בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת ג'ון גליאנו חשפה את סכנות ה"סטאריזציה"

סקנדל גליאנו הוא הזדמנות טובה להעריך מחדש את בעלי המלאכה העמלים באנונימיות של הסטודיו

תגובות

הפרשה המזעזעת בימים אלה את עולם האופנה - סדרת העלבונות הגזעניים שפלט האופנאי ג'ון גליאנו בקפה "לה פרל" בפאריס - היא יותר מידיעה חדשותית מסצנת ההוט-קוטור הצרפתית. פרשה זו חושפת את הפער שבין ההופעות של אדם, אשר הקפיד על כל פרט ביציאות שלו אל המסלול לאחר כל תצוגת אופנה, לבין המציאות המחליאה של ערב שטוף אלכוהול.

בהודיעו על פיטוריו של מעצב הבית, ג'ון גליאנו, קיבל בית האופנה "דיור" את ההחלטה שרבים ציפו לה זה חודשים, לנוכח סיטואציה שהפכה למביכה יותר ויותר. הפרשה חושפת עוד מסכנותיה של ה"סטאריזציה" התוקפת בכל החזיתות. בחזית האופנה מראית-העין הפכה לאובססיה הולכת וגוברת, מרוטשת בלייזר ומגובה בבוטוקס או בפוטושופ. חזית שכוכביה הם בלוגרים, פרסומאים, סטייליסטים ואנימטורים.

בדיוק שנה לאחר התאבדותו של מעצב האופנה הבריטי אלכסנדר מקווין, החיסול העצמי של גליאנו הוא בחזקת פעמון אזעקה. היה זה איתות לתסכולים רבים מדי, מאבקי אגו, עולם חיצוני הרואה את תעשיית האופנה כגלריה של סלבריטאים ותו לא, הקשר חברתי שהפך למתוח ביותר בשל הפערים החברתיים. מהם הקריטריונים של ההתאמה לתפקיד, מהו העונש על דברים שאין לומר, איזה עתיד צפוי לדור הלהוט אחרי הטכניקה של היופי והחיפוש אחריו בהתרגשות כה ניכרת לעין?

פרשת ג'ון גליאנו מכסה על המציאות הידועה של המקצוע, אשר ביסודו עמדה מאז ומעולם, מעבר לעיקרון היצירה האמנותית, מלאכה שמייצרת תשוקה ופנטסיה מחד גיסא ומקפידה על הפרטים מאידך גיסא. מקצוע ששחקניו נידונים לאנונימיות, כמו למשל מנהלי הסטודיו, עוזרי ועוזרות המעצב, הידיים העדינות של התופרת או של החייט, וכל עובדי תעשיית הבשמים, הקוסמטיקה והאקססוריז בעולם כולו. הכרה זו היא-היא העומדת על הפרק היום, כאשר חזרתה של צריכת המותרות, מאז שנת 2010, נשענת פחות על סימנים הנראים לעין ויותר על מוצרים שיש בהם היגיון.

פרשה זו מחזקת את הרעיון ש"סטודיו לעיצוב" עדיף על מעצב אחד, החשוף תמיד להפרעות נפשיות על רקע כימי. "הנשק שלי הוא המבט שאני מתבונן באמצעותו על העולם", אמר איב סן לורן. מפתיע לראות עד כמה האדם הזה, שהתמודד עם בעיות רבות כל כך של אלכוהול וסמים, עדיין משמש מודל מסחרר ורב השראה.

לא ברטרוספקטיבות המוצגות במוזיאונים מונצחת המורשת של אותו רעיון; אין שמורה שתוכל להכיל את אוצרותיו. אלה ארוגים מסודות בלתי נראים, הם קשורים למחוות, לרגשות, לצלליות, שאת מהותם השכילו מעצבי האופנה העילית לתפוס במדויק. רחוק מעולם הזוהר החונק בוודאויות שלו, על דוגמניות-העל שלו וחמשת צלמיו שאחראים לבדם על 90% מהקמפיינים הפרסומיים.

במאמצי החיפוש אחר משמעות, האוונגרד מגלה היום שוב את השקט של הסטודיו, מתמקד בחומר, בהעשרה באמצעות התוכן ובביטוי המשוחרר מכל סממני התקופה, שמוגבלת לאותות שלה, לצווחותיה ולפלאשים שלה. מספר התערוכות והספרים המוקדשים לעת העתיקה מדגישים את אותו חיפוש אחר האידיאל, אשר מאדאם גרה, שמוזיאון גאליירה בפאריס מייחד לה תערוכה באביב, הקדישה לו את כל חייה.

ייתכן שאנו עדים היום לחזרה של הטקסטורה, של המשמעות, של הלגיטימיות, של התוכן (הנתמך, כמובן, ביישומים דיגיטליים) - חזרה שתשיב לידי בתי האופנה את המפתחות לאוצרותיהם: קהילה ערכית, חלום שנמצא שוב, היכולת הנדיבה להעביר את הדברים הלאה.

לורנס בנעים היא עורכת מגזין האופנה הצרפתי "סטילטו"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו