בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום: מה יישאר מהסינגל החדש של אהוד בנאי?

"עיר מקלט" היה מחשמל, "דוד ושאול" ביטא את הצלילה אל התנ"ך ול"היום" היה מקצב ממכר. מה יישאר מהסינגל החדש של אהוד בנאי, "אני הולך", ומה הוא אומר על מצבנו

תגובות

אהוד בנאי הוציא באחרונה את "אני הולך", הסינגל הראשון מתוך אלבומו החדש שייצא בשבועות הקרובים. במציאות תרבותית מכעיסה שבה אלבומים נהדרים של יוצרים פחות מוכרים נתקלים בהתעלמות תקשורתית גורפת ואילו אלבומים של אמנים מבוססים מקודמים בכל דרך אפשרית, ללא קשר לרמתם, מפתה להתייחס למאורע הזה באיפוק. בסך הכל סינגל, שיר אחד. לא צריך להתרגש.

אבל עוד לפני שמאזינים לשיר עצמו, מתברר שזה לא פשוט. זאת בוודאי התניה סובייקטיבית, אבל די במשפט "סינגל ראשון מתוך אלבום חדש של אהוד בנאי" כדי להחיות בזיכרון, בצורה עזה עד להפתיע, את כל התחנות בזמן שבהן אירוע כזה התרחש. ואולי זאת לא רק תחושה סובייקטיבית. בנאי מצטייר כאיש שיווק קטן מאוד, ואף על פי כן הוא ידע כמעט תמיד לשלוח לפני המחנה שירים יצוקים בסלע. 20 שנה אחר כך, אם להשתמש בשורה שלו, אתה עדיין זוכר איך הרגשת כששמעת אותם בפעם הראשונה.

או 24 שנים במקרה של "עיר מקלט", השיר שהעלה את בנאי על הכביש המהיר של המוסיקה הישראלית אחרי כמה שנים של שיטוט בשבילים ללא מוצא. התגובה שהוא עורר היתה פחות או יותר כזאת: מאיפה נחת הבחור הכבר-לא-כל-כך-צעיר הזה עם החזות הפקידותית הנבוכה? ואיך זה ששיר המסע המחשמל שלו גורם לכל שירי המסע הישראליים שקדמו לו להישמע כמו טיול ערב משמים בגינה ליד הבית?

חלק מהפסקול הישראלי

בנאי עבד מהר מאוד בתחילת הדרך שלו. פחות משנתיים אחרי הבכורה המופתית של "אהוד בנאי והפליטים" יצא האלבום "קרוב", והסינגל הראשון מתוכו, "רוחות הצפון", סטה לכיוון שונה לגמרי. בסרט התיעודי "ממשיך לנסוע" המפיק ניצן זעירא מספר שיוסי אלפנט, שהפיק ביד אמן את האלבום עם "הפליטים", השמיע לו את האלבום ואמר "תראה מה עשיתי! לקחתי היפי עם מפוחית ותראה מה עשיתי ממנו!" ב"רוחות הצפון", ללא ההשגחה הרוקנרולית של אלפנט, ההיפי עם המפוחית זקף את ראשו. אני זוכר שהעוצמה החשמלית של "הפליטים" היתה חסרה לי כששמעתי את "רוחות הצפון" בפעם הראשונה, אבל האלבום כולו - יצירת פאר שנייה ברציפות - סילק את כל ההסתייגויות.

שלוש שנים לאחר מכן יצא האלבום "השלישי" והסינגל שקידם אותו היה "דוד ושאול". בנאי כבר צלל לתוך התנ"ך מוקדם יותר, בשיר "עגל הזהב", ו"דוד ושאול" הבהיר שזה עומד להיות חוט מרכזי ביצירה שלו. עם הפראזה האינסטרומנטלית הבלתי נשכחת שפותחת אותו, זה היה עוד סינגל ראשון שנצרב בתודעה.

ועוד אחד, שנצרב אפילו חזק יותר, ארבע שנים לאחר מכן: "מהרי נא", או בשמו העממי "הילד בן 30", הסינגל הראשון מתוך האלבום "עוד מעט". כל הילדים, מגיל 16 ועד 66, יכלו לראות את עצמם בתוך השיר הגדול הזה, שלמרות השחיקה המסיבית שלו עדיין גורם לפעמים לעור ברווז ולחלוחית בעיניים.

שמונה שנים ארוכות (עם אלבום אוסף באמצע) חלפו מ"עוד מעט" עד "ענה לי", והסינגל שקידם את האלבום הזה, "היום", כמו האלבום כולו, נפל במידת מה מקודמיו. ועדיין, בעיקר בזכות המקצב הממכר שלו, הוא נהפך לחלק מהפסקול הישראלי ולפריט חשוב ברפרטואר של בנאי.

בנאי הוציא לפני שנתיים וחצי את אלבום הזמירות "שיר חדש". אני לא זוכר מה היה הסינגל הראשון מתוכו, וזה לא חשוב. לא היה צורך בסינגל כדי לסקרן את הקהל הספציפי-יחסית של האלבום המאוד ממוקד הזה, שאכן קנה אותו בהמוניו. בשביל רבים מאוהדיו החילונים של בנאי, לעומת זאת, זה היה אלבום שקוף.

ועכשיו: "אני הולך", השיר הראשון מתוך האלבום "רסיסי לילה". האם זה שיר שייזכר בעוד עשרים שנה? מבחינה מוסיקלית, התשובה חד-משמעית: לא. אין בו אפילו מיליגרם של חידוש או הפתעה. לבנאי יש שני כתלים מוסיקליים מרכזיים, כותל המזרח וכותל הבלוז, והפעם הוא בבלוז, דילני מתמיד. אפשר לשמוע את זה בתפקידי הגיטרות, שממש לקוחים מהספר המשותף של דילן ודניאל לנואה, וגם בצורה שבה בנאי מסנן חלק מהמשפטים. ההגייה המושכת-את-סופי-המלים של המשפט "כשאחזור האשה שלי לא תכיר את מי שבא" - זאת השפעה ישירה וניצחת של המאסטרו.

בהמלצת הרופאים

יש לקוות שבאלבום החדש של בנאי למוסיקה יהיה תפקיד יותר דומיננטי ויצירתי, אבל ב"אני הולך" היא פונקציונלית מאוד, נושאת את הטקסט. ואת הטקסט, אני מהמר, נזכור גם בעוד עשרים שנה, בעיקר בזכות משפט אחד שמופיע בסוף השיר. בעצם, מדוע להמר על מה ש"אנחנו" נזכור או לא נזכור? אני יודע שאני אזכור.

"אני הולך" תופס את בנאי בהליכה ברחובות רמת גן בשעת בין ערב מוקדמת. יש סיבה להליכה הזאת: "הרופא אמר - זה יעשה אותך רגוע". למרות הלחץ והעצבנות המובלעים בהמלצה הזאת, הבתים הראשונים של השיר מתהלכים בנינוחות ובנאי הצועד מתבונן סביבו במבט ריאליסטי, רגיל: "אור עולה בחלונות, ערב יורד, מריח חביתות". שגרה נעימה של סוף היום.

אבל כמו בשיר אחר שבו הרופאים המליצו להירגע באמצעות פעילות יזומה שחוזרת על עצמה, גם השיר של בנאי מתחיל להתערער בהדרגה. המבט שלו נעשה פחות ריאליסטי. פתאום הוא רואה את ההווה דרך העבר, ולא רק עבר אחד אלא כמה מעגלי עבר: העבר של מלחמת המפרץ ("עכשיו שקט, חלפה לה אימת הסקאד"), העבר של הילדות ("ואלו הם הרחובות בהם הלכתי לבית ספר"), וגם העבר הקולקטיבי הקדמוני ("טיול קצר בין הערביים, אני הולך כך לפחות שנות אלפיים").

הרופא אמר "זה יעשה אותך רגוע", אבל הטיול התמים של בנאי נהפך לסיוט. פתאום הוא הולך "דרך ערים מעושנות, דם על האספלט, זעקות שבר וקינות". פתאום הוא בעצמו נהפך למישהו אחר ("כשאחזור האשה שלי לא תכיר את מי שבא"). הוא סורק תחנות ברדיו אבל "לא מוצא את המקום". ואז הוא אומר את המשפט שבזכותו אני לפחות אזכור תמיד את השיר הזה: "עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום".

כל מלה נוספת מיותרת. לא צריך לפרש ולבאר. נכון שאפשר לטעון: מה ההתרגשות, זה בסך הכל קופירייטינג מבריק. יכול להיות, אבל אמנים צריכים להיות קצת קופירייטרים לפעמים, ושורות מחץ קליטות לא הופכות שירים לפחות עמוקים.

להיפך. "עומד על גשר ההלכה, מחפש את דרך השלום" היא שורת המחץ המצטיינת של השנה. היא לוכדת בצורה מושלמת גם את הקונפליקט שמתחולל בתוך נפשו של בנאי וגם את המאבק שקורע את החברה הישראלית. האם יש זמר אחר שיכול היה לזקק אותה? אולי קובי אוז ביום טוב.

בנאי עשה חסד עם המאזינים שלו כשהוא כתב את השורה הזאת, והוא גם עשה אתם חסד בכך שלא סיפר להם את כל האמת. המלים "מחפש את דרך השלום" משאירות את סיום השיר פתוח: או שימצא או שלא. אבל אם תלכו על גשר ההלכה, תגלו שאי אפשר לראות ממנו את דרך השלום. זה רחוק מדי. מה כן אפשר לראות מהגשר? מצד אחד את מגדלי היוקרה "yoo" ומצד שני את השלט המפלצתי שעליו מופיעה בר רפאלי ולצדה הכיתוב "Basic is Beautiful". דת וקפיטליזם - זאת למרבה הצער דמותה הנוכחית של ישראל, ולא השילוב בין דת להומניזם שאהוד בנאי כל כך רוצה למצוא.



אהוד בנאי. דילני מתמיד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו