בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחוסר דיור: סיכום עידן ג'ון גליאנו בבית דיור

לפני 15 שנים מונה המעצב הבריטי להוביל את אחד מבתי האופנה הידועים ביותר בעולם. מאז יצר קולקציות מרהיבות ותצוגות אקסטרווגנטיות ששינו את פני האופנה העכשווית. בשבוע שעבר הביא לפיטוריו בהבל פיו. סיכום עידן ג'ון גליאנו בבית דיור

תגובות

שוטרים חמושים חסמו את הרחוב שמוביל למוזיאון רודן ברובע ה-7 בעיר. ההמון שצבא על דלתות הכניסה למוזיאון יצר תכונה אלימה. בחור צעיר עמד לידם, דומם, לראשו נזר פרחים ובידיו שלט שעליו נכתב "The King is Gone".

התצוגה של בית כריסטיאן דיור לקראת סתיו-חורף 2011-2012, שהיתה אמורה להיות רגע של יופי וזוהר, נהפכה ביום שישי האחרון לאירוע קודר. האוהל השחור שהוקם ברחבת המוזיאון לא שידר את האנרגיה היצירתית המוכרת מהתצוגות שהעלה בשני העשורים האחרונים המנהל האמנותי של הבית, ג'ון גליאנו, שפוטר בשבוע שעבר לאחר שהואשם בהתבטאויות גזעניות ואנטישמיות.

קדרותו של האוהל, שגם קרני השמש האביבית המלטפות בצהרי היום לא הצליחו להפיגה, סימלה את תצוגתו האחרונה של המעצב הנודע, אחד מאנשי החזון הגדולים של תעשיית האופנה העכשווית, ששוהה בימים אלו במכון גמילה בארצות הברית. לקוחות ומכרים ותיקים של המעצב שהתקבצו במקום לחששו זה לזה כי האירוע דומה יותר למסע לוויה מאשר לתצוגת אופנה של אחד מבתי האופנה המבוססים בעולם.

התצוגה לא נפתחה באות קולי רועם או בפעלולי תאורה רבי רושם. במקום זאת, סידני טולדנו, נשיא ומנכ"ל בית האופנה, פסע אל המסלול ונשא דברים. "זה היה מכאיב מאוד לראות את השם דיור מקושר להתבטאויות חריפות ומביישות שיוחסו למעצב הראשי שלו, לא משנה עד כמה מבריק הוא", אמר בצרפתית. "חובתנו המשותפת היא לעולם לא לשכוח את השואה ואת קורבנותיה", הוסיף, והתייחס בין השאר לאחותו של מייסד הבית, שנשלחה למחנה הריכוז בוכנוואלד.

צילומים: אי-פי, רויטרס, אי-אף,פי

הקולקציה שהוצגה בהמשך לא סימנה את שעתו היפה ביותר של המעצב הוותיק. הבגדים היו אמנם ברוח המותג: ז'קטים מחויטים שנחתכו בצמר ביד מיומנת, חצאיות פלרטטניות שנלבשו מעל מגפיים גבוהים בעלי עקבים תמירים ודקיקים במיוחד, פרוות מפוארות ושמלות ערב אווריריות שנוצרו בהשראת בגדי הלבשה תחתונה. אבל היעדר מגע ידו של המעצב שפוטר הורגש כמעט בכל אחד מהיבטי התצוגה: החל באיפור הדוגמניות שצעדו על המסלול, דרך האביזרים, שהיו מתונים ודלים מן הרגיל, וכלה בתפאורה שהוקמה בקצה המסלול.

כשאחרונת הדוגמניות ירדה מן המסלול, ובעקבותיה עומעמו האורות והמוסיקה הקצבית הוחלשה, ההמון שנכח באוהל, שכלל קומץ מצומצם ביותר של ידוענים, המתין בדריכות לעוד אחת מיציאותיו הדרמטיות של גליאנו אל המסלול. בתום מספר רגעים של דממה וציפייה דרוכה, יצא צוות המעצבים של הבית, לבוש בחלוקים לבנים המשמשים כמדי עבודתם, לקול תשואותיו הרמות של הקהל שנעמד על רגליו. רבים מהנוכחים מחו דמעה בהתרגשות, אם לנוכח מחוות הסיום הצנועה ואם בגלל פיטוריו של המעצב, שחתמו פרק סוער ומשמעותי במיוחד בהיסטוריה של המותג ובתולדות האופנה העכשווית.

בשבוע שקדם לתצוגה, תצלומים של המעצב ההמום פוקד את תחנת המשטרה ברובע המארה בעיר הופצו באמצעי התקשורת ברחבי העולם, לצד הדיווחים השוטפים על המתרחש בלוב. פיטוריו הותירו מעצבים, עורכי אופנה וקניינים עצובים ומוכי תדהמה. רבים מהם הופתעו מחוסר ההתאמה שבין נימוסיו הטובים ואופיו הלבבי לבין התנהגותו הבוטה כפי שתועדה בסרטון שהופץ ברשת (שבו הוא מתוודה על אהבתו להיטלר) אחרי התקרית המדוברת בבר הפאריסאי.

חלקם גינו את התנהגותו בפומבי וציינו כי דבריו מסבים נזק לתעשייה כולה. פרנקה סוזאני, עורכת "ווג" האיטלקי, כתבה באתר המגזין כי היא "מתנגדת ומגנה כל גילוי של גזענות והתנהגות שמפגינה זלזול כלפי כל דת". אלכסנדרה שולמן, עורכת המהדורה הבריטית של המגזין, אמרה כי המעצב עשה טעות חמורה וכי לא ניתן להעלים עין מהתנהגות בוטה שכזו. "אני רותח מזעם", סיפר קרל לגרפלד לכתבת ה"WWD". "הסרטון שהופץ בעולם יוצר דימוי נורא לעולם האופנה. הציבור חושב שכולנו מתנהגים כך".

עתידם של בית דיור ושל המותג העצמאי שנושא את שמו של המעצב (שנתון אף הוא בשליטתו של תאגיד המותרות LVMH) נהפכו לשיחת היום בעיר. הדימוי שיצרו קולקציות התפירה העילית שעיצב גליאנו לדיור היה חיוני מאוד להצלחת חטיבותיו השונות של בית האופנה (הביגוד המוכן ללבישה, אביזרים, בישום וכו').

בשיחות שנוהלו בשורות הראשונות של תצוגות האופנה, היו שהישוו את היעדרו של גליאנו מדיור לחלל שהותיר טום פורד בגוצ'י עם עזיבתו ב-2004, והיו שהאמינו כי בית דיור לא יסטה מנתיב הצמיחה שהתווה המעצב המפוטר עם מינויו של מעצב חדש. בין השמות שהועלו כמחליפיו של גליאנו היו הדי סלימאן, שסיים את תפקידו כמעצב בגדי הגברים של דיור לפני ארבע שנים, אלבר אלבז מלאנוון, היידר אקרמן וריקרדו טישי, הכוכב התורן של ז'יוונשי, שמסתמן כמועמד המוביל.

רגעי שבר מכוננים

גליאנו, בן 50, הגיח לזירת האופנה הבינלאומית ב-1984, עם תום לימודיו בסנטרל סיינט מרטינס. את קולקציית הגמר שלו עיצב בהשראת המהפכה הצרפתית. הניחוח התיאטרלי, ההשפעות ההיסטוריות והרומנטיות והפרופורציות הדרמטיות של עיצוביו הפכו את נער המועדונים מדרום לונדון ליקירם של עורכי אופנה וקניינים כאחד. את שמו הוא קנה בזכות השמלות הנפלאות שחתך באלכסון, מלאכת החייטות החדשנית שהציג והצביון החצוף של אופנת הרחוב שייבא לאופנה העילית.

ההצלחה המסחרית לא הגיעה בקלות. בתחילת דרכו הוא נאלץ להפסיק את פעילותו שלוש פעמים לאחר שמשקיעיו הסירו את תמיכתם הכלכלית.

אולם מיומנויותיו הטכניות ויכולתו להגיע לכותרות צדו את תשומת לבו של ברנר ארנו, יו"ר תאגיד LVMH, שמינה אותו להוביל את בית ז'יוונשי עם פרישת מייסד הבית ב-1995. כעבור שנה מונה לעמוד בראש בית דיור. "מר ארנו הוא איש בעל חזון אמיתי שהרשה לעצמו להציב אדם כמוני במשרה הזו", אמר בראיון ל-WWD ב-2007. התצוגות שהעלה בסוף שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000 היו רגעי שבר מכוננים בתולדות בית האופנה הוותיק. קולקציית התפירה העילית שעיצב לאביב 2000, למשל, נוצרה בהשראת מחוסרי בית, שבהם נתקל בעת ריצת הבוקר היומית שלו מתחת לגשרי פאריס - ז'קטים ושמלות ערב עם הדפסים של עיתונים, שחסרי הבית נוהגים להתכסות בהם. העיתונאים לא אהבו את החיבור הזה בין אומללות לבגדי יוקרה. בראיון ל"ווג" טען גליאנו להגנתו: "למה מעצבים יכולים לקבל השראה מצוענים ומאינדיאנים ולא מהעני שעל מפתן דלתם?".

בהזדמנויות אחרות הוא שלח אל המסלול נערות במראה רוקבילי או בחזות קשוחה של מתאגרפות. מסעות ההשראה שערך בהודו, יפאן, מצרים, טורקיה ומרכז אירופה היו בסיס לכמה מן התצוגות המרתקות ביותר שנצפו בתעשייה באותן שנים. יכולתו של המעצב לרדת לעומקן של ההוויות שהסעירו את דמיונו - חייה הנסתרים של גיבורת-העל אשת חיל, המסיבות הסוערות שנהגה לקיים המרקיזה לואיזה קסאטי או איוריו הפנטסטיים של רנה גריו - הפכה את התצוגות שהעלה לבלתי נשכחות. הקולקציות שיצר הותירו רישום לא פחות ראוותני, החל ביפהפיות בסגנון בוליווד שפניהן נצבעו בשלל גוונים וכלה בבגדים, שהיו גדולים במידות רבות במכוון ממידותיהן של הדוגמניות.

מי מושך בחוטים?

מינויו של גליאנו לתפקיד המעצב הראשי של דיור לווה בלא מעט הרמות גבה. בית האופנה, שנוסד ב-1946 בפאריס על ידי כריסטיאן דיור, היה לאחד החשובים בצרפת, ומייסדו תרם רבות לביסוס מעמדה של העיר כבירת האופנה העולמית.

קשה להגזים בתיאור גודל הסנסציה שחוללה ב-1947 תצוגת האופנה הראשונה של דיור בניו יורק, שנקראה בשם ההולם "New Look", "המראה החדש". אל תוך עולם מדי הצבא, הטוויד המסורבל והמלתחות המשמימות, שכמעט לא עודכנו מאז שנות ה-30, החדיר דיור באלגנטיות את המראה הזוהר של שמלות שופעות בבדים. אולם במרוצת השנים, נהפך בית האופנה לנוקשה ויומרני באופן מעורר גיחוך, וברור היה שנדרש שינוי קיצוני.

בדיור המשיך גליאנו את מורשתו של המעצב המייסד, שטופחה קודם לכן על ידי מעצבים בעלי שם כאיב סן לורן, מארק בוהאן וג'אפרנקו פרה. בתוך זמן קצר הוא המריץ את פעילותו של בית האופנה הוותיק וניער את תדמיתו המנומנמת באמצעות תמהיל של תעוזה, דמיון פורה והומור עוקצני.

ועדיין, הציבור הצרפתי התקשה לראות את המינוי של גליאנו בעין יפה. דמותו האקסצנטרית והססגונית מדי של המעצב הבריטי עוררה בצרפתים חשדנות רבה. כישוריו כמעצב והבנתו בתחום התפירה העילית, חלק נכבד מהמורשת התרבותית של צרפת ואחד ממקורות הגאווה הלאומיים, הועמדו בסימן שאלה.

אולם עד מהרה יכולתו המופלאה לתרגם רעיונות מופשטים למוצרי צריכה נחשקים הפכו אותו למעצב אהוד. יציאותיו התיאטרליות אל המסלול בסופן של התצוגות היו אחד מנושאי השיחה המרכזיים בשבועות האופנה מדי עונה. בתצוגה שהעלה לקראת אביב-קיץ 2006, למשל, הוא שלח אל המסלול צמדים לא שגרתיים, שכללו נשים שמנות, נמוכות או גבוהות בצורה יוצא דופן, ודמויות נוספות שנחשבות לחריגות בתפישת היופי הרווחת במערב. את התצוגה הוא חתם בדוגמנית שטלטלה בובה בדמותו - מחווה שרמזה על כך שגם המעצב הוא נשלט, ועוררה את השאלה מי מושך בחוטים.

במשך שנים גליאנו היה זה שיצר את החזון של בית האופנה. למעט כמה עונות חלשות, הקולקציות שיצר בעבור דיור זכו לביקורות אוהדות, והתצוגות שהעלה נחשבו לשיאם של שבועות האופנה בפאריס. מעטים המעצבים שהעלו תצוגות סוערות כשלו, ביניהם אלכסנדר מקווין המנוח, אף הוא בריטי שהציג דוק מחוספס של חוצפת רחוב. עם לקוחותיו הידועים נמנו בין היתר השחקניות ניקול קידמן ומריון קוטיאר, והגברת הראשונה של צרפת קרלה ברוני.

בשנים האחרונות, הלחץ שהופעל עליו מצד קברניטי דיור לעצב בגדים בעלי אופי מסחרי יותר החל לתת את אותותיו. מאז הקולקציה שיצר לקראת אביב-קיץ 2007, שהתמקדה בחליפות מחויטות ובפריטי בסיס בארון הבגדים הנשי, ניכר כי המעצב החל לאמץ סגנון מסחרי יותר, ובמקביל להצדיע לקודים מוכרים במלתחה של דיור, לרבות מראה הפרשים, בדי הצמר של לבוש אנגלי גברי מסורתי והצבע האפור.

בד בבד נוצר הרושם כי גליאנו זוכה בדיור ליחס חריג במיוחד של כבוד. הנהג הצמוד, שומר הראש ומסעות המחקר הפזרניים באתרים אקזוטיים ברחבי העולם היו יכולים לגרום גם לנפש היציבה ביותר לאבד את אחיזתה במציאות. על פי דיווחים, סידני טולדנו, נשיא ומנכ"ל דיור, עודד אותו יותר מאחת לקבל עזרה מקצועית להתמכרותו לטיפה המרה, אולם גליאנו דחה את הצעותיו בנימוס. לפני כשבועיים, כשמנהלי דיור השעו את המעצב עם התלקחותה של הפרשה, הועלו חשדות כי מעסיקיו ניצלו את ההזדמנות להשתחרר מהקשרים העסקיים שניהלו עמו ב-15 השנים האחרונות.

מובן כי גם הדרישה להפיק קולקציות רבות מדי שנה גבתה מחיר יצירתי ואישי. בהתבטאויותיו הפומביות, גליאנו לא הכחיש את עברו הפרוע ואת נטייתו המפותחת להרס עצמי, אף שבשנים האחרונות הקפיד להצטייר בעין הציבור כמי שדואג לבריאותו הפיסית והנפשית בדיאטות מיוחדות ובטיפולי ספא.

בריאותו הנפשית הרעועה לא היתה סוד שמור בתעשיית האופנה. בהצהרה שפירסם המעצב בשבוע שעבר נכתב: "אני יכול להאשים אך ורק את עצמי, ואני מודע לכך שעלי לשאת בתוצאות מעשי ולעבוד קשה כדי לזכות בהבנה ובחמלה של הציבור הרחב. כדי להתחיל בתהליך הזה אני ניגש לבקש עזרה מקצועית, וכל מה שאני יכול לקוות הוא שאטפל במשבר האישי שהוביל לנסיבות הנוכחיות וכי הציבור ימחל לי".

בשבוע שעבר ציין היומון הצרפתי "לה מונד" כי בפיטורי גליאנו, מנהלי דיור השמיעו את "צלצול הפעמונים שהכריז על מותו של מיתוס המעצב הכל יכול". גם אם זה נשמע כמו הנחה נחפזת מדי בהתחשב בשורשיו העמוקים של המיתוס, אין ספק שהתבטאויותיו החריפות של מעצב מבוסם אחד בבר אופנתי בעיר הציתו דיון חשוב בהיבטיה הסמויים והנעימים פחות של התעשייה שמגלגלת מיליארדי דולרים.

נקודות ציון בקריירה של גליאנו

1960

ג'ון קרלוס אנטוניו גליאנו נולד באי גיברלטר. בגיל שש עובר עם משפחתו לדרום לונדון

1984

מסיים בהצטיינות לימודי עיצוב בקולג' סנטרל סיינט מרטינ'ס, וזוכה במימון להמשיך לעצב קולקציות עונתיות תחת שמו

1987

זוכה בפעם הראשונה בפרס מעצב השנה של מועצת האופנה הבריטית. ב-1994 זכה שוב בפרס וב-1997 חלק אותו עם אלכסנדר מקווין

1990

מעביר את בית האופנה שלו לפאריס

1994 מעצב קולקציה בשם "הנסיכה לוקרטיה", שמושכת את תשומת לבה של אנה וינטור, עורכת "ווג" האמריקאי

1995

מתמנה למעצב הראשי של ז'יוונשי במקביל לקו שהוא מעצב תחת שמו

1996

עוזב את ז'יוונשי לטובת דיור

1997

מציג את הקולקציית התפירה העילית הראשונה שעיצב לבית דיור בגראן הוטל בפאריס

1999

מתחיל לשתף פעולה עם הצלם הבריטי ניק נייט בצילום מסעות הפרסום של דיור, שמביאים לעלייה משמעותית במכירות בית האופנה

2009

מקבל את פרס לגיון הכבוד הצרפתי מנשיא צרפת ניקולא סרקוזי

2010

חוגג 15 שנות עיצוב בדיור ומעצב קולקציה בהשראת רנה גרואו, חברתו הקרובה של כריסטיאן דיור שגם ציירה את האילוסטרציות שלו

פברואר 2011

מואשם בהתבטאויות אנטישמיות. הוא מודח מבית דיור ב-1 במארס

הילה אוחיון



ג'ון גליאנו ב-2005. מצבו הנפשי הרעוע לא היה סוד


נשיא ומנכ''ל דיור, סידני טולדנו, בשבוע שעבר. נשא דברים בתחילת התצוגה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו