בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההופעה של ישי לוי בהאנגר 11: כמה פשוט, ככה חודר

ההופעה של ישי לוי התאפיינה בהרבה רגש ודרמה ובעיקר במוסיקה נהדרת. לוי, איש רזה במיוחד, הוא מתאגרף במשקל כבד מבחינה אמנותית

תגובות

ישי לוי שר פעמיים את "האחת שלי", שיר הנושא מתוך אלבומו החדש: פעם אחת בתחילת ההופעה החגיגית שלו בהאנגר 11 בתל אביב ופעם שנייה בהדרן. בפעם הראשונה ההנאה היתה חלקית: ככה זה כשזמר מעולה שר שיר קיטשי. בפעם השנייה ההנאה היתה שלמה: ככה זה כשזמר מעולה שר שיר קיטשי בסוף הופעה מצוינת.

ההופעה של לוי התקיימה יומיים אחרי ההופעה של משה פרץ באותו מקום, על אותה במה מסתובבת, וסמיכות ההופעות הזכירה את אחת המרגליות האחרונות שהפיק פיו של לוי. הוא התארח ב-88-אף-אם, וכשנשאל על נסיכי הפופ המזרחי החדשים אמר שכשהוא שומע אותם הוא מיד חושב על שוקו ולחמנייה. יעני, ילדים. מה הם יודעים על ייסורים, מה הם יודעים על נפילות.

לוי יודע היטב. הוא כתב את הספר. "בלי הקהל הזה, בלעדיכם, אני לא הייתי חי היום", הוא אמר לקהל לקראת סיום ההופעה, וניכר בו שהוא מתכוון לכל מלה. בכלל, כמו כל דבר שלוי עושה, גם ההופעה הזאת היתה חלק מסאגה של נפילה וגאולה (גאולה בעירבון מוגבל, כפי שלוי הקפיד להדגיש. לפני ששר יחד עם מיכה שטרית וארקדי דוכין את "קוק בצהריים" הוא אמר לקהל: "אין ביטוח. אף פעם אין ביטוח. אבל אנחנו נשמור").

היו רגעים בהופעה שבהם סאגת הנפילה והגאולה היתה מוגזמת, בעיקר בראיונות שהוקרנו על מסכי הווידיאו ושכמותם נטחנו עד דק בתוכניות דוקוסלב למיניהן. גם זה היה על סף הקיטש. ועם זאת, אווירת המאבק הקיומי טענה את ההופעה בתחושה של דחיפות והקנתה לה נפח רגשי ודרמטי. לוי הוא איש רזה במיוחד ("60 קילו מראש העין, בלי טיפת שומן", כפי שתיאר את עצמו בהופעה), אבל מבחינה אמנותית הוא מתאגרף במשקל כבד, שהיריב שלו הוא כמובן הוא עצמו.

אילו המוסיקה לא היתה מספיק טובה, הדרמה העודפת היתה נלעגת. אבל המוסיקה היתה טובה מאוד. לוי שר נהדר, הלהקה שלו יצרה צליל נקי וסוחף למדי (אם כי אני מעדיף את הצליל הצנום של אלבום הופעה כמו "אני שר לך איריס"), והרפרטואר שילב היטב בין שירים ישנים לחדשים, בין כובד של מוסיקה ערבית לבין סלסול קל יותר, ובין להיטי כיף לשירי הרהורים וייסורים. מה הקהל של משה פרץ היה עושה עם שורות כמו "על אובדן התמימות השמים בוכים ויגון אחרי חטא משתרך/ החסד מוטל בצדי הדרכים, זורם מכאב, מלכלך"? האוהדים של לוי, שלפי גילם יכלו להיות ההורים של נערי פרץ, התמוגגו כמובן מהדאונר הזה.

ואם מדברים על דאונרים, הביצוע ל"מלנכולי" היה מפוספס: יותר מדי מחיאות כפיים יזומות של המנהל המוסיקלי נדב ביטון, שהדביקו לשיר החידלון של "החברים של נטאשה" אווירת חאפלה מיותרת. לעומת זאת, האירוח של מיכה שטרית וארקדי דוכין היה נאה (שטרית זכה לתשואות רמות כשאמר, אפרופו הפצצה של יהורם גאון, שהוא ודוכין באו לעשות כבוד לכל מי שאוהב מוסיקה מזרחית).

היו אורחים רמי דרג נוספים. אייל גולן עלה לשיר עם לוי את "ריקוד רומנטי" וזאב נחמה זינק לבמה לקראת הסיום ושר עם לוי את "אשה נאמנה". דבר השתתפותם של גולן ונחמה לא פורסם מראש. אפילו לא נרמז על "אורחים מיוחדים", כפי שנהוג לעשות כיום. זאת היתה הפתעה, וכדאי לזמרים אחרים לאמץ את הטקטיקה הזאת בעידן שבו יש הרגשה שהופעות עולות לפייסבוק עוד לפני שהן מתקיימות.

ומלים אחרונות על הווידיאו-ארט. לפני שבועיים התקיימה בהאנגר הופעה של "מוניקה סקס" והווידיאו-ארט שליווה אותה היה כל כך דומיננטי ואדיר-ממדים שהוא כמעט גנב את ההצגה מהמוסיקה. מסכי הווידיאו אצל לוי היו זעירים בהשוואה להופעה ההיא, ועבודות הווידיאו עצמן היו צנועות ומסורתיות, אבל בחלק מהמקרים הן היו יותר יפות מהעבודות האולטרה-מודרניות אצל "מוניקה סקס". ב"נשים וחופשיות", למשל, הופיע דיוקן פשוט של נערה עם משחק בסיסי של אור וצל, שהתכתב היטב עם רוח השיר; וב"קוק בצהריים" נראתה עבודת אנימציה פשוטה: שורות לבנות על רקע שחור, קטנות וגדלות, מתרחקות ומתקרבות, מתפזרות ומתגבשות. כמה פשוט, ככה חודר. במלה אחת: אולדסקול. כמו כל ההופעה המצוינת הזאת.

ישי לוי. האנגר 11 בתל אביב, 10.3



ישי לוי בהופעה בשבוע שעבר. תחושת דחיפות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו