בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה: הצלם גדי דגון ליווה את חנוך לוין

במשך שנים ליווה דגון את יצירתו של לוין. עם השקת תערוכה וספר, ובהם מבחר מתצלומי ההצגות, דגון מפתיע: "כמעט מעולם לא דיברתי אתו"

תגובות

"גבר עומד ליד הדלת, האשה אומרת לו 'לו רק היית מישהו אחר'. אתה יודע, הצגה זה לא דבר וירטואוזי מבחינה צילומית, אתה צריך איכשהו להעביר את מה שנאמר", אומר הצלם גדי דגון. במשך כשלושה עשורים ליווה דגון בתצלומיו את יצירתו של המחזאי והבמאי חנוך לוין. הערב יושקו בגלריה גבעון בתל אביב תערוכה וספר תצלומים בשם "חנוך לוין תיאטרון - צילום גדי דגון" ובהם מבחר מתוך אלפי התצלומים שיצר בעבודתו עם לוין.

על כריכת הספר מופיעה עינו הבוחנת של לוין, פרט-תקריב מתוך אחד מתצלומי הדיוקן שלו שצילם דגון. הדפדוף בספר, על 140 עמודיו המודפסים בצבע, יוצר תחושה שדגון מכיר היכרות אינטימית ועמוקה את מושאי צילומו, בהם שחקנים ושחקניות בסצינות מהצגות רבות ולוין עצמו.

"למען האמת", מפתיע דגון, "כמעט מעולם לא דיברתי אתו. לא היה בינינו קשר חברי. לפני כל מחזה שהיה מביים הייתי מתקשר אליו, שואל אם יש לו בקשות מיוחדות. הוא היה אומר 'תעשה מה שצריך לעשות'. קיבלתי ממנו חופש לעשות כל מה שאני מבין כנכון".

הקשר רב השנים החל בשנות ה-80, כשנשלח דגון מטעמו של אדם ברוך לצלם את החזרות שקיים לוין עם גידי גוב, תיקי דיין ויוסי פולק לקראת העלאתו לבמה של מקבץ המערכונים "הג'יגולו מקונגו" במרכז סוזן דלל בתל אביב. עד אותן שנים עסק דגון בעיקר בצילום חדשותי או פרסומי, תחומים שהוא שולח ידו בהם עד היום. מאז בוסס מעמדו כאחד מצלמי התיאטרון, המחול והתרבות הבכירים בארץ. לפני ספר זה ראו אור ספריו "אחד מי יודע אוהד נהרין להקת בת שבע", "גרפיטי בכיכר רבין" ו"אבות ובנות".

באופן רציף החל דגון לצלם את הצגותיו של לוין ב-1993 (בזמן שהועלתה לבמה "הילד חולם"). "הוא היה ממגנט: מצד אחד הכי כריזמטי בעולם, מצד שני לגמרי ההיפך, שקט - אך גם זה היה מושך אותך", הוא נזכר כיום בדמותו של לוין.

תצלומיו, מקצועיים ומדויקים לעילא, מופיעים בספרו בלי שום טקסט מלווה. "היו לנו המון התלבטויות בנושא, לי ולבן בר שביט, שערך את הספר", הוא מתאר. "אני לא נגד שילוב של טקסטים ותצלומים בספרים, אבל בסוף הוחלט להירתע מזה ולעשות ספר צילום נטו. אני מאוד מכבד את הטקסטים שכתבו על חנוך ובוודאי את הטקסטים של חנוך, אבל יש לי תחושה אמיתית שזה מה שהוא היה רוצה שאעשה היום".

הרעיון של הספר, פרויקט תיעודה של עבודת התיעוד, עלה כבר סמוך למותו של לוין ב-1999, בזמן שקיים חזרות להצגה "אשכבה" באולם קולנוע תל אביב. מאז כשלו כמה ניסיונות. לבסוף, בעקבות פגישה מקרית של דגון עם איש העסקים אביב גלעדי, התעורר העניין מחדש. "מצד אחד אתה מחכה כל כך הרבה שנים למשהו, מצד שני הכל נסגר בדקה", הוא אומר.

חלק מההצגות זכורות לדגון יותר מאחרות. על תצלומי ההפקה של "כריתת ראש" הוא אומר: "כאן אפשר לראות רגע שיא בתיאטרון שלנו. התלבושות, הבמה, שהיו עבודתה של רקפת לוי - הרגשתי שאני עובד עם שני אמנים גדולים". סדרת התצלומים מההצגה נמשכה, באופן חריג, בתצלומי סטודיו שהפיק דגון. בתערוכה, שתכלול כמה עבודות שאינן מופיעות בספר (ותינעל בסוף החודש), תוצג שישייה מסדרה זו.

את ההצגה "רצח" מגדיר דגון כ"הצגה אקטואלית, כמו אופרת סבון, אף על פי שמדובר בנושא פוליטי וכאוב". בכפולת עמודים בספר מופיעים שני תצלומים מתוך ההצגה, שניהם בשחור-לבן דרמטי. "כל ההצגה סובבת שני ריטואלים - איך שרוצחים את הערבי ואיך שרוצחים את היהודייה. זו סוג של מתנה מחנוך, שהביא לי את המלחמה לבמה וכך יצא לי לצלם משהו שלא היה חלק מתחום המחיה הטבעי שלי", אומר דגון.

נראה כי נדרש תהליך סלקציה קשוח לצורך הבחירה הסופית של התצלומים, אחוז קטן ממכלול ענק. "את חנוך עצמו הייתי מצלם בכל הפקה, הרגשתי שיש לזה ערך מוסף", אומר דגון. "נכון שיש הרבה דרכים להפנים מידע, אך זאת הדרך היחידה שאני מכיר ויודע".



חנוך לוין, דיוקן מאת גדי דגון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו