דמותו של החנון בטלוויזיה האמריקאית

רותה קופפר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רותה קופפר

ליז למון קוראת לתסריטאים במערכת התוכנית הבדיונית "טי-ג'י-אס", שבמרכז הסדרה "רוק 30", בשם הקיבוצי "חנונים". מדובר בחבורה של אנשים, לרוב בוגרי אוניברסיטאות יוקרה, שסיגלו לעצמם את המבט של המתבונן מבחוץ ויודעים לנסח בשנינות עקיצות על חשבון החזק. ובמלה אחת: חנונים.

גם ליז למון (טינה פיי) מעולם לא התיימרה להיות קולית. להיפך: כל פלאשבק מעברה מציג אותה כמגה-חנונית עם משקפיים עבי מסגרת, גשר על השיניים, תסרוקת גרועה ובגדים מכוערים. ככה זה: הקולים הולכים להנהלה - כמו ג'ק דונגי, או למשחק - כמו ג'נה, והחנונים לאחורי הקלעים; הם התסריטאים של תוכניות הטלוויזיה.

מאז "סיינפלד", החלו תסריטאים בטלוויזיה לכתוב על החיים שלהם, ולא על מי שקיוו תמיד להיות. לפיכך, בתוכניות של השנים האחרונות החנון נוכח מאוד, לעתים קרובות הוא כוכב הסדרה, והוא מעורר הזדהות. הוא כבר לא האתנחתה הקומית כפי שהיה סטיב ארקל, טיפוס ממושקף שהמכנסיים שלו ברוגז עם הנעליים מ"אריזה משפחתית", או סקריץ' החנון הצווחני מעוד סדרה שעלתה ב-1989, "הצלצול הגואל".

כיום ממחישה את התופעה הזאת יותר מכל "המפץ הגדול", מין גרסת סיטקום לתוכנית הריאליטי "היפה והחנון", המקור האמריקאי לתוכנית של ערוץ 10. שם - כמו כאן - הבנים גאונים והבת יפה ובלונדינית. בתוכנית זו קיבלו החנונים כרטיס כניסה חד פעמי לעולם הריאליטי, כי לרוב סוגה זו מאוכלסת בקולים - ספורטאים אקסהיביציוניסטים הנראים טוב בבגדי ים.

ב"מפץ הגדול" ישנם ארבעה בנים חנונים קיצוניים, מדענים, חובבי קומיקס ומעריצי "מלחמת הכוכבים" ו"מסע בין כוכבים" (גם ליז למון מתעצבנת כשלא יודעים להבחין בין השניים). הבולט בהם הוא שלדון (ג'ים פרסונס), שהחנוניות שלו היא בעצם מצב פיסיולוגי: אף שזה לא נאמר במפורש, הוא סובל מתסמונת אספרגר - שמאפשרת לו להבין את תיאוריית הקוונטים לאשורה אך לא כל כך אם שליח הפיצה מצפה לטיפ. דמות כזאת נהייתה שכיחה באחרונה בטלוויזיה האמריקאית. בסדרה "קומיוניטי" יש דמות שכנראה לוקה בתסמונת, וכן גם וולטר בישופ ב"פרינג'".

גיק-שיק הוא מגמה לא רק באופנה, אלא גם בטלוויזיה. היא התחזקה בשנות ה-90 בקומדיות כמו "פרייז'ר" וסדרות דרמה כמו "פריקים וגיקים". כיום מככבת הדמות הזאת בסדרות כמו "בניחוש חוקר", "צ'אק" ו"בונז" (שבה השוטר החתיך מכנה את צוות המדענים "הממצמצים", כי הם כל הזמן מתבוננים במשהו דרך המיקרוסקופ).

בסדרות הפשע הרבות, ובמיוחד ב"סי-אס-איי" המתרחשת במחלקת זיהוי פלילי, לחנונים יש תפקיד חשוב בפענוח תעלומות. עוד סדרה בכיבובם היא "גריק", המציגה שותפים לדירה במעונות. וכמעט בכל משפחה טלוויזיונית תהיה דמות כזו - אלכס דנפי מ"משפחה מודרנית" היא חנונית וחכמה מהוריה, שגם הם סוג של חנונים.

התחזקות דמות החנון נובעת משינוי בגישה לכתיבה: אם פעם הגיבור היה התגשמות החלום הכל-אמריקאי, והטיפוס הוודי-אלני היה בשוליים, כיום התסריטאים הפנו את מבטם פנימה. הם הבינו כי גם חייהם - ספונים בחדר מול המחשב, צופים בטלוויזיה, קוראים ספרים וחוברות קומיקס - מעוררים עניין והזדהות. החנון כבר אינו קריקטורה הניבטת דרך עיני המקובלים (או לפחות איך שהחנונים מנחשים שהקולים חושבים), אלא דרך עיניהם שלהם עצמם - ואז מתקבלת דמות של חנון מעניינת, עמוקה ומצחיקה יותר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ