בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יריד ארמורי שואו בניו יורק : המקום שבו דולר שווה 25 דולר

יריד ארמורי שואו בניו יורק נהנה מהמוני מבקרים ועסקאות נאות. האירוע, שעמד במרכז שבוע האמנות בעיר והתמקד בין השאר ביצירות מאמריקה הלטינית, אותת כי שוק האמנות הבינלאומי מתאושש

תגובות

פול מוריס, המייסד-השותף של ארמורי שואו, יריד האמנות המוביל של ניו יורק ואחד החשובים בעולם, הספיק לדבר בשבת עם רוב בעלי הגלריות במתחם היריד. מחר, הוא סיפר בשיחה עניינית בלב ההתרחשות ההומה של הארמורי שואו, הוא מתכוון לדבר עם היתר. 286 סוחרי אמנות משתתפים ביריד, ובינתיים, אומר מוריס, כולם מעידים שהמכירות מתקדמות היטב. הוא מאמין להם, משום שעל פי ניסיונו, "אם אתה נכנס לביתן של גלריה והסוחרים לא עצבניים עליך, הם כנראה מוכרים טוב".

הארמורי שואו התקיים בסוף השבוע האחרון בפעם ה-13 במתכונתו הנוכחית, והציגו בו גלריות מובילות של אמנות מודרנית ועכשווית מ-31 מדינות. סביבו מתקיימים עוד עשרה ירידי לוויין ברחבי העיר, שבהם מציגות עוד מאות גלריות, וכן תערוכות חוץ והמוני אירועים ופתיחות. עם פתיחתו העריך ראש העיר מייקל בלומברג כי היריד יזכה ל-60 אלף מבקרים ולהכנסות של יותר מ-40 מיליון דולר. וכך, השבוע הראשון של מארס נהפך בעצם לשבוע האמנות של ניו יורק, גם אם העירייה לא הכריזה על כך רשמית כמו על שבוע האופנה או שבוע המסעדות.

"הביטוי 'ארמורי ארטס ויק' צמח באופן די אורגני; לא יצרנו אותו ועכשיו כולם משתמשים בו", אומרת קתלינה דה בקר, מנהלת היריד. על השאלה, אם התחרות שמציבים ירידי הלוויין תורמת לארמורי שואו או פוגעת בו, היא משיבה: "אם לירידי הלוויין יש קונצפט טוב, זה רק מוסיף ליריד".

הארמורי שואו איבד השנה שתיים מהגלריות המרכזיות בעיר: דייוויד זוירנר ופייס, ששתיהן השתתפו ביריד המתחרה, ארט שואו, של איגוד סוחרי האמנות של אמריקה. בשנים קודמות כל אחת מהן הציגה דוכנים בשני הירידים.

תופעה נוספת שבלטה השנה היא גלריות ניו-יורקיות שבחרו לא להשתתף ביריד כלל; הן מסתמכות על כך שהמבקרים בעיר יפקדו אותן ממילא. על כך אומרת דה בקר: "חלק מהגלריות לא התקבלו שוב, חלק בחרו לא לחזור, חלק בחרו לעשות משהו אצלן במקום. אנשים באים לניו יורק לא רק בשביל היריד, אלא גם בזכות כל שאר מעלותיה של העיר".

אטרקציות מגילברט וג'ורג'

בניגוד לשבוע האופנה, שנועד לאנשי מקצוע של התעשייה בלבד, הארמורי שואו ושאר הירידים פתוחים לכל רוכש כרטיס. וכך, לצד האספנים ואנשי המקצוע מהשורה הראשונה מסתובב שם קהל רחב של חובבי אמנות. המבקרת רוברטה סמית כתבה ב"ניו יורק טיימס": "בעוד שהסוחרים מחפשים התאמות בין אמנות לקונים, אנחנו חופשיים לצפות: לספוג את האמנות וללמוד ממנה, שזה סוג נוסף של בעלות".

הביקורות הרגילות, שלפיהן האמנות המוצגת בירידים שבעה ולא בועטת, או סתם לא מעמיקה, יכולות להיות תקפות גם בנוגע לארמורי שואו. ואולם, בערבו של יום ביריד נראה שכל אחד מהמוני הצופים שנותנים מנוחה לרגליהם - אם זה במתחם הווי-איי-פי ואם על פיסת שטיח בפינה כלשהי - מצא דבר-מה שקלע לטעמו.

כי איך אפשר לא למצוא, בשטח של יותר מ-60 אלף מ"ר של דוכנים עמוסים באמנות: מיצירות של מאסטרים מודרניים כמו פיקאסו, בלתוס ומורנדי, דרך ידוענים עכשוויים כמו פול מקארתי, צ'אק קלוז ודמיאן הירסט, ועד גילויים מפתיעים בחלק של היריד שהתמקד באמריקה הלטינית. ובצד אלה קירות על קירות מלאים ביצירות של אמנים ששמם עוד לא נודע.

בין היצירות הבולטות - אלה שנוכחותן בחלל לא הותירה אפשרות להתעלם מהן - אפשר למנות את דוב הענק של טום אוטרנס בביתן של גלריה מרלבורו; את פסל חליפת הסאונד של האמן האמריקאי ניק קייב בגלריה ג'ק שינמן (שנמכר ב-85 אלף דולר שעות ספורות אחרי הפתיחה); את הפרח הצבעוני העצום שהוצב בביתן של ויקטוריה מירו בכניסה ליריד, שיצרה האמנית היפאנית יאיוי קוסמה; את אסמבלאז' האופניים של דמיאן אורטגה אצל וייט קיוב; וכמובן את גדר הניאון שיצר איבן נאבורו במרכז היריד וחסמה את כל שטח הביתן הריק של גלריה פול קסמין.

הגדר הזאת גם יכולה להיכלל ברשימת הלהטוטים המסחריים המוצלחים של היריד: כל חלק שלה, כשני מטרים אורכו, הוצע למכירה ב-40 אלף דולר. ברשימה זו אפשר למנות גם את גילברט וג'ורג', שהציגו בביתן של גלריה להמן מופין סדרה של 52 עבודות המורכבות מגלויות של אטרקציות תיירות וסקס בלונדון; כל אחת הוצעה ב-17 אלף ליש"ט, ולפי הדיווחים נמכרו כבר מחצית מהן ביום הראשון של היריד.

וגם: סדרה של 1,000 שטרות של דולר אחד, שעליהם הדפיס האמן ריד סייפר את המלים "New York is a lot of work", נמכרו תמורת 25 דולר כל אחד. בביתן של גלריה אנטייטלד הוצגה סדרה של 60 הדפסי משי מאת האמן אנדרו האן, שהונחו שעונים בערימה כנגד הקיר ונמכרו ב-2,000 דולר לאחד בקצב מסחרר. את הרצפה של אותה גלריה כיסה האמן ריי רוקלן במטבעות של פני מסודרים בדוגמה של משושים; כל משושה כזה עולה 800 דולר.

בין הפריטים היקרים ביותר ביריד אפשר למנות את העבודה "Bildnis Eines Jungen Madchens" של מקס בקמן, שהוצעה בביתן של גלריה Chowaiki & Co ב-2.8 מיליון דולר. תצלום של סינדי שרמן הוצע למכירה באותו ביתן ב-1.4 מיליון דולר. יצירה של ג'ואן מיטשל שהוצגה בביתן של גלריה לנון וינברג תומחרה ב-4.6 מיליון דולר. להערכתה של דה בקר, פסל של אלכסנדר קלדר שהוצג בביתן של גלריה הוליס טגרט, ומחירו לא נמסר, הוא אחת היצירות היקרות יותר ביריד.

פרנק מרסקה, שותף בגלריה ריקו/מרסקה, אמר ל"ארט אינפו" כי הגלריה מכרה ציור של מרטין רמירז ב"יותר מ-400 אלף דולר" והוסיף כי העבודה "שרדה 45 דקות על הקיר". שבעה פסלי ראש של האמן דייוויד וולנרוביץ', ששמו התפרסם לאחרונה בשל הפרשה של הסרת עבודת הווידיאו שלו ממוזיאון בוואשינגטון, נמכרו ב-300 אלף דולר. המכירה בסכום הגבוה ביותר שעליה דווח עד כה היתה דווקא ביריד המתחרה, ארט שואו: לפי סוכנות הידיעות בלומברג, פסל של אלברטו ג'קומטי שהציגה גלריה אקוואולה נמכר במכירה מוקדמת ב-4.5 מיליון דולר.

מוריס ודה בקר הבחינו שניהם בשיעור גבוה מבעבר של אספנים מאירופה. לצדם ולצד האספנים האמריקאים באה ליריד קבוצה גדולה של אספנים מאמריקה הלטינית, שהוזמנו יחד עם אוצרים, אמנים ואנשי מקצוע אחרים כחלק מההתמקדות של היריד באזור. לצד אספנים פרטיים, דווח בתקשורת גם על אוספים ציבוריים שקנו יצירות. אוסף מוזיאון ויטני, למשל, רכש סדרה של שבע עבודות של דון דדלי בביתן של גלריה 20-I, כפי שדווח באתר "ארט אינפו".

ההיקף הניכר של עסקאות גדולות, שעליו דווח, יחד עם המוני המבקרים והאווירה הערה, מעידים על שוק מאושש. אך לא כולם מרוצים, גם אם לא סיפרו זאת למוריס. ז'ירי סבסטקה, שהציג בביתן אמנים המיוצגים בגלריות שלו בברלין ובפראג, אומר כי המכירות פחות מוצלחות מאשר בשנה שעברה, וכי אף שלא רבים מודים בכך בפני התקשורת, עמיתים רבים שלו יוצאים מהיריד בתחושה דומה. רייצ'ל להמן, שותפה בגלריה להמן מופין, אמרה ל"ארט אינפו" כי בניגוד לירידים בינלאומיים דוגמת ארט באזל וארט באזל מיאמי, בארמורי שואו בדרך כלל לא פוגשים לקוחות חדשים, אלא מוכרים ללקוחות קיימים של הגלריה.

בסתיו בלוס אנג'לס

אשר למוריס, הוא כבר טרוד בפרויקט הבא: יריד אמנות בינלאומי שיושק בלוס אנג'לס בסוף ספטמבר השנה, מבית היוצר של חברת MMPI, מפעילת הארמורי שואו, שמוריס הוא סגן הנשיא שלה. על אף סצינת האמנות הגדולה בעיר הקליפורנית, עוד לא קם שם יריד בהיקף כזה. לדברי מוריס, "יש בלוס אנג'לס בסיס גדול של אמנים, בתי ספר לאמנות, גלריות, מוזיאונים ואספנים. בתהליך ההתבגרות התרבותי של כל עיר, אם יש לך סכומים גדולים וקנה מידה גדול בסופו של דבר יהיה לך יריד אמנות גדול".

אמנות ישראלית הוצגה ביריד בכמה ביתנים. גלריה נגא היתה הגלריה היחידה מישראל שהשתתפה השנה. בביתן שלה הוצגו עבודות של מריק לכנר, יוסי קריספל, שחר יהלום, טליה קינן ואחרים. תצלום אחד של אורי גרשט הוצג פעמיים ביריד - בנגא, וגם באנגלס גלרי מלוס אנג'לס.

על השאלה אם מארגני היריד שקלו להתמקד באמנות מהמזרח התיכון עונה דה בקר כי זה "עלה על הפרק". מוריס אינו מספק מידע רב יותר, אך מגיב ביתר התלהבות: "אני אוהב לעבוד עם סוחרי אמנות מישראל. אני אוהב לעבוד עם עירית זומר ועם נגא. אני אוסף אמנות של טליה קינן, היא אמנית מצוינת. אני חושב שבישראל יש אמנות טובה מאוד והייתי רוצה לראות עוד ממנה ביריד. הייתי שמח לשמוע מעוד גלריות בישראל".



מתוך סדרה של האמן ריד סייפר


קתלינה דה בקר ליד יצירה של האמנית היפאנית יאיוי קוסמה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו