בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מופע מחווה ל"ספרקלהורס" | כוח סוס

ערב מחווה שהתקיים בתיאטרון תמונע ניסה, ובמידה רבה הצליח, להחיות את רוחו של המוסיקאי הנפלא מארק לינקוס, שפעל תחת השם "ספרקלהורס"

תגובות

שני אמנים שהופיעו בערב המחווה הזה בחרו לבצע את אותו שיר, "Sad and beautiful world", ואפשר להבין מדוע. במרחב שנפרש בין העצב ליופי התקיים העולם היצירתי המיוחד של מארק לינקוס, שהתאבד לפני שנה בדיוק והפך את העולם לקצת יותר עצוב וקצת פחות יפה.

לינקוס, שפעל תחת השם "ספרקלהורס", היה מוסיקאי נפלא שידע ליצור מיניאטורות פופ שבורות אך מושלמות ומרגשות. הוא היה אנטי-כוכב אפילו במושגים של אינדי אמריקאי, וגם בישראל היו לו מעריצים מעטים, אם לשפוט על פי הנוכחות הדלילה בערב המחווה. ובכל זאת, טוב שערב כזה התקיים. חשוב לרענן את מעגל המחוות, שטוחן שוב ושוב את אותן דמויות קנוניות, עם ערבי הצדעה למוסיקאים מעולים אך פחות ברורים מאליהם.

"אנחנו מקווים שהצלחנו להחיות את רוח הרפאים המכוסחת של לינקוס", אמר לקראת סוף הערב אחד המארגנים (אחד המיני-אלבומים של לינקוס נקרא "Distorted Ghost"). "מכוסחת" הוא תרגום בעייתי מפני שלינקוס היה מוסיקאי חרישי ומכונס מאוד, אבל "Distorted" היא אכן מלת מפתח בהקשר שלו: לינקוס הקפיד לעוות את השירים הקטנים שלו בדרכים עדינות ויצירתיות, שרק הוסיפו ליופיים העצוב ולעצבונם היפה.

אז האם המוסיקאים שהתכנסו בתיאטרון תמונע הצליחו להחיות את רוח הרפאים? במידה רבה כן. אפשר לומר שככלל הם עמדו במשימה בכבוד, אם כי התקווה שזה יהיה ערב מרגש שיתיז ניצוצות של קסם חרישי ושל מתיקות קודרת - לא התגשמה. היה חסר עוד קצת עומק מוסיקלי. הצלילה לתוך האסתטיקה המיוחדת של הסוס המבעבע נותרה לרוב באיזושהי נקודת אמצע - רחוק מפני המים, אבל לא קרוב מדי לאוצרות שעל הקרקעית.

היו לא מעט ביצועים הגונים, חלקם צנועים ושקופים וחלקם מעט יותר נועזים, שבזכותם הערב הזה היה מוצלח. באגף הביצועים האקוסטיים השקופים הצטיינו רונן שטיינבאום וטל כהן-שלו, ובאגף המעט יותר נסייני היטיבו לעשות מיקי שביב שפיסל בבלוז באמצעות גיטרת לאפ-סטיל, יאיר יונה ששר לתוך הגוף של גיטרת הלאפ-סטיל שלו, "מורפלקסיס" שיצרו שאון גיטרות בשרני ומוקפד, ו"לורנה בי" שהפכו את החיבה של לינקוס למקלדות זערוריות לחגיגת סינתיסייזרים סוחפת, ועשו את זה בטעם.

היו גם כמה ביצועים חיוורים או כאלה שלא עלו יפה, אבל זה טיבם של מופעים מהסוג הזה. בכלל, התחלופה על הבמה היתה מהירה מדי. חבל ששביב, שטיינבאום או "לורנה בי" ניגנו רק שיר אחד ולא שניים ואפילו שלושה. היו גם אמנים שבלטו בהעדרם: האלבום האחרון של אורן ברזילי הוא אולי האלבום הישראלי הכי "ספרקלהורסי". הוא היה חייב להיות שם. או אסף שריג, שלינקוס גנב ממנו חלק מהלחן של "הביאו את הסתיו" (אני מתבדח כמובן, אבל יש דמיון מפתיע בין "Some sweet day" של "ספרקלהורס" לבין השיר של "איפה הילד").

ועוד דבר: מדוע אף אחד מהאמנים לא סיפר על הקשר שלו למוסיקה של "ספרקלהורס"? לא צריך להיכנס לפירוקי אקורדים, אבל מתי שמעתם אותה, מה היה בה שתפס אתכם, על איזה מיתר נפשי היא פרטה לכם. משהו. כל המוסיקאים, ללא יוצא מן הכלל, עלו, ניגנו וירדו בלי לומר מלה. חבל. כמה משפטים אינטליגנטיים מהלב היו יכולים להפוך את האירוע היפה הזה למוצלח עוד יותר.

מחווה ל"ספרקלהורס". תיאטרון תמונע בתל אביב, 6.3



טל כהן-שלו. הצטיין בביצועים אקוסטיים


יאיר יונה. שר לתוך הגוף של גיטרת הלאפ-סטיל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו