שרים בין ערבות בוכיות: סיכום שבוע אופנת סתיו-חורף 2011-2012 בפאריס חלק א'

הסדק שנבקע בתעשיית החלומות בעקבות פרשת ג'ון גליאנו צבע את שבוע התצוגות הפאריסאי בגוונים ריאליסטיים במיוחד

שחר אטואן
פאריס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שחר אטואן
פאריס

פרשת ג'ון גליאנו העיבה על פתיחת שבוע התצוגות בעיר בשבוע שעבר. שאלות מהותיות ביחס להתנהלות תעשיית האופנה העילית בעשור החולף, או ביחס למצבו של המעצב במרחב שנשלט בידי מנהלי תאגידים ממולחים נשמעו מכל עבר.

"במהלך שבועות האופנה אתה בטוח שיש שטיח אדום שנפרש בכל עיר שבה מתקיימות התצוגות. ואז, אחרי התצוגה שלי, הלכתי ברחוב וראיתי אשה בשיער אפור, אנשים עם קמטים על הפנים או אנשים שמנים", סיפר אלבר אלבז בתום התצוגה שהעלה בעיר בסוף השבוע שעבר. "בימים שבהם אנחנו עובדים על התצוגה, בשגרת היום יום שלנו, אין לנו זמן להרים את הראש ולראות את כל זה".

כיצד השפיע הסדק שנבקע בתעשיית החלומות ושאפשר למציאות הממשית לזלוג לתוכה על התצוגות שהועלו במהלך השבוע? אפילו השמועות שליידי גאגא תופיע בתצוגה של תיירי מוגלר לא רשמו את התכונה הצפויה מחוץ לאולם הספורט ברובע ה-11 בעיר. על המסלול היא הגיחה בחליפת גוף שחורה שכללה כתפיים שהובלטו בהגזמה או התפתלה בחזייה שחורה מפוסלת וחצאית שחורה ארוכה עם סיגריה בידה, כשברקע מתנגן שירה החדש "Born This Way". משאר הדגמים בקולקציה קשה היה להתרשם כהלכה: האפלה ששררה באולם כמו גם קשתות הקתדרלה הגותית שהקיפו את המסלול הסתירו את המתרחש, ורימזו כי יצירת האווירה חשובה יותר מהבגדים עצמם.

קולקציית הנשים הראשונה שעיצב מנהלו האמנותי החדש של הבית, ניקולא פורמיקטי, הסטייליסט של גאגא, הצדיעה למורשת של מייסד הבית בצלליות המוארכות שהציגה ובבגדים שנמתחו על הגוף בקווים מתעגלים, נמסים, שכללו תוספות שהבליטו מפרקים ושיצרו פרופורציות חדשות. חצאיות לטקס, בדי שיפון שקופים ונעלי פלטפורמה גבוהות במיוחד קידמו זוהר פטישיסטי עתידני. זוהי מלתחה שבוודאי תצטלם היטב במגזיני האופנה או שתשמש את גאגא בהופעותיה הציבוריות, אבל איזה חותם היא תותיר על האופנה? "רק רציתי להחזיר את הכיף", אישר פורמיקטי בתום התצוגה, "הבגדים הם לא העיקר".

נקודת המפגש בקולקציה שהציג דריס ואן נוטן היתה סוערת לא פחות: "בלט רוס", הלהקה ששינתה את עולם המחול בתחילת המאה שעברה, ודמותו הצבעונית של דייוויד בואי כזיגי סטארדאסט נפגשו על המסלול בקולאז' משכר של צבעים, הדפסים ומרקמים. המחוות הגרפיות, המנעד הרחב של בדים שיצרו שילובים מהפנטים, עיבודי הפרוות, החיתוכים הא-סימטריים בגזרות; פני השטח געשו במיוחד ודרשו מבט בוחן מקרוב.

הדים לקונסטרוקטיביזם רוסי, נגיעות של אקספרסיוניזם מופשט וניחוחות של אופנת שנות ה-70 טענו צורות פשוטות של מעילים בעלי דש אחד גדול שעוטרו בפרווה, או שמלות משי קלילות שהורכבו מפיסות בד שונות באנרגיה חזקה. "Heroes" של בואי התנגן ברקע, אבל מאחורי הקלעים המעצב הבהיר כי לא זוהי קולקציה רומנטית והקדיש אותה לאשה המשוחררת.

רוחות של שינוי נשבו בתצוגה של באלמן. עמנואל אלט היתה מעורבת עד כה במלאכת הסגנון של תצוגות הבית, אבל עם מינויה בינואר לתפקיד עורכת "ווג" פאריס היא הוחלפה העונה בסטייליסטית הוותיקה מלאני וורד. המנהל האמנותי של הבית, כריסטוף דקרנן, נעדר מהתצוגה והיו שטענו כי התבקש לנוח בעקבות מחלה עלומה.

הבגדים של באלמן הם יצריים בדרך כלל. התחכום שלהם נובע מעליונותם הטכנית - החיתוכים החדים ואיכויות הבדים והעיטורים. אווירת הפאנק מן העונה שעברה הוחלפה כעת בזוהר של הגלאם רוק, עם פרוות עזים רכות שריפדו כתפיים ושיבוצים צפופים של אבני קריסטלים בדוגמאות גיאומטריות שיצרו תנועה.

המלתחה שמרה על הרוח הלא מהוגנת של הבית, אבל לבגדים נוסף צביון ספורטיבי נינוח ורענן, כנראה בחסות וורד שעבדה שנים לצד הלמוט לאנג. היא הורידה את מינון חצאיות המיקרו-מיני והוסיפה סרבלים, שנשאו עיטורים מורכבים של רשתות מטאליות ורקמות פאייטים בצד חליפות מחויטות בחדות בעורות בגימור מטאלי, בגוונים של כחול קרח או זהב, שממקטורניהם הזדקרו דשים מחודדים.

הרגישות המינימליסטית החדשה, שניכרה בקולקציית הסתיו של המותג שהפך את גודש הפאייטים והעיטורים הבארוקיים לסגנון האופנתי השלט באמצע העשור שעבר, היתה מפתיעה למדי; התוצאה הסופית הציגה התפתחות קלה באסתטיקה המזוהה שיצר דקרנן לבית האופנה מאז שהתמנה לעמוד בראשו.

אם מוסיקה מזינה את האופנה, היא יכולה גם לספר על הזמנים שמשתנים. הפסקול בתצוגה של מרטין מרג'לה הורכב משברי שירי פופ שחוברו בגסות, לעתים עם שתיקות ממושכות. הדוגמניות התהלכו מסביב לקהל באטיות ובפנים חתומות. שמלות המעיל הארוכות שלהן היו דוגמה מצוינת לתחכום האינטלקטואלי של בית האופנה ולבישות להפליא.

מרג'לה אינו מותג שמתמחה בעיצוב שמלות ערב. השמלות נבנו כמעילים ארוכים בצלליות ישרות מחומרים מסורתיים כגון צמר מורתח, לבד או פרוות שרלינג. הן כללו רוכסנים גסים רבים שנותרו פרומים, ויצרו אשליה שהשמלות עתידות להתקלף מעל גופן של הדוגמניות כמו שכבות הטיח שנשרו מקירות החלל התת קרקעי בפאלה דה טוקיו שבו הוצגו. לרוב הן נלבשו מעל לתחתוניות מאריג מבהיק במרקם צמיגי, בגוון עמוק של בורגונדי.

אם היתה זאת דה-קונסטרוקציה, היא היתה מרומזת. אבל בחמקנותה היא היתה מטרידה יותר מן המחוות המפורשות של מעצבי הבית בעונות האחרונות. הגזרות המורכבות והשמלות המוצקות שלבשו גרמו לדוגמניות

להיראות עבות בשר מן הרגיל, אם כי בדרך משונה. ובכל זאת היה בתצוגה יופי קלאסי ואפיל מסחרי.

עיסוק בפרספקטיבה ושינויים בקנה מידה עמד במרכז הקולקציה שעיצב ניקולא גסקייר לבלנסיאגה. הוא העמיד קולקציה מורכבת ורבת תחכום שעיקרה חתכים מדויקים, ארכיטקטורה גופנית נועזת ונפחים מעוררי רושם. האופן שבו תירגם המעצב צופני יסוד בשפת העיצוב של מייסד הבית המחיש כיצד נקודת מבט ממרחק מסוים של זמן או של מקום יכולה לשמש נקודת פתיחה מצוינת להולדתו של דיאלקט חדש. בתעשייה שבה רוב המעצבים המוכשרים נאלצים להצדיע ליסודות שהניחו מעצבים מנוחים בבתי האופנה שנושאים את שמם, זהו הישג גדול ששולח מסר אופטימי לדור חדש של מעצבים.

גסקייר ידוע בתחכום של גזרותיו, בטכניקות המורכבות של בניית הדגמים ובחומרים החדישים שהוא מפתח לשם כך. הפעם עשה זאת באופן מאתגר לא פחות מהרגיל, אבל בלי לסרבל מדי את הבגדים (כפי שעשה בעונה שעברה כשצלל אל הוויית הפאנק). בכללותם, הבגדים נראו חסרי מאמץ ואלגנטיים. גם כשזווית המבט היתה מעורפלת, והיה קשה לפענח את מבנה הבגדים (למשל שמלת סבכת משי עדינה שהונחה מעל למכנסיים ספורטיביים מטולאים בעורות), הם כוננו חזות צלולה ויופי גרפי. במפתיע הם גם נראו לבישים.

חצאיות פרחוניות קולחות, שנלבשו מתחת לז'קטים גדולים, או וסטים וז'קטים שנסרגו מרצועות עבות של עור מזויף, שנלבשו מעל למיזעים שנוצרו משילוב של צמר וטול סינתטי, יצרו מראות סוריאליסטיים במקצת. מעט האזכורים למורשת של המעצב המייסד - מעילים בעלי כתפיים מעוגלות, וסטים מפוסלים וטוניקות מעוטרות בפאייטים - שימשו נקודות אחיזה מפוכחות יותר.

גסקייר אינו מרבה לעשות שימוש בטקטיקות של פיתוי מיני ואינו מוקסם מזוהר נשי מיתולוגי. עבודתו מתמקדת בעיצוב ובערכיו הבסיסיים: באופן שבו חומרים בעלי אופי שונה משתלבים זה בזה, בדרך שבה צורה חסכנית אחת יכולה לפנות מקום לעושר של מלאכות יד, בתעתוע שיוצר מראה מוכר מן העבר בהופעתו החדשה או בצלליות הרעננות שמתקבלות מהנחה של קו לעומת כתם.

עד לרגע האחרון לא היה ברור מה יעלה בגורל התצוגה של המותג העצמאי של ג'ון גליאנו. הזמנות לא נשלחו בדואר, והכניסה לתצוגה, שברגע האחרון הוחלט לקיימה כפרזנטציה אינטימית ולא כתצוגת אופנה רשמית, התאפשרה על פי רשימת שמות בלבד. אבל לאורחים המועטים שהתכנסו בבניין המפואר שברובע ה-16 בעיר ציפתה הפתעה נעימה: כריות מפוארות הוצבו במערומים על רצפת העץ לצד פסלי שיש ובובות עתיקות, זרי פרחים הזדקרו מתוך כדי קריסטל וקלפי משחק שפוזרו מכל עבר, ומסביבם שולחנות עגולים וכיסאות מוזהבים נראו כמו שאריות של מסיבת תה פרועה.

קרלי קרוס, הדוגמנית המועדפת על המעצב בעונות האחרונות, פתחה את התצוגה בז'קט צמר מחויט וחצאית עור, מניפה את ידיה לצדדים בתיאטרליות ועוטה ארשת מתנשאת כהרגלה. הקולקציה שילבה בין השמלות הרומנטיות המוכרות של המעצב לבין בגדים מחויטים שנראו מיושבים ושימושיים מן הרגיל - בעלי צביון מסחרי, אם כי במסגרת השפה הייחודית של המעצב ובוודאי לא לטעמה של כל אשה.

אפשר היה להתרשם מכישורי המעצב הוותיק: מחוש ההומור הדק שלו שכונן שילובים מופרכים של ז'קט צמר מסורתי מעל לחצאית עיפרון הדוקה מוויניל דקיק בגוון חיוור של צהוב, או מנטייתו התיאטרלית שהתבטאה בשמלות שיפון עטורות נוצות שהזכירו את סירנות המסך משנות ה-30. ובכל זאת, הבגדים התקשו להפיג את העצבות ששררה באולם.

הצופים החליפו ביניהם מבטים מזדהים, שעה שברקע התנגנו להיטי פופ עולצים, בין השאר של אדל ו"קולדפליי". לנוכח למלות השירים, שכללו שורות כמו "We could have had it all" או I used to rule the world"", הלב נחמץ. נוכחותו של סידני טולדנו, נשיא ומנכ"ל דיור (שבבעלותו גם המותג העצמאי של גליאנו), היתה אולי הפגנת התמיכה המפתיעה ביותר במעצב מאז התלקחות הפרשה לפני כשבועיים ועדות נחרצת לדרכיה הנסתרות של תעשיית האופנה.

"מה קורה לתעשיית החלומות?" שאל אלבז בשיחה לאחר התצוגה שהעלה ללאנוון. "משהו מאוד מוזר קורה בעיר: מעצב אחד מאושפז במצב נפשי לא ברור, מעצב אחר נמצא בגמילה מחוץ לעיר ולמעצב נוסף יש גיליוטינה שמרחפת מעל לראשו", הוסיף ורמז לשמועות הפיטורים שמרחפות כבר כמה עונות מעל ראשו של סטפנו פילאטי באיב סן לורן. "פאריס תמיד היתה עיר החלומות. הרי מה שאנחנו עושים זה למכור חלומות ולא בגדים".

בקולקציה שהציג בסוף השבוע הוא הפליא להציג חלומות גדולים ובגדים נהדרים ללבישה. היא נפתחה בחלום של המעצב על אשה שעומדת מתחת לעץ, לבושה בחליפה שחורה. בעקבותיה עלו על המסלול דוגמניות לבושות בחליפות חצאית מצמר, שנחתכו בקווים ישרים ולוו בנעלי עקב פשוטות וכובעי לבד שחורים רחבי שוליים במראה חמור שהזכיר מטיפות דתיות. לקראת סוף התצוגה, כשהדוגמניות יצאו בשמלות מסיבות בגוונים חיים של כתום, ורוד או חרדל, היה ברור כי אמונתן היא סגנון.

לערבה הבוכייה שניצבה בקצה המרוחק של המסלול היו משמעויות רבות. בארץ מוצאו של העץ, סין, הקלות שבה אפשר להצמיח עץ חדש בתקיעת ענף בריא בקרקע הפכה אותו לסמל של התחדשות, חיים ואלמוות. האם ביקש המעצב לשלוח מסר חד-משמעי שהוא מכה את שורשיו בלאנוון וכי אין לו שאיפות לעוקרם ולעבור לדיור?

מי שחיפש את שורשי המעצב יכול היה למצוא אותם בשמלות ובחלקים העליונים שפוסלו במוסלין ובבדים אווריריים נוספים ביד קלה ושיצרו נפח. היה בהם הדים לעבודתו לצד המעצב האמריקאי ג'פרי בין בתחילת דרכו בניו יורק. "כשבנינו את העץ חשבתי על הקשר של היהודים בגולה לחקלאות. על כך שנאסר עליהם לעסוק בחקלאות או לקנות אדמות כדי שלא ייקנו אחיזה בקרקע. הם הורשו לעסוק במקצועות כמו רפואה או אופנה, שני מקצועות שאפשר לעסוק בהם בכל מקום בעולם. בשבילי הוא מסמל את הצורך להכות שורשים. הרי איך אתה מצליח גם לחלום וגם לא לאבד את הראש באותה עת?".

בתום התצוגה המוצלחת נראה היה שאין לאלבז תוכניות ללכת לשום מקום. כשפרדי מרקורי ששר ברקע לקראת סופה - כשהדוגמניות צעדו בדבוקה אחת, הצעידה הנמרצת שנהפכה למחוות הסיום הקבועה ומרוממת הרוח של המעצב - "Don't stop me now cause I'm having a good time", נדמה היה שהוא מדבר מגרונו. *

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ