על פמיניזם, עובדות סוציאליות ועירית לינור

למה שביתת העובדות הסוציאליות היא עניין פמיניסטי. מיהי זונה על פי עירית לינור. על מה מציקים לקייט מידלטון. מה קיבלו סטודנטיות ביום האשה. ומאיזה גיל צריך להיות סקסית

צפי סער, גברת מג'ונדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צפי סער, גברת מג'ונדרת

אחד הדברים הכי חשובים, גורליים לדמותו של המקום שאנחנו חיים בו, הוא שביתת העובדים הסוציאליים המתקיימת זה שבוע וחצי.

ומה לזה ולטור מג'ונדר? ובכן, לעובדים הסוציאלים ולמטופליהם יש מכנה משותף בולט מאוד (בנוסף להכנסה הנמוכה להחריד): רובם הגדול-עד-המכריע הן נשים (90% מהעובדים הסוציאליים וכך גם שיעור ניכר ממטופליהן, בין השאר משום שרוב העניים הן עניות וכן ייצוג הנשים גדול בקרב מקבלי הבטחת הכנסה, קצבאות זיקנה וכמובן דמי לידה וכדומה).

מדובר איפוא, לאמיתו של דבר, בשביתת העובדות הסוציאליות - שביתה הממחישה באופן זועק לשמים את סדרי העדיפויות הלקויים ואף מושחתים במדינת ישראל; מדינה הנותנת קדימות עליונה לאינטרסים של בעלי ההון להרוויח עוד ועוד ועוד, ועוד - ובה בעת זורקת לכלבים בלי שום היסוס את מי שחלשה וחלש ואף את מי שמטורפת דיה שלא לציית לכללי המשחק ולבחור לטפל במי שחלשה.

חשוב לזכור את הקשר המובהק, המשולש, בין המקצועות החשובים ביותר (בעיני לפחות): חינוך, טיפול בחולים ועבודה סוציאלית, לבין התגמול הזעום שהחברה הישראלית נותנת לבעלי מקצועות אלה, ולבין המגדר של הרוב המכריע של עובדים, כלומר עובדות, אלה.

מה כל זה אומר עלינו?

והאם לא הגיע הזמן להפוך את מצב הדברים הזה על פיו?

רינוני הסירנה

ועניין אחר, אם כי לא בלתי קשור מבחינת היחס לנשים כאן. נכון שבתור פמיניסטית, מג'ונדרת וכל זה, אני אמורה להיות בעד זה שנשים שמותקפות או מוטרדות מינית יתלוננו, כדי שימוצה הדין עם התוקפים או המטרידים?

אז אני לא בטוחה שאני מעוניינת. הנה תראו מה קורה לנשים שמעזות להתלונן ולהוציא את הדברים החוצה ואף להזדהות בשמן. אורלי אינס, למשל. הדברים ידועים ונטחנו עד דק. ואורטל בן דיין, למשל.

כאשר בן דיין היתה סטודנטית בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית, המרצה שלה, ד"ר גדעון ארן, ניצל לרעה את מרותו, ניהל אתה רומן, ובתום הרומן הזה התנכל לה, התנכלות שהתאפיינה הן בסקסיזם והן ביחס פוגעני על רקע היותה מזרחית. אחרי שלל הליכים הודה ארן במסגרת הסדר טיעון בהתנהגות שאינה הולמת ובן דיין פוצתה על ידי האוניברסיטה.

לא ברור על מה להעריך את בן דיין קודם: על השיעור המורכב והמרתק בסוציולוגיה שלימדה, לא רק את המרצה שלה לשעבר, ואת החוג והאוניברסיטה שבהם למדה, אלא את החברה הישראלית בכלל; או על האומץ שלה בחשיפת הפרשה, לרבות זהותה.

אבל הערכה אינה התגובה הראשונה שקידמה את פניה של בן דיין. השיעור בסוציולוגיה שמלמדת הפרשה הזאת כולל גם את תגובת החברה ובתוכה התקשורת. אחד הביטויים הבוטים והמקוממים של התגובה הזאת בא מפיה של עירית לינור בגלי צה"ל, שאמרה על בן דיין "בלקסיקון שלי קוראים לזה זונה". לינור התייחסה לבן דיין כאל מי שניהלה רומן עם גבר נשוי, אף שארן כלל לא היה נשוי בעת הרומן עם בן דיין. אבל נניח לזוטות כמו עובדות ובכל מקרה זה ממש לא משנה.

היחס הזה שספגה בן דיין הוא מעשה קלאסי של הכפשת הנפגעת. ולמרבה הצער זה נוהג שפושה לא רק בקרב סופרות-שדרניות שמניעיהן ופיתולי מחשבתן לא ברורים (ותרשו לי להניח שלינור לא התכוונה לכך שגם זונות הן בעצם קורבנות של ניצול מיני, אלא השתמשה במלה כקללה).

ולמרות כל זאת: אני לא באמת קוראת לנשים שהוטרדו לא להתלונן. להיפך, ככל שיותר מהן יעשו זאת, כמו אורלי אינס ואורטל בן דיין ונשים אמיצות אחרות, כך יובהר, בהדרגה, שזהו, הכללים באמת שונו, ומה שהיה (ועודנו) - לא יהיה עוד.

סעודת נסיכות

לקראת החתונה המלכותית בבריטניה, של הנסיך ויליאם וארוסתו קייט מידלטון, התקשורת מרבה כצפוי לעסוק בזוג ולדוש בקורותיו. אחד הנושאים הבולטים בעיסוק האובססיבי הזה הוא משקלה של הכלה: האם היא לא רזה מדי? - שואלים שם. כלי תקשורת, ולא רק הצהובונים, שבים ומדווחים איך נראתה הסילואטה שלה בכל מיני אירועים שבהם היא משתתפת, מצטטים אזרחים דאוגים שנקרים בדרכה ומזהירים אותה לא לרזות יותר מדי, מראיינים תזונאיות בנושא ועוד ועוד.

כן, לא רק לשמנות מציקים. אשה באשר היא אשה, ובוודאי צעירה באור הזרקורים שעומדת להצטרף למשפחת מלוכה, תמיד נשפטת, במידה רבה מאוד, על פי מראיה. ובעולם שטוף הפרעות אכילה, בעיקר של נשים, העיסוק הזה עוד גובר בצורה צורמת ומקוממת.

בבריטניה כבר היתה נסיכה, שמסיבות שונות סבלה מהפרעות אכילה. ובבריטניה ובכל ארצות העולם המערבי, השבע והנתון בדיאטה ובעוד סתירות רבות ומורכבות, יש נשים רבות, כנראה כמעט כולן, שסובלות מהפרעות אכילה במידה זו או אחרת. האם יגיע היום שבו פשוט יהיו נשים (וגברים) רזות, ושמנות, ובאמצע, ואף אחד לא ידחף את אפו לצלחת שלהן, ולמאזני המשקל שלהן, והריבוי והגיוון של צורות וצבעים וגבהים ועוביים אפילו ייחשבו ליתרון?

מה סטודנטיות רוצות

ביום האשה הבינלאומי, לפני שבוע, חילקה אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון שי לסטודנטיות. נחמד, לא? לא מעט סטודנטיות, וגם סטודנטים, לא חשבו כך. לא שהם מתנגדים עקרונית למתנות, הבעיה היתה תוכנן: תחבושות היגייניות ("כי זו מהות האשה לדמם, ובבקשה אל תדממי לנו על השטיח", כדברי מיכל אנגל, סטודנטית ופעילה פמיניסטית), קרם אנטי אייג'ינג וקפה עם סיבים מעכבי רעב. בעקבות פגישה שקיימו אנגל וסטודנטית פעילה נוספת, יעל שביט, עם נציגי האגודה, פירסמה האגודה התנצלות.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ