בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרון הטנורים: ההופעה המאכזבת של הטנור חוסה קרראס

הופעתו של חוסה קרראס בתל אביב עוררה ציפיות, אבל ההנאה לא היתה שלמה מכיוון שהזמר הגדול לא ביצע את להיטי האופרה שלו

תגובות

היה היו שלושה טנורים, מהם נותרו רק שניים. כך מתחילים סיפורי אגדות - ובסיפור שלנו, לא היה חסר הרבה כדי שייוותר רק אחד. אבל בל נקדים את המאוחר.

על מגרש הכדורגל הם היו שניים נגד אחד: פלסידו דומינגו וחוסה קרראס, אוהדי ספרד, ולוצ'אנו פאוורוטי האיטלקי, אוהד איטליה. למען האמת, קרראס לא היה אוהד כדורגל גדול: שלא כמו שני חבריו, הוא לא לקח חופשה בת חודש בכל ארבע שנים - חופשה יקרה, שהיתה כרוכה בוויתור על ממון רב - כדי לצפות במשחקי גביע העולם; אבל כחבר בשלישייה עם שני עמיתיו, הכדורגל היה חלק מהווייתו. זה היה סמלם המסחרי של השלושה, ובעיקר אמצעי השיווק הראשי שלהם, וגם על כך עדיין לא נרחיב.

בכל מקרה, לפני שסיפורנו מתחיל, לא היו הטנורים חברים כל כך טובים. כמו הזמרים משחר האופרה, ויותר נכון מסוף המאה ה-17, גם ביניהם שררה יריבות, בין היתר סביב השאלה מי גדול יותר. גדול הטנורים האופראיים של המאה ה-20 היה אנריקו קארוזו בתחילתה, ואחריו צמחו עוד כמה שטענו לירושתו: ג'וזפה די-סטפנו, פרנקו קורלי, יוסי ביירלינג. אבל הם השתייכו ל"דור הזהב", לעידן שלפני 1950, כשהמבצעים היו באמת גדולים ואגדיים, ולא בבחינת "סלבס" שנשפטו בעיקר לפי המיתוג שלהם כמו היום.

לא: בימינו, שאלת הטנור הגדול מכולם בערה בדרך אחרת, מודרנית יותר, מבוססת על תקשורת המונים. האם הגדול מכולם הוא פאוורוטי הרגשני, בעל הקול האדיר בצלילים הגבוהים, טיפוס צבעוני וכרזימטי, וזמר אופרה וירטואוזי טבעי וכמעט פראי? דומינגו יליד מדריד, בעל הקול העמוק והחם, שלו אישיות שממזגת בין האינטלקטואלי לעממי, והוא מוסיקאי שלם שניחן בהומור אירוני? או שמא קרראס הקטלאני יליד ברצלונה - ולכן גם יריב פוליטי לדומינגו - בעל הקול הבהיר, היפהפה, תמיד ג'נטלמן שלעולם אינו עוטף עצמו בהערצה עצמית ואינו מתחנף לקהל, הומניסט ששירתו החלקה נובעת גם ממחשבה עמוקה?

בתקופת הבארוק, החסידים של הזמרים השונים היו מתכתשים ממש באולם האופרה, צועקים בוז ומפריעים לטנור - או לסופרן - שלא נשא חן בעיניהם, ומנהלים קרבות של מחיאות כפיים וקריאות בראבו עם המצדדים ביריביו. בימינו המאבק ניטש בעיקר בזירה הסמויה מהעין, בין אמרגנים ויח"צנים, על לבם של מנהלי חברות ההקלטה, עורכים של מגזינים לדיסקים, ראשים של ערוצי טלוויזיה יעודיים לתרבות ומנהלים אמנותיים של פסטיבלים. כך התחרו ביניהם שלושת הטנורים על אהבת הקהל והרווח בקופה - כל אחד לחוד. עד 1987. אז התברר שקרראס חלה במחלה קשה, לוקמיה.

על אף התחזיות הרפואיות הפסימיות קרראס נאבק במחלתו ונרפא, ואחרי כשנתיים החל בהדרגה לחזור לבימת האופרה. ובעקבות הניסיון הקשה שעבר הקים קרן: העמותה הבינלאומית ז'וספ קרראס (זה שמו הקטלאני המקורי), ששמה לה למטרה למגר את הלוקמיה על ידי מימון של מחקרים מדעיים, עידוד תרומות והקמת בנק מח עצם.

וכאן מתחיל סיפורם של "שלושת הטנורים" כמושג: פאוורוטי ודומינגו - ואם לומר את האמת, בעידודו של אמרגן פיקח - חברו לקרראס לקונצרט משותף כדי לגייס כסף לעמותה שלו, וגם לערוך לו קבלת פנים סמלית לרגל התרפאותו וחזרתו לבמה. הם הופיעו יחד לראשונה ב-1990, בניצוח זובין מהטה, וההצלחה הביאה לעוד הופעות בעולם; ואז הגיע הכדורגל. בקונצרט באצטדיון לפני גמר גביע העולם בלוס אנג'לס ב-1994 שברו השלושה שיאי גינס בזה אחר זה: של מספר צופי הטלוויזיה בתוכנית אחת, ומספר העותקים שבהם נמכר דיסק קלאסי מאז ומעולם - דיסק ההקלטה של הקונצרט.

כך נמצא היורש לקארוזו: לא טנור אחד כי אם טריו; טריו שזנח את אולם האופרה וכבש דווקא את האצטדיונים בכל העולם, מלהיב מיליונים בשירתו, וגורר ביקורת מצד מוסיקאים ואוהבי אופרה.

התרגשות בהיכל

כמו לפני משחק כדורגל או כדורסל חשוב, גם ביום חמישי האחרון כבר החלה הסבלנות לפקוע בהיכל נוקיה בשכונת יד אליהו בתל אביב לפני עלייתו לבמה של קרראס. חברו לטריו, פאוורוטי, כבר אינו בין החיים: כמו כניסתו לבמה, גם יציאתו לוותה באקסטרווגנצה אופראית טראגית, והתברר שהמולטי-מיליונר הזה השאיר אחריו חובות כבדים. דומינגו, הצלע הנוספת במשולש, היה למנצח, והמיר את האצטדיונים בניצוח בבתי האופרה היוקרתיים, ודאי שלא בישראל. וכך גברה ההתרגשות לקראת עלייתו של קרראס, אחרון הטנורים הגדולים, כאן בארץ, בשר ודם.

הקהל, לפי עדות המארגנים, היה ברובו יוצאי ברית המועצות לשעבר: אותה קהילה שהמוסיקה הקלאסית היא סם חיים בשבילה וחבריה יוותרו על צרכים אחרים כדי לקנות כרטיס ב-800 שקל במקום טוב כדי להיות במחיצתו של הטנור שהיה לחלק מחייהם. רוב המושבים באולם בן 10,000 המקומות היו תפוסים; והקהל עוד לא ידע שהנאתו מערב זה לא תהיה שלמה, שהאגדה החיה לא תספק את התשוקה האופראית שלו, ולא תשחזר את מיתוס קרראס נגד עיניו.

מחכים להדרן

מי שלא עקב בקפדנות אחרי הקריירה של קאררס מאז שנות ה-90, לא ידע שהטנור הגדול זנח בהדרגה את הרפרטואר האופראי. כוכב-העל הזה, ששר והקליט עם צמרת המוסיקה העולמית וזכה באינספור עיטורים ופרסים, הבין שעליו לחפש דרך מוסיקלית חדשה. הגיל לא עושה טוב לקול האדם, וקרראס, יליד 1946, הרגיש בזאת - וכך גם הקהל: כבר בשיר הראשון התברר שקולו נמוך הרבה יותר, מתקרב לקול הבריטון. יופיו האגדי נשאר, עושרו והצבע המיוחד שלו לא אבדו, אבל הוא התעמק וכהה, ולקול כזה נחוץ רפרטואר אחר.

בזה אחר זה שר אפוא קרראס (לחילופין עם זמרת החיזוק שלו, הסופרן נטליה קובלובה) רק שירים איטלקיים וספרדיים, ושירים ממחזות זמר ומרפרטואר האופרטה הספרדית, ה"סרסואלה": ""השיר האחרון" של פרנצ'סקו טוסטי, "אלמה דה דיוס" של חוסה סראנו, שירים של פוריו רנדינה וניקולא ואלנטה - כולם קורעי לב, בעיבודים תזמורתיים עם כל הטריקים הרגשניים (בביצוע התזמורת הסימפונית ירושלים ושני המנצחים הקבועים של קאררס). בקשות הקהל, שקרא בסוף הקונצרט לקרראס לשיר את להיטי האופרה, לא נענו. ההנאה מהמאסטרו הכביר הזה, שכל כולו שופע מוסיקה בשיא הטעם יחד עם צניעות מאופקת, וששירים אלה נבעו מפיו ביופי רב, לא היתה שלמה.

אפילו שרשרת ההדרנים הארוכה לא הניבה אריה אופראית, עד ההדרן האחרון: שיר היין, "ליביאמו", מהאופרה "לה טרוויאטה" של ורדי. וכאן הבינו כל אלה שתהו למה נעדרה האופרה מהקונצרט: משהו לא עבד ב"ליביאמו". הקול היה במקום הנכון, המוסיקליות הנהדרת של קרראס לא הכזיבה, ובכל זאת היה ברור שהאופרה שייכת לעידן אחר בקריירה של הזמר, עידן שכבר חלף. אלפי אנשים יצאו ללילה הגשום כששירת "ליביאמו" מזדמזמת מפיותיהם, וכמו באופרה היה הכיף הגדול מהול בעצב.



חוסה קרראס בהופעתו בהיכל נוקיה בתל אביב עם הסופרן נטליה קובלובה. כבר מתקרב לבריטון


שלושת הטנורים בהופעה ב-1997 במודנה, איטליה. מימין: לוצ'אנו פאוורוטי, חוסה קרראס ופלסידו דומינגו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו