בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משהו מתבשל ברובע טרסטוורה: ראיון עם במאי הסרטים האיטלקי ג'אני די גרגוריו

"ארוחות אמצע אוגוסט", סרט הביכורים של הבמאי האיטלקי ג'אני די גרגוריו, המוקרן עתה בארץ, מספר על גבר שנאלץ לטפל בארבע קשישות. בראיון הוא מספר כי הקומדיה נולדה בעקבות השיעור באופטימיות שלמד מאמו וחברותיה

תגובות

המצלמה מתריסה כבר מהרגע הראשון של סצינת הפתיחה. היא מתמקדת ביד חרושת קמטים, ומטפסת לאורכה. היא ממשיכה לטפס מעלה וחושפת פנים עייפות, עטורות כתמים, קמטים וסימני זקנה. היא לא מוותרת על אף פרט, ולא מנסה לייפות דבר. כשהמצלמה מתחילה להתרחק, נחשפת דמותה של אשה מבוגרת השוכבת במיטתה, ומאזינה לגבר צעיר ממנה בהרבה, היושב לצד מיטתה וקורא לפניה מתוך הספר "שלושת המוסקיטרים".

ואולם, מהר מאוד מתברר, כי אין מדובר בעוד דמות של קשישה חרישית וחסרת אונים. אמו של גיבור הסרט "ארוחות אמצע אוגוסט" היא אשה דעתנית, קשה, תובענית, עם נטייה קלה לרודנות בכל הקשור לבנה, ג'אני, המטפל בה במסירות אין קץ. הוא קורא לה ספרים לפני השינה, מתגורר אתה יחד בדירה, מנהל את ענייני הבית ומפנק אותה בארוחות מושקעות שהוא מבשל במו ידיו. הוא רווק, הוא מובטל והטיפול באמו הוא חלק מחייו, בדיוק כמו כוס היין שמלווה אותו כמעט לכל מקום.

ואולם, המטלות שעמן ג'אני צריך להתמודד הולכות ומתרבות באותו קיץ שבו מתרחש הסרט. בעקבות חובות שהוא ואמו צברו במשך שנים נאלץ ג'אני להסכים לעסקה שלפיה אמו של בעל הבית שלהם תעבור להתגורר עמם, בזמן שבנה ייצא לחופשה. אבל עד מהרה מתברר שבעל הבית מצרף לעסקה גם את דודתו, וטיפול בקשישה נוספת מוטל על כתפיו השחוחות של ג'אני לאחר שהוא נאלץ להסכים לארח גם את אמו של רופאו, בתמורה לטיפול רפואי שהוא אינו מסוגל לשלם תמורתו. וכך, ג'אני מטפל בארבע קשישות, נאלץ להתמודד עם השגיונות של כל אחת מהן, נקלע לשלל סיטואציות משעשעות ומאתגרות, ומנסה להרגיע את הרוחות באמצעות ארוחות מעוררות השראה שהוא מבשל להן.

אמרו שאני משוגע

הקומדיה האיטלקית "ארוחות אמצע אוגוסט" הוקרנה בבכורה בפסטיבל ונציה לפני שנתיים וחצי וזכתה שם בשלושה פרסים, אבל לבתי הקולנוע בארץ היא הגיעה רק באחרונה. בתקופה הזאת הספיק הסרט לכבוש הרבה לבבות, גרף ביקורות אוהדות ואף היה מועמד לפרס הקהל ולפרס התסריט בטקס פרסי האקדמיה האירופית ב-2008. עם זאת, מדובר בסרט קטן, אישי ואינטימי, סרט הביכורים כבמאי של ג'אני די גרגוריו, שכאשר יצא לאקרנים נאלץ לחסות בצלו של סרט אחר, גדול ומצליח בהרבה, שגם בו היה מעורב די גרגוריו: "גומורה", סרט המאפיה האיטלקי שביים מתיאו גארונה, שזכה בפרס הגדול של חבר השופטים בפסטיבל קאן ב-2008. די גרגוריו היה אחד מששת התסריטאים שלו.

אם היה מבקש ליצור את "ארוחות אמצע אוגוסט" לאחר ההצלחה הגדולה של "גומורה", נראה כי די גרגוריו לא היה נתקל בקשיים רבים. אבל את התסריט הזה הוא כתב כבר ב-2000, כשעדיין היה נטול הילת פרסים זוהרת, והוא מספר כי הדרך להפיכתו של התסריט לסרט היתה קשה במיוחד. "במשך שנים חיפשתי מפיקים, אבל אף אחד לא רצה לשמוע על הסרט הזה. אמרו לי שאני משוגע, שזה שיגעון לעשות סרט על נשים בנות 90", הוא מספר בראיון בדואר אלקטרוני. "עם זאת, במבט לאחור, זה היה המזל שלי, כי הייתי מוכן למכור את רעיון התסריט לבמאי אחר, אבל גם זה לא הלך, אז בסופו של דבר החלטתי לצלם אותו בעצמי, כדי לא לגנוז את הרעיון, שבעיני היה מקסים".

וכך, החליט די גרגוריו לביים את הסרט בעצמו, וגם לשחק בו בתפקיד הראשי. הישועה הגיעה מחבר קרוב - גארונה, שהחליט להפיק את הסרט. "אני עובד אתו שנים רבות והרעיון שלי מאוד מצא חן בעיניו", מספר די גרגוריו. "לדעתי הוא אמן גדול, גם אם קצת משוגע כמו כל האמנים. הוא העמיד לרשותי את חברת ההפקות הקטנה שלו, כדי שאגיש בקשה לסיוע ממשלתי במטרה להשיג מימון לסרט. בעת צילומי 'ארוחות אמצע אוגוסט', הוא עבד בדיוק על 'גומורה', ולכן שוחחנו בטלפון רק לעתים רחוקות, לא רציתי להפריע לו. מכל מקום, לתמיכה המורלית שלו היה ערך מכריע בשבילי".

התגוננות בעזרת הומור

די גרגוריו, בן 61, מספר כי "ארוחות אמצע אוגוסט" מבוסס על אלמנטים אוטוביוגרפיים. "אני בן יחיד, וכשאמי התאלמנה הייתי בערך בן 40. הייתי נשוי ואב לשתי בנות, אבל אמי - אם ים-תיכונית דומיננטית - עשתה הכל כדי שאהיה כולי שלה. בשנים הללו הכרתי את החברות של אמי, כולן כבנות 80-90; התרשמתי מאוד מהחיוניות שלהן, משמחת החיים העצומה שלהן, שהיתה בלי ספק עזה משלי. אני חייב לומר שהן שיעשעו אותי מאוד. זה היה בשבילי שיעור בחיים. רגעים של חוכמת חיים לצד יכולת ליהנות מהם, דקה אחר דקה. בסרט שלי רציתי לספר על כך מנקודת ראות אופטימית. כשמצאתי את ארבע הגברות המככבות בסרט - גם הן נשים מלאות חיוניות כמו אלה שהיו לי מקור השראה - פשוט נתתי לאנרגיה שלהן להתפרץ, וזה תרם המון לסרט".

אף שכתב את התסריט ל"ארוחות אמצע אוגוסט" הרבה לפני שהחל לעבוד על "גומורה", בסופו של דבר צולמו שני הסרטים במקביל. אבל בניגוד לסרט המאפיה עתיר התקציב (5.9 מיליון יורו בקירוב), סרטו שלו צולם בהפקה צנועת ממדים (כחצי מיליון יורו). רובו מתרחש בדירה שבה מתגורר גיבור הסרט עם אמו, ודי גרגוריו בחר לצלם אותו בדירתו הפרטית ברומא.

"צילמתי את הסרט בביתי שבטרסטוורה משתי סיבות: התקציב הנמוך של הסרט, זה היה כורח המציאות, וכן משום שהדירה הזאת היתה של אמי, הדירה שבה התגוררתי אתה במשך יותר מעשר שנים", הוא מספר. "אין ספק שבדירה הזאת שררה האווירה הנכונה בשביל לספר את סיפורו של הסרט. כמו כן, רובע טרסטוורה, האי טיברינה, הגטו שבלבה של רומא העתיקה, נותנים תחושה של אותנטיות. זו נקודת המבט שלי, זה עולם שלם מלא היסטוריה ואנושיות, המקום שאליו אני אוהב ללכת ללקט סיפורים, שעשויים לקבל בדיעבד ערך אוניברסלי".

האווירה הקלילה והמבודחת ב"ארוחות אמצע אוגוסט" רחוקה מרחק רב מהמועקה והאלימות המאפיינות את "גומורה", ומדובר כאמור בהפקות בסדר גודל שונה לחלוטין, אבל די גרגוריו מעיד כי חוויית הכתיבה בשני המקרים לא היתה כה שונה.

"רוח הדברים דומה, כל עוד היעד שחותרים אליו זהה: לנסות בכנות לגלות משהו על טבע האדם", הוא אומר. "אני אוהב קולנוע עם מסר חברתי, אבל הנטייה שלי לקומיות דוחפת אותי לכתוב דברים מצחיקים. במקרים כאלה החבר'ה צוחקים מהם, אבל אחר כך מוחקים לי אותם; אני כבר רגיל לזה. בילדותי הייתי בודד מאוד, קיבלתי חינוך מחמיר ורשמי מאוד בתוך בית ישן ואפלולי, הדומה לבית של דרקולה, ולכן אני מתגונן מאז באמצעות הומור, בכל מצב אני תמיד מחפש את האלמנט המגוחך".

בעקבות הצלחת הסרט כבר צילם די גרגוריו סרט המשך, ששמו באנגלית "The Salt of Life". בסרט הזה, שהוצג בבכורה בפסטיבל ברלין האחרון, ג'אני כבר לא מתמודד עם משימת הטיפול בארבע נשים מבוגרות, אלא יוצא לבדוק אם הוא עדיין מסוגל לצאת ולחפש לעצמו אהבה.

כשהוא נשאל על חדוות הבישול של בן דמותו ב"ארוחות אמצע אוגוסט", די גרגוריו מודה שגם זה אלמנט שנלקח מחייו האישיים. "אני מאוד אוהב לבשל. למדתי לבשל עוד כשהייתי ילד, כי אצלנו בבית האוכל היה נורא", הוא אומר. "כשאני כותב, אני עובד בבית, ולכן נהפכתי לטבח הקבוע. נעים לי לכתוב במטבח, כשמשהו מתבשל על הכיריים, בליווי כוס יין טוב".



ג'אני די גרגוריו בארוחות אמצע אוגוסט: אנרגיה מתפרצת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו