "צ'פטרהאוס", "פייל סיינטס", "סלואודייב" ו"בו ראדליס" - הצאצאים של המלכה האם "מיי בלאדי ולנטיין" - שהביטו לאורך הופעותיהן כלפי מטה לכיוון האפקטים ששיחקו תפקיד מרכזי במוסיקה שלהן, ומכאן השם "בוהים בנעליים".

בניגוד ללהקות המנצ'סטריות שתיעלו את הייאוש מממשלת ת'אצ'ר לגישה הדוניסטית לחיים עם בגדי מעצבים איטלקיים, אקסטזי וריקודים, "רייד" רק רצו לברוח מהמציאות לעתיד לא ידוע עם קירות גיטרה פסיכדליים בלתי נגמרים.

"Nowhere" הוא הצליל של בריטניה מיואשת. "זו מלה אמביוולנטית", כתב סימון ריינולדס ב"וילג' וויס" בנובמבר 1990. "'שומקום' יכול לסמל קושי כמו להיאבד בדרך לשום מקום ללא שום מוצא הביתה. אבל 'שומקום' הוא גם ברכה: התעלות מעל לקשיים היום-יומיים באמצעות רעש לבן".

20 שנה אחרי ו"Nowhere" עדיין נשמע רלוונטי. בוודאי הרבה יותר מ"בידי איי".

"רייד", (20th Anniversary Edition) "Nowhere" (Rhino)



''בידי איי''. אותם מקורות השראה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו