בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ורה ינובשצ'ינסקי, אדריכלית ישראלית-הולנדית, מפריכה כמה מהמיתוסים באדריכלות

ינובשצ'ינסקי, שנבחרה לתכנן את המרכז התרבותי והאזרחי החדש בחולון, ליד מוזיאון העיצוב, מנסה להסביר מה עומד מאחורי החזון להרחיק את המרכז מהעיר

תגובות

ורה ינובשצ'ינסקי היא אדריכלית ישראלית-הולנדית מצליחה ומוערכת. היא בוגרת המכון הטכני של דלפט בהולנד - אחד מבתי הספר המובילים בענף במדינה ששמה הולך לפניה בתחום - לשם הגיעה אחרי שנתיים של לימודי אדריכלות בטכניון בחיפה. "הבנתי שאם אני באמת רוצה להעמיק את הידע שלי, אני צריכה ללמוד במקום שיש לו מסורת ארוכת שנים בארכיטקטורה ובאורבניסטיקה ובצד ההיסטורי והטכנולוגי של המקצוע. דלפט מילאה את הציפיות שלי לחלוטין".

כיום ינובשצ'ינסקי מנהלת משרד מצליח בהאג המעסיק בין 12-15 עובדים - זהו משרד בינוני בהולנד, לפני המשבר הכלכלי משרדה היה כמעט כפול בגודלו - ועוסק בפרויקטים מגוונים בהולנד וברחבי אירופה; בהם מתחמים אורבניים מורכבים, בתי ספר, מרכזים מסחריים רב שימושיים, ובנייה למגורים - תחום מפותח ביותר בהולנד שינובשצ'ינסקי מוצאת בו חשיבות ראשונה במעלה הן מבחינה חברתית והן אורבנית. "בנייה למגורים היא מה שעושה עיר ולא בניינים איקוניים בודדים", היא אומרת. עבודתה "קשורה תמיד לקונטקסט".

ינובשצ'ינסקי מבקרת בישראל כאורחת סימפוזיון האדריכליות הבינלאומי "אשה בקונטקסט של גלובליות באדריכלות", שיתקיים מחר במדיטק בחולון במסגרת פסטיבל אשה 2011. הסימפוזיון יעסוק בתכנון בקונטקסט מקומי בעולם גלובלי ובתרומה שעשויה להיות בנושא לנשים אדריכליות בשל היותן "פתוחות להיבטים אינטימיים יותר של התרבות", ככתוב בתוכנית הסימפוזיון. הסימפוזיון מתקיים על רקע יום האשה הבינלאומי ה-100 שצוין השבוע ברחבי העולם.

לאחרונה נבחרה ינובשצ'ינסקי למתכננת של "כיכר העיר" בחולון, פרויקט שאפתני שיזמה עיריית חולון ואמור להיות למרכז התרבותי והאזרחי החדש בעיר. המרכז החדש כולל בניין חדש לעיריית חולון, היכל תרבות, בנייני משרדים ומסחר בשילוב מגורים, מסחר וכיכר ציבורית וייבנה במתחם המדיטק ומוזיאון העיצוב החדש בחולון - מקום המרוחק ממרכז העיר הקיים ומנותק למרבה האירוניה מכל קונטקסט מקומי ועירוני.

להצעה שהגישה וזכתה בתחרות העניקה ינובשצ'ינסקי את השם "אורות הכרך" וכתבה כי "כמו סרטו של צ'פלין, הוא חושף את יופיה ונפלאותיה של העיר חולון" (זאת אגב בניגוד לסרטו של צ'פלין החושף דווקא את מוראותיו של הכרך). איזה סיכוי יש לחולון להיות כרך אם היא בורחת גם מהקצת עירוניות שכבר יש לה? האם לא היה מקום לאדריכלים לאתגר את החלטת העירייה ולהציע אופציה של חידוש מרכז העיר הקיים במקום להמציא אותו מחדש במקום אחר?

ינובשצ'ינסקי: "אני לא מכירה את השיקולים של העירייה, אבל אני מבינה שחולון הולכת לבנות באזור עשרות אלפי יחידות דיור, כך שהמיקום של כיכר העיר נהפך להיות מבחינה גיאומטרית מרכז העיר ואני חושבת שזאת החלטה אמיצה מצד חולון להיערך לקנה מידה חדש ולפונקציות החדשות שהעיר הקיימת אינה יכולה להכיל. הדבר החשוב בפרויקט הוא לחבר את מרכז העיר הקיים לפונקציות החדשות ולהפוך את האזור כולו למרקם עירוני מעבר לתחום התוכנית שהגשנו לתחרות".

בישראל לא מצליחים לתכנן אפילו רחוב אחד אלא רק כבישים, אז איך אפשר לדבר על מרקם עירוני שלם?

"אני אופטימית, אני מאמינה שהכבישים ייהפכו עם הזמן לרחובות ומעריכה את החזון שיש במהלך הזה".

הצפיפות לא לוחצת

ינובשצ'ינסקי נולדה בלבוב שבאוקראינה ב-1952 ועלתה לישראל עם משפחתה ב-1960. מאז תום לימודי האדריכלות בדלפט היא עובדת ומתגוררת בהולנד, מקום שהמילייה המקצועי בישראל, כולל אדריכלים, מתכנני ערים, חוקרים ומבקרים, נושאים אליו עיניים כמקור ללימוד אם לא לחיקוי, וגם כמקור לקנאה ותסכול. לישראל והולנד יש הרבה במשותף. שתיהן מדורגות במקום גבוה בין המדינות הצפופות ביותר במערב, שתיהן כובשות שטחים ומגדילות את מרחב המחיה - ישראל מידי הפלסטינים והולנד, להבדיל, מהים, ושתיהן מתוכננות עד העצם.

מנגד, בהולנד הייאוש נראה הרבה יותר נוח, הדשא ירוק יותר, הצפיפות לא לוחצת, והנוף הבנוי יפה גם במקרים שהוא מכוער. כישראלית והולנדית, ינובשצ'ינסקי מעמידה בשיחה אתה דברים על דיוקם ומכניסה את המיתוס לפרופורציה אם כי לא לגמרי מנתצת אותו, ומותירה הרבה מקום לקנאה. "מה שמעניין בהולנד הוא שאפשר לעשות הכל ולנסות הכל, ומצד שני יש משמעת פנימית - ההולנדים לא צועקים 'תסתכלו עלי, תראו אותי' - והבנה שעיר נבנית מארכיטקטורה של בתי מגורים ומחללים עירוניים, ולא מאיקונות אדריכליות יוצאות דופן".

איכות הבנייה למגורים בהולנד גבוהה מאוד, גם בדיור הציבורי, אומרת ינובשצ'ינסקי. דיור ציבורי הוא מסורת בת 90 שנה בהולנד מאז נחקק חוק הדיור בראשית המאה ה-20 והוקמו ארגונים חברתיים לשיפור המגורים למעמד הפועלים. הארגונים, שהעלו אז באופן דרמטי את איכות המגורים לשכבות רחבות באוכלוסייה, פועלים גם היום, אם כי במתכונת "קצת יותר פרטית", ובכל מקרה "אין סלאמס אדריכליים בהולנד, אף שיש בהחלט סלאמס חברתיים. כן, זה עצוב שאדריכל לא יכול לשנות את החברה אבל אני משוכנעת שהוא יכול ליצור את המצע והתנאים לשיפור המצב".

על פי הספר, הצפיפות הממוצעת לקילומטר רבוע בהולנד גבוהה יותר מאשר בישראל - 605 נפש לקמ"ר שם לעומת 338 בישראל - אבל תחושת הצפיפות שם הרבה פחות מעיקה מאשר כאן. התחושה אינה מטעה והיא נובעת במידה רבה מבנייה בצפיפות גבוהה לא רק בערים אלא גם בפרוורים. "הבנייה בפרוורים היא של צמודי קרקע אבל בבנייה טורית, לאורך רחובות ועם כללים ברורים של עיצוב עירוני כך שהכל נראה שקט, צנוע וקומפקטי. בניגוד לישראל, לא בונים בהולנד מגדלי מגורים שאינם מצופפים את הבינוי אלא להיפך".

הולנד, שהיתה במשך שנים דגם לבנייה קומפקטית, עוברת תהליך של פירוור שהיה בעיצומו בשנות ה-80 ולא נעלם לחלוטין גם היום. הפירוור גבה מחיר כבד בכרסום ב"לב הירוק" במרכז המדינה, בבת עינה של הולנד, והוא שנוי במחלוקת ציבורית, מקצועית ופוליטית, ובין ארגונים ירוקים וחברתיים. "אני נגד פירוור", אומרת ינובשצ'ינסקי, "אבל אדריכלים צעירים שעובדים אצלי במשרד אינם יכולים לחלום לגור במרכז העיר והפתרון הוא לגור בפרוור. אני גרה במרכז האג אבל את הדירה קניתי כשהמחירים עוד היו זולים".

התופעה של ג'נטריפיקציה במרכזי הערים בהולנד ממותנת בהרבה מאשר בישראל ובמדינות רבות אחרות בזכות פיקוח על מחירי הדיור להשכרה ותקנות הגנת הדייר, שמונעות עליות מחירים שרירותיות. "זה לא גן עדן, אבל יש מסורות ארוכות שנים של מדינת רווחה שעדיין קיימות גם היום", אומרת ינובשצ'ינסקי. המסורות של פיקוח והגבלה על מחירי הדיור מאפשרות גם פרויקטים של פינוי-בינוי בלי פינוי ובלי התופעה המוכרת של חילופי אוכלוסייה.

הולנד מרושתת בתחבורה ציבורית ענפה, ובארץ שטוחה כמוה ובאקלים נוח ועם מסלולים בטוחים לרכיבה, אופניים הם כלי תחבורה לכל דבר גם למרחקים ארוכים. יחד עם זאת, "אנחנו משועבדים למכונית", אומרת ינובשצ'ינסקי, "הולנד היא הראשונה בעולם בבעלות על כלי רכב פרטיים ובניגוד לאגדה, כולנו משתמשים במכוניות. במקומות שתיירים מסתובבים במרכזי הערים אין כניסה למכוניות, אבל הפקקים בכבישים איומים הרבה יותר מאשר בישראל".

הדחף כנראה פחת

ינובשצ'ינסקי, המתארחת בסימפוזיון לצד אדריכליות אורחות ממקסיקו ומסין, מברכת על האירוע ועל עצם קיומו של השיח המגדרי באדריכלות בישראל ורוח ההתנדבות של המארגנות, המעידים על אכפתיות ועל "זה שהנושא חי". גם בהולנד, כמו בישראל וברוב מדינות המערב, יותר ממחצית הסטודנטים לאדריכלות כיום הן סטודנטיות אבל בפרקטיקה המקצועית, ובעיקר באלפיון האדריכלי העליון, המצב משתנה, והדברים מוכרים ועולים לדיון בכל תחום.

"בשכבת הגיל שלי, אדריכליות נשים בהולנד מנהלות משרדי אדריכלות ועושות אותם פרויקטים כמו גברים", אומרת ינובשצ'ינסקי. "דווקא בשכבה הצעירה של אדריכליות בהולנד, המגמה השתנתה. בדור שלי, שנולד אחרי מלחמת העולם השנייה, לנשים היתה שאיפה גדולה יותר לעשות, לבנות, ליישם, להצליח עם כל המתחים בין משפחה וקריירה. בדור הצעיר הדחף הזה כנראה פחת".

בשאלה אם הנוכחות הנשית באדריכלות היא סטטיסטית או מהותית, ינובשצ'ינסקי כמו אדריכליות רבות אחרות מתקשה להחליט. "קשה לי להגיד שיש דבר כזה אדריכלות נשית. אני מאמינה שיש אדריכלות טובה ואדריכלות לא טובה, ואני מכירה אדריכליות מעולות וגם אדריכלים מעולים, ואדריכליות ואדריכלים פחות מעולים".

לאחרונה נערך במשרדה של ינובשצ'ינסקי מחקר בנושא אדריכלות בת קיימא שעליו הופקדו שתי אדריכליות נשים. כשהציגו את מסקנות המחקר בכנס לפני אנשי מקצוע בתחום, היא מספרת, "שמתי לב שבאולם ישבו גברים בלבד. בדברי הפתיחה שלי אמרתי שענף הבנייה הוא עדיין גברי ואנחנו שלוש הנשים היחידות בכנס שמקפיצות את אחוז הנשים באולם. המשפט הזה נחרת בזכרון של כל מי שהיה שם יותר מכל המחקר".



בית ספר תיכון ליד האג, למעלה, והדמיה של כיכר העיר בחולון, שניהם בתכנון ינובשצ'ינסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו