בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסרט "מבול" | גשמי ברכה

"מבול" היה יכול להיות עוד מלודרמה מקומית על משפחה במשבר. בזכות בימוי עדין וצוות שחקנים משובח הוא נהפך לסרט חכם ומרגש

תגובות

על הנייר עלול היה "מבול", סרטו של הבמאי גיא נתיב, להסתמן כסרט ישראלי שבו כבר היינו: עוד מלודרמה מקומית על משפחה במשבר, שבמרכזה ניצב ילד שחווה את כאב ההתבגרות במציאות שברירית. ולא רק שראינו כבר בסרטים משפחה ישראלית שכזאת, אלא שיוצרי הסרט, נתיב והתסריטאית נועה ברמן-הרצברג, הציבו במרכז העלילה דמות נוספת בעייתית במיוחד, זו של אחיו הבכור של גיבור הסרט, הלוקה באוטיזם.

הצבת דמות שכזאת במרכזו של סרט (או דמויות אחרות הסובלות ממחלה או ליקוי נפשי) היא לעתים קרובות פתח לאמירות סנטימנטליות ואף לנצלנות רגשית, וקודם שראיתי את סרטו של נתיב חששתי מהתוצאה. אבל נתיב הצליח להיחלץ מהמהמורות האלה וליצור סרט יפה, נבון ומרגש.

עלילת "מבול" מתרחשת במושב קטן ליד הים. גיבור הסרט הוא יוני רושקו (יואב רוטמן), שמתכונן לטקס בר המצווה שלו וסובל מכך שהוא נמוך קומה ובעל קול גבוה יחסית לנער בגילו; חבריו לכיתה מלגלגים על קומתו הנמוכה והוא עושה מאמצים כדי להעצים את נפחו הפיסי.

יוני אינו חולק את מצוקתו עם הוריו, הלכודים כל אחד במצוקתו הוא ובקושי מתקשרים זה עם זה. האב, גידי (צחי גראד), הוא טייס מטוס ריסוס; האם, מירי (רונית אלקבץ), מנהלת את גן הילדים המקומי. היחסים המעורערים בלאו הכי של משפחת רושקו מתערערים עוד יותר כאשר לחיק המשפחה חוזר תומר (מיכאל מושונוב), בנה הבכור של המשפחה הלוקה באוטיזם, עקב סגירתו של המוסד שבו שהה.

שובו של תומר משפיע על כל אחת מהדמויות המרכזיות ועל יחסיה עם הדמויות האחרות. עיקר הסרט מתאר את השפעת שובו של תומר על יוני. אם עד אז הוא חש מבודד בחיק משפחתו ובתוך הקהילה שהוא חי בה, הרי שכעת הוא מרגיש מבודד עוד יותר בעקבות תשומת הלב הבלתי נמנעת שמוענקת לתומר. שובו של תומר גם מחריף את המשבר בין אביהם של שני האחים לאמם; חדירתו של תומר למציאות הסרט משמעה כי "סתם שתיקה" לא תיתכן עוד בין זוג ההורים, ומה שנדחק אל מתחת לפני השטח במשך שנים ארוכות יהיה מוכרח להתפרץ. נתיב, שסרטו מבוסס על סרט קצר בעל אותו שם שביים ב-2002, גם הוא על פי תסריט של ברמן-הרצברג, עוקב בעדינות רבה אחר התמורות שמעורר שובו של תומר בכל אחת מהדמויות וביחסים ביניהן. זהו הסרט העלילתי הארוך הראשון שנתיב ביים בעצמו (את סרטו העלילתי הארוך הקודם, "זרים", ביים ב-2007 עם ארז תדמור), והוא מוכיח בו כישרון מבטיח. מפעם לפעם משתלטת נוסחתיות מסוימת על הסרט ועל העלילה, אבל הסרט אינו גולש לבנאליות בזכות אופן עיצוב הדמויות והסצינות, והתבוננותו של נתיב במציאות האנושית והפיסית שבתוכה העלילה נרקמת.

מעלתו העיקרית של הסרט נובעת מכך שחלק ניכר מהדברים שנאמרים בו נמסרים ברמיזה ולא באמירה ישירה ובוטה. כמו כן, זוהי דרמה ריאליסטית כתובה היטב שברובה נחלצת מההגדרה המגבילה הזאת ולעטות על עצמה רובד נוסף, עשיר ומופשט יותר שבתוכו שרוי הממד האלגורי והפיוטי. זה מתחיל בשם הסימבולי של הסרט ונמשך באופן שבו נתיב, בעזרתו של הצילום המצוין, מתעד את הנופים.

זהו הסרט הישראלי השני בעת האחרונה שבמרכזו ניצב ילד הסובל מבעיות גדילה. קדם לו "הדקדוק הפנימי". אבל נתיב מעצב את ההוויה האנושית הפנימית והחיצונית של סרטו בעדינות רבה יותר מכפי שעשה זאת ניר ברגמן בסרטו, והוא מצליח לשלב בין המציאותי לסימבולי באופן מיומן הרבה יותר.

להצלחתו של הסרט תורמת הופעתו של יואב רוטמן בתפקיד הראשי. מבין כל השחקנים הילדים והנערים שהופיעו באחרונה בסרטים ישראליים זו ההופעה המרשימה ביותר; רוטמן מפגין תבונה רבה ומצליח להביע בדיוק של שחקן מיומן את נימי הרגש של הדמות שהתבקש לגלם.

אבל הוא אינו היחיד שעושה עבודה טובה. מחמאות מגיעות גם לאלקבץ ולגראד, המגלמים את הוריהם של יוני ותומר, וגם לשחקני המשנה. תפקידו של מיכאל מושונוב, המגלם את תומר, הוא הכפוי טובה ביותר מכיוון שלתפקידים שכאלה יש תמיד ממד תיאטרלי שמושונוב מתקשה להימנע ממנו; הוא השחקן היחיד בסרט שניכר עליו כל הזמן שהוא עובד, אך גם הוא עושה את עבודתו באיפוק יחסי שכמעט אינו פוגע בסרט.

יש ב"מבול" בכל זאת כמה סצינות שמאששות את החשש המוקדם שבסרט הזה כבר היינו, במיוחד אלה המתארות את ההתעוררות הרומנטית הראשונה של יוני. אבל הן מעטות יחסית ומצליחות להיטמע במארג הכללי של הסרט, שמצטבר ליצירה בעלת אופי וייחוד. אין זו יצירה קולנועית נועזת במיוחד, אבל היא מעידה על מחשבה ועשייה נבונות והגונות, שיש בהן כדי לעשות את הסרט ראוי לציון במציאות הקולנועית המקומית העכשווית. *

"מבול". בימוי: גיא נתיב; תסריט: נועה ברמן-הרצברג, גיא נתיב; צילום: פיליפ לבלט; מוסיקה: פטריק ווטסון; עריכה: טלי הלטר-שנקר; שחקנים: יואב רוטמן, רונית אלקבץ, צחי גראד, מיכאל מושונוב, שימי בן ארי, דני שטג, אסתי זקהיים



יואב רוטמן, רונית אלקבץ ומיכאל מושנוב ב''מבול''. יחסים מעורערים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו