בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוצרי "הסמויה" יקחו אתכם לניו אורלינס שאחרי הוריקן קתרינה בסדרה "טרמיי"

הגיבורה הראשית בסדרה "טרמיי", שתעלה היום לשידור בישראל, היא ניו אורלינס שאחרי הוריקן קתרינה. לצדה מככבת התרבות העשירה של העיר, שהחזיקה את כל העסק אחרי האסון הגדול

תגובות

ב"קתרינה: חמש שנים אחרי", פרויקט התעודה של ספייק לי על ניו אורלינס חמש שנים אחרי סופת קתרינה, ששודר בחודש שעבר ביס דוקו, יש הרבה תמונות הנחקקות בתודעה. אחת מהן היא זו של מדרגות אבן המובילות למרפסות שאינן, שנחרבו כמו הבתים שאליהם היו מחוברות. אלה התעופפו והתפזרו לכל עבר בזמן הסערה. המדרגות הנטועות באדמה, המובילות לכניסות של בתים שהיו פעם חלק מרחוב, מובילות עתה ללא כלום. זה דימוי שקשה למחות מהזיכרון.

היום יתרחש אירוע טלוויזיוני ראשון במעלה: הפרק הראשון של "טרמיי" (Treme), סדרה עלילתית של דייוויד סיימון ("הסמויה") ואריק אוברמאייר (תסריטאי ומפיק ראשי ב"חוק וסדר") על הנעשה בניו אורלינס, שלושה חודשים אחרי סופת קתרינה, יעלה לשידור ביס דרמה. גם "טרמיי" היא סדרה מרובת דימויים חזקים, כמו זה שבפתיח היפהפה, שבו נראים קירות של בתים שהמים ששטפו אותם ויבשו, הותירו עליהם מין ציורי קיר מוזרים ומופלאים.

אף שהיוצרים טוענים במפורש שזו "חיה אחרת מ'הסמויה'", הרי שהמשקל שהותירה הסדרה ההיא, שיש הרואים בה הטובה ביותר בתולדות הטלוויזיה, טוען את "טרמיי" בציפיות רבות ומוצדקות. "מה שפגע במפרץ מיסיסיפי היה אסון טבע, חד וחלק", אמר בראיון ג'ון גודמן, המגלם בסדרה החדשה את פרופסור קרייטון החי בניו אורלינס. "אבל מה שגרם להצפת העיר היה קטסטרופה מעשה ידי אדם; פאשלה פדראלית בקנה מידה עצום, שעובדים עליה כבר עשרות שנים". דבריו קרובים ברוחם לסרטו התיעודי של ספייק לי, "כשהסכרים נפלו", שקדם לסרט "קתרינה: חמש שנים אחרי".

יש ב"טרמיי" המרכיבים הסיימוניים המשובחים: משחק כמו דוקומנטרי מצוין לרוב, צילומי חוץ מרשימים ופיוטיים, ונושא שרוב היוצרים לא היו נוגעים בו במקל. לפעמים נדמה כי כל זה לא מתחבר, אבל אי אפשר להאשים את היוצרים בחוסר מודעות לכך. בפרק האחרון בעונה הראשונה אומרת דמות אחת לרעותה: "יש כאן כל כך הרבה רגעים יפים", ונענית בתשובה "אלה רק רגעים, אלה לא חיים". הסדרה - גם היא מלאה רגעים יפים שלא תמיד מתגבשים לכדי חיים שלמים - היא אם כך אנלוגיה לחיים בניו אורלינס.

עלילה מפוזרת

בניגוד ל"סמויה", ב"טרמיי" יש הרבה שחקנים מוכרים. לצד גודמן ("רוזאן", "ביג ליבובסקי"), משתתפים שחקני "הסמויה" קלארק פיטרס (שגילם את הבלש לסטר פרימן חובב המיניאטורות) וונדל פירס (שגילם את הבלש באנק, בעל הקול העמוק וההומור הציני). עוד משתתפים: זוכת פרס האוסקר הטרייה מליסה ליאו (שחקנית משנה ב"פייטר"), קנדי אלכסנדר ("סי-אס-איי מיאמי") וקים דיקנס ("אורות ליל שישי"). הנשים בסדרה זו תופסות מקום מרכזי יותר מבסדרת הדגל של סיימון.

"טרמיי", שגם היא של רשת HBO, מתרחשת בשכונה בשם זה שהוכתה בסערה. טרמיי, הצמודה לרובע הצרפתי של ניו אורלינס נחשבת לאחת השכונות האפרו-אמריקאיות הוותיקות בארצות הברית, שחיו בה שחורים משוחררים מעבדות עוד לפני מלחמת האזרחים של ארצות הברית. מבחינה היסטורית, היא הלב המוסיקלי של העיר: עוד במאה ה-17 איפשרו לעבדים להתאסף בכיכר קונגו כדי לשיר ולרקוד בה. כדי לשמור על אותנטיות - הנושא חשוב ללבו העיתונאי של סיימון ולאוברמאייר, שלו בית בניו אורלינס זה 20 שנה - שולבו בסדרה מוסיקאים מקומיים כמו הסקסופוניסט דונלד האריסון הבן, ולצדו החצוצרן קרמיט ראפינס, ממייסדי להקת "Rebirth Brass" (ולתחייה הזאת יש משמעות סימבולית בסדרה), שלהקתו הנוכחית "ברביקיו סווינגרס" מופיעה בסדרה.

כמה מהדמויות חוזרות לעיר, שפגעי הסופה ניכרים בה בכל פינה. רבות מהדמויות הן של מוסיקאים, ולמוסיקה יש תפקיד מרכזי בסדרה. כמו יצירת ג'ז, היא מתפזרת לכל עבר, ומתאספת חזרה לכלל אמירה. פרק הסיום שאורכו שעה וחצי, בבימויה של אניישקה הולנד ("סוד הגן הנעלם"), שביימה גם את הפיילוט, הסתיים כמו שהראשון התחיל, במסע לוויה מוסיקלי.

הסדרה מפוזרת כמו הסגנון המוסיקלי שמושל בה, או מעומעמת כמו ציורי המים הגועשים שנותרו על הקירות, במכוון. כך גם ההתעלמות מחשיבותה של עלילה, ממש כפי שג'ז שובר את הקונוונציה של המלודיה. הרי אם אנשים מוכנים לשמוע שיר ללא מנגינה, למה לא ליהנות מסדרה ללא עלילה שגרתית?

לפי המגזין "אטלנטיק", "רוב הסיכויים שהעונה הראשונה היא בכלל אקספוזיציה לסדרה כולה". כך קרה למשל ב"הסמויה", שבאנגלית נקראת "The Wire", אבל רק בשלב מתקדם של העונה הראשונה נראה בה חוט של מכשיר האזנה. בעונה השנייה נעלמו כמעט כל גיבורי העונה הראשונה.

ב"טרמיי" לא יהיה קצה חוט של עלילה עד לעונה השנייה. עתה, כאשר מצלמים את העונה הבאה של הסדרה, שצפויה לעלות בארצות הברית ב-24 באפריל הקרוב, ממשיכים לעמעם את המציאות עם הבדיה. הופעות אורח של שפים אמיתיים (גם האוכל הוא מרכיב חשוב בעיר ובסדרה) נועדו לעגן את "טרמיי" במציאות של העיר. נודע כי אנתוני בורדן, מחבר "Kitchen Confidential", מצטרף כתסריטאי לסדרה.

עלילת האוכל, כמו המוסיקה, תצטרף בסופו של דבר, כמו שמקובל בסדרות של סיימון, לתמונה כוללת. סיימון ואנשיו משתמשים ביריעה הרחבה שלהם לכל אורכה ורוחבה של הסדרה. לדידם, צריך להתייחס לעונה כאל מוצר מוגמר ולא אל כל פרק בנפרד. היוצרים לא מודאגים שהסדרה תיחתך באמצע העונה, משום שהובטח להם חופש יצירתי. בראיון ל"גלריה" בינואר שעבר, הביעו מנהלי HBO, ריצ'ארד פלפלר ומייקל לומבארדו, את תמיכתם בדרך זו של העשייה, למרות הרייטינג "הצנוע", לדבריהם.

ההיסטוריה כנשק

זמן קצר לפני עליית הסדרה בארצות הברית מת דייוויד מילס, אחד התסריטאים והמפיקים החשובים שלה, ששימש תסריטאי גם בסדרות אחרות של סיימון כמו "הסמויה", "הפינה" ו"רצח מאדום לשחור". הוא לקה בשבץ מוחי באתר הצילומים. במסיבת עיתונאים שקיימו סיימון ואוברמאייר לרגל עליית הסדרה, ספדו השניים לחברם. אוברמאייר סיפר כי כאשר מילס עבד על "הפינה" (מיני-סדרה שקדמה ל"סמויה" ועסקה כמוה בבעיית הסמים במערב בולטימור), התסריטאי האפרו-אמריקאי נשאל אם הוא כתב את הדמויות השחורות בסדרה וסיימון את הלבנות. מילס השיב: "שנינו כותבים על בני אדם". וכדי לחזק את דבריו הדגים אוברמאייר: "הוא כתב יופי של אנדי סיפוויץ ב-NYPD".

גם אם סוגיית הגזע הועלתה בצורה מגוחכת על ידי השואל, היא מרכזית לסדרות של סיימון וצוותו. דבר זה ודאי נכון לניו אורלינס, שטוענים כי הוזנחה בגלל אוכלוסייתה קשת היום. אחד ההסברים לכך ש"הסמויה" לא נהנתה מצפייה גבוהה כמו "הסופרנוס", למשל, היתה שרוב צוות השחקנים שלה היה שחור ואנונימי. זה אינו המצב ב"טרמיי", ואם אפשר להסתכן באמירה מכלילה, הרי שרוב השחקנים הלבנים המפורסמים בסדרה החדשה, עושים עבודה קצת פחות טובה מאלה השחורים.

"טרמיי" שונה מ"הסמויה" משום שכפי שסיימון ציין בהזדמנויות שונות, משטרת ניו אורלינס לא היתה יכולה לשחק תפקיד מרכזי בעיר, כפי ששימשה המשטרה ב"סמויה", כי היא כלל לא היתה קיימת בניו אורלינס שאחרי קתרינה. המרכז של "טרמיי" הוא התרבות - המוסיקה, האוכל, האדריכלות וההיסטוריה של ניו אורלינס. הסדרה מנסה לבנות עולם בצורה אמינה ואותנטית. "התרבות של העיר היתה הנשק שלה לבניית העיר", אמר באחד מראיונותיו דייוויד סיימון, "זו היתה מלחמה שניצחנו בה".

בראיון לקראת סוף שידור העונה הראשונה של הסדרה סיכם היוצר אריק אוברמאייר, שחי בניו אורלינס שנים רבות, כי "טרמיי" היא במהותה "חומר אנושי - היא על דמויות ולא על העיר כמכלול".

הסרט "קתרינה: חמש שנים אחרי" התחיל בנקודה שרוב הסרטים ההוליוודיים מסתיימים (אפילו אלה של קלינט איסטווד, כמו "אינוויקטוס") - בסופרבול שבו ניצחה הקבוצה של ניו אורלינס, "אולסיינטס". משם המשיך הסרט לדליפת הנפט הגדולה של בי-פי במפרץ של העיר. ספייק לי ניסה לרמוז כי לא מובטח כאן סוף טוב.

גם יוצרי "טרמיי" לא יחפשו השטחה שכזאת. אבל אוברמאייר מאמין בניצחון הרוח. "בזה בעצם עוסקת התוכנית", הוא מספק תשובה לכל המקטרגים שדרשו לדעת על מה היא לעזאזל: "על היכולת ליהנות מהחיים גם בעתות מצוקה".



מתוך טרמיי. דימויים חזקים


ג'ון גודמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו