בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טריני וסוזנה מודדות ציונות

כוהנות האופנה הבריטיות טריני וודול וסוזנה קונסטנטין חרשו את ישראל לאורכה ולרוחבה, התקשו למצוא תל-אביביות בשמלות ונפעמו משיחה עם ותיקי הקיבוץ. התוצאה, שתשודר מהערב, מתיימרת להיות מסמך סוציולוגי לא פחות מאשר סדרת אופנה

תגובות

במרכז הפריים - בין קולבים עמוסי כל טוב, תצוגת נעליים שהיתה גורמת לאימלדה מרקוס להצהיב מקנאה ושולחן תכשיטים מנצנץ - עומדת בחורה וצורחת באופן שגורם לפניו של איש הסאונד להתכרכם. מדובר בגברת מחוספסת מעט. היא לובשת סוודר שחור-לבן חושף כתפיים, נעלי ספורט וספק חצאית ג'ינס, ספק חגורה. אבל היא אינה מוטרדת מההצהרה האופנתית של בגדיה, אלא מרצונה של טריני וודול לרענן את שיערה, שקצוותיו המדולדלים מגיעים עד לאמצע ישבנה.

וודול - בריטית דקיקה לבושה היטב, שגובהה נושק ל-180 ס"מ - ומיודעתנו כמעט מידרדרות לאלימות. וודול מניפה מספריים, הגברת מסלקת את ידיה בלי למצמץ, הטונים עולים. זהו יום הצילומים האחרון של "טריני וסוזנה מלבישות את ישראל", ששידורה יחל הערב ב-21:00 בערוץ 10, ונדמה שלאיש אין זמן או סבלנות לפייס את הגברת. אחרי הסצינה היא שועטת בסערה החוצה. וודול מנידה ראש בהקלה והקורבן הבא נכנסת בחיוך.

חובבות בוטוקס

זה כ-16 שנים וודול, בת 46, וסוזנה קונסטנטין, בת 48, עושות קריירה בינלאומית מאישיותן ומהידע שלהן בסטיילינג ואופנה. השתיים כתבו טור אופנה משותף ב"דיילי טלגרף" ובתחילת שנת 2000 העלו בבי-בי-סי את התוכנית "מה לא ללבוש", ששרדה חמש עונות. לאחר מכן צילמו שתי עונות בסדרה "טריני וסוזנה מפשיטות", שבה ניסו על גופן תופעות אופנתיות. במקביל, הוציאו ספרים, השיקו קו בגדים והלבשה תחתונה והגישו פינת סטייל בתוכניתה של אופרה וינפרי.

להבדיל מדמויות דודתיות בז'אנר, דוגמת טים גאן האמריקאי, לשתיים יש לשון בלתי מרוסנת ונטייה מאיימת ומקסימה לומר את כל האמת, על הקורבן וגם על עצמן - מיד ובפרצוף. הן מדלגות על משוכת הוולגריות בזכות תחושה שהן חפות מרשע או לפחות ביקורתיות בראש וראשונה כלפי עצמן.

כך למשל שיחת חולין, רגע אחרי ההיכרות הראשונית, מתגלגלת לאבחנה על הקמטוטים שעל פני המראיינת ומיד להערה על הזרקת בוטוקס שהשתיים מחבבות מאוד. קשה שלא לתהות איך התכונה הזאת מסתדרת עם תכונות דומות המיוחסות לישראלים. "ישראליות הן ישירות מאוד, אבל ממש לא גסות רוח", אומרת קונסטנטין תוך עישון בחצר האולפנים שבהם הן מצלמות בחולון.

"כשחשבתי על הפרויקט הזה דימיינתי שישראליות יהיו הרבה יותר בוטות ומחוספסות, בגלל שירות צבאי, מצב ביטחוני וכדומה, אבל זה לא קרה. היו לנו כמה עימותים, אבל באופן כללי כל המשתתפות שהגיעו אלינו היו נכונות לעשות שינוי. היו המון רגשות, פגיעות ורגעים מרגשים. אני חושבת שבמובן הזה מי שיצפה בתוכנית, יופתע".

וודול מוסיפה: "סוזנה ואני תמיד אומרות מה שצריך להגיד, אבל האבחנה שלי היא שישראליות פשוט יכולות לשמוע את זה בשלב מוקדם יותר, כי הן רגילות לדבר בצורה ישירה. זה שונה מאוד עם אנגליות, הולנדיות או שוודיות".

וודול וקונסטנטין, ששהו בארץ כמה שבועות, מדברות בעיניים נוצצות על החוויה שעברו כאן. הן ביקרו בצפון ובמדבר, בירושלים, תל אביב וקיבוץ עין גדי. הדגש בסדרה הוא על הרשמים שלהן מהחברה הישראלית ולא בהכרח על אופנה. "בדרך כלל הן עושות תוכניות נישה, שעוסקות בהתאמת בגדים לגוף", אומר ג'וני קוניאק, עורך התוכנית. "אותנו עניין ההיבט התרבותי - איך הן חוות את ישראל.

זה העיסוק באופנה כצוהר לאנשים שחיים פה ולחיים שלהם. השתקפות של האנשים דרך החוויה שלהן. יש כאן הרבה סוגים של אנשים: ערבים ואתיופים, רוסים, מושבניקים, דתיים וחילוניים. כל אחד מהם מספר את הסיפור שלו. העושר הזה לא איפשר לשתיהן לתפקד על טייס אוטומטי".

ומה למדת אתה מהסיבוב הזה?

"למדתי שתל-אביביות נוטות ללבוש שחור, אפור או כחול, לובשות מעט מאוד שמלות או חצאיות. לעומת זאת בפריפריה, שלפעמים מתייחסים אליה בסנוביות, נשים הרבה יותר משקיעות במראה שלהן: לק, פן, איפור. הן עושות הרבה מאוד דברים 'נשיים' שדיברו לטריני וסוזנה. נשים בפריפריה הרבה יותר חוגגות את הנשיות שלהן - לפעמים בצורה נוראית, אבל כאשר הסתובבנוברחוב, זו היתה חוויה נעימה יותר. בתל אביב הן חיפשו יום שלם אשה בשמלה ולא מצאו".

בינתיים אתר הצילום הומה. קונסטנטין אחראית על החלק של הגברים, וודול - על הנשים. בשני החלקים יש שורות ארוכות של בגדים יפהפיים ותאי הלבשה, פינה מאובזרת לאיפור ומספרה שבה שערות נצבעות ונגזרות כבסרט נע. בצדו האחורי של החלל ניצב אולם תצוגות מקצועי למראה, שם טופפים המשתתפים בתום יום של מהפך בלבוש ובמראה.

לארץ הגיעו וודול וקונסטנטין אחרי פרויקט דומה באוסטרליה. בתחילה לא התלהבו מהרעיון. קונסטנטין אומרת זאת בכנות אופיינית: "אני מוכרחה להודות שממש לא רציתי להגיע לישראל. לא היו לי כוח ורצון. בדיוק חזרנו מאוסטרליה והייתי עייפה. יש לי שלושה ילדים שממש לא רציתי לעזוב שוב. חשבתי לעצמי שזו ארץ קטנה ושאולי עדיף לוותר הפעם, אבל אני שמחה מאוד שבאנו, כי החוויה הישראלית היתה משהו שונה לגמרי. זה לא קורה לי הרבה, אבל אני לא יכולה כבר לחכות לחזור עם המשפחה".

אפשר לאפיין את האופן שבו נשים מתלבשות בישראל?

וודול: "קשה לדבר עליהן כעל קולקטיב, כי אבחנה פשוטה כפי שאפשר לעשות באירופה ובארצות הברית - האם אותה אשה חיה בעיר או בכפר - אינה תופסת פה. מה שכן משנה הוא השלב של אותה אשה בחייה, וגם זה מאפיין אוניברסלי למדי".

קונסטנטין: "אני מוצאת שכולן אותו דבר, במובן החיובי. לכולן יש רצון להיות הכי טובות שהן יכולות, כולן רוצות דברים דומים".

אילו שלבים אתן מזהות?

וודול: "האם האשה בתחילת הקריירה שלה, האם יש לה ילדים קטנים והיא הפסיקה כרגע לעבוד, או שהיא שקעה בחיי המשפחה והזניחה את עצמה. בשלב הבא הילדים גדלו או שהנישואים נגמרו ואותה אשה איבדה את זהותה. זה קורה להמון נשים. ישנו גם שלב גיל המעבר, שבו נשים רבות מאבדות את תחושת הנשיות".

חוויה ישראלית ייחודית, הן מספרות, עברו כשביקרו בקיבוץ. "בעלי לשעבר גדל בקיבוץ ומשפחתו חיה בקיבוץ עד שעברה לאנגליה", אומרת וודול. "רק כשהגעתי לכאן הבנתי את הלבוש של אמא שלו. 40 שנה אחרי שעזבה את הקיבוץ, היא המשיכה ללבוש שמלות ענקיות ומעולם לא הלכה עם תיק יד. היו לה בגדים פרקטיים וכיסים ענקיים שבהם הניחה הכל. זה היה מרתק".

וודול מספרת שהצוות התפרץ לערב שירה בציבור של ותיקי הקיבוץ ושמע מהם דברים מפתיעים. "היו שם בני 60-70 שחיו בקיבוץ כל חייהם. הם עסקו בבניית קהילה ומדינה ולא עסקו באינדיבידואל או בלבוש. כקולקטיב, זה משהו שמעולם לא היה שם", היא אומרת בפנים מלאות השתאות.

"שאלתי את הנשים אם מישהי מהן לבשה אי פעם שמלה. הן בקושי מילמלו. שאלתי אותן אם התחשק להן ללבוש שמלה. הן ענו שזה לא רלוונטי. שאלתי את הגברים אם הם היו רוצים לראות את הנשים בקיבוץ בשמלות. לקח להם המון זמן לענות, אבל התשובה היתה חיובית. הם אף פעם לא אמרו את זה, זה מעולם לא עלה, אבל היו שמחים אם זה היה קורה. הם מעולם לא חשבו שזה משהו שצריך לדבר עליו או לעודד. זה ייחודי לישראל".

נדמה שכל בעלי התפקידים בהפקה שותפים לתחושה שמדובר ביותר מתוכנית על מהפך חיצוני. הבמאי גבי ביבליוביץ אומר שהיה רוצה שבנותיו הקטנות יצפו בה: "צילמנו סצינה שבה הן מראות לאחת המשתתפות מגזין שבו התמונות מטופלות בפוטושופ. יש לי שתי בנות וזה נושא רלוונטי מבחינתי. מגיל מאוד צעיר הן רגילות להסתכל על מודלים בלתי אפשריים ולכן א-פריורית הן ירגישו לא טוב עם עצמן. נשים מכל הסוגים וכל המינים שהשתתפו בסדרה קיבלו מסר נגד התופעה הזאת".

חדות לשון וקצרות רוח

וודול וקונסטנטין נולדו למשפחות אמידות מאוד וזכו לחינוך בריטי קפדני ומשובח. וודול, הצעירה מבין שישה אחים, נולדה בשם שרה ג'יין (והוטבלה לאחרונה בישראל תחת השם טריני). את המוסדות שבהם חונכה כינתה פעם "אכזריים". לפני שפגשה את קונסטנטין עסקה במשך עשור בשיווק והתמודדה עם התמכרות לאלכוהול.

כל זה תם כאשר השתיים נפגשו, ב-1994. חמש שנים לאחר מכן נישאה למוסיקאי ג'וני אליקוף, בתם לילה נולדה ב-2003. השניים נפרדו כשהבת היתה בת שש.

קונסטנטין, שעבדה עם ג'ורג'ו ארמני בניו יורק ועם ג'ון גליאנו בלונדון, היתה דמות מוכרת למדי בבריטניה עוד לפני שפתחה בקריירה טלוויזיונית. בשנות ה-80 הופיעה בקביעות במדורי הרכילות בזכות בן זוגה במשך שמונה שנים - בנה של הנסיכה מרגרט, דייוויד. כיום היא נשואה לאיש עסקים דני ולשניים יש שלושה ילדים ובית גדול בכפר במחוז סאסקס. נראה שאישיותה הטלוויזיונית שואבת לא מעט מהפרט הביוגרפי הזה.

מבין השתיים קונסטנטין נחשבת לרגשנית והרכה יותר, ונוטה למתן את תגובותיה והתייחסותה לנשים והגברים שבהם היא פוגשת. מנגד, וודול היא חדת לשון, בוטה ונוטה להצטייר כקצרת רוח יותר. שתיהן, יש לציין, נוטות לחלוק בנדיבות פרטים על חייהן, פגמיהן החיצוניים וחולשותיהן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו