הצצה מסקרנת לראשית הקריירה של צ'רלי צ'פלין

צ'פלין בקיסטון", מהדורת די-וי-די של ארבעה דיסקים שהגיעה לאחרונה לספריות האוזן השלישית, מציגה את אסופת הסרטונים שיצר בחברה כשחקן וכבמאי

נדב הולנדר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נדב הולנדר

1 הרעיון כל כך פשוט: מצלמה מנסה לתעד מרוץ מכוניות של ילדים, אבל אדם תמהוני עם שפם ומגבעת נדחף מולה ללא הרף ומפריע לה ולהתנהלות המרוץ. שום דבר משמעותי אחר לא קורה בסרט של 11 הדקות שהפיקה חברת קיסטון בשנת 1914, "מרוצי המכוניות של הילדים"; אבל בזכותו של אדם אחד, צ'רלס ספנסר צ'פלין, שהגיע לחברה אלמוני לגמרי רק כמה חודשים קודם לכן, מדובר ביצירת מופת קטנה.

ב-1912 נכח מנהל קיסטון, מק סנט, מחלוצי הקומדיה בקולנוע האמריקאי, במופע קומי והתרשם משחקן לא מוכר שגילם בכישרון עצום דמות של שיכור. סנט חטף את צ'פלין לקיסטון, והוא החל להופיע בסרטוני הסלפסטיק הקצרים שהפיקה החברה. "מרוצי המכוניות" היה אחת מהופעותיו הקולנועיות הראשונות ובה הציג לראשונה את דמותו הידועה ביותר, הנווד.

כמו האיש שגילם באותו סרטון, גם צ'פלין עצמו התקשה להתרחק מהמצלמה. תקופת קיסטון שימשה אותו לפיתוח הדמות המצחיקה והנוגעת ללב של הנווד, לרכישה של קהל מעריצים הולך וגדל וגם להעלאה משמעותית בשכרו. בשלב מסוים החל להתקרב גם לצדה השני של המצלמה, וכמה מהסרטים האחרונים בקיסטון מציגים אותו גם כבמאי.

"צ'פלין בקיסטון", מהדורת די-וי-די של ארבעה דיסקים שהגיעה לאחרונה לספריות האוזן השלישית, מציגה את אסופת הסרטונים שיצר בחברה כשחקן וכבמאי. אף שהתיישנו לא מעט, הסרטים הקצרים, ששוחזרו בשנים האחרונות מסלילי הפילם המקוריים, מציגים את אחד השלבים המשמעותיים ביותר בהתפתחותו האמנותית. צ'פלין עזב את קיסטון בסך הכל שנה אחת (ו-35 סרטים) אחרי שהגיע אליה, בדרכו להיות אחד האמנים האהובים בהיסטוריה.

2גם בחברת ההפצה אורלנדו החליטו בחודשים האחרונים לרענן את מורשת צ'פלין, והוציאו שוב בדי-וי-די את סרטיו באורך מלא. זוהי הזדמנות נהדרת להשלים פערים או לצפות שוב ביצירות המופת המוכרות ביותר שלו - "הילד" (שנוצר סך הכל שמונה שנים אחרי תקופת קיסטון), "הבהלה לזהב", "הקרקס", "אורות הכרך", "זמנים מודרניים" ו"הדיקטטור הגדול" - וגם בסרטיו הזכורים פחות, כמו הדרמה "אשה מפאריס" מ-1923 בכיכובה של עדנה פורביאנס, סרט נפלא שזכה לאהדת המבקרים אך איכזב את הקהל, שהיה צמא לראות את צ'פלין עצמו; וסרטיו האחרונים, ביניהם "מסייה ורדו", "אורות הבמה" ו"מלך בניו יורק".

הסרטים שיצר בתקופה מאוחרת זאת היו אישיים ועצובים יותר: "מלך בניו יורק" (1957) נוצר כדי לסגור חשבון עם אמריקה, על כל הרעות החולות שלה, אחרי שזו הפנתה לו עורף; ו"אורות הבמה" (1952) עסק בקאלברו, קומיקאי מזדקן שימי הזוהר שלו חלפו והוא חולם לחזור לבמה. "חשבתי שאתה שונא את זה", אומרת הבחורה שלצדו; "אני גם שונא לראות דם", הוא עונה, "אבל הוא זורם אצלי בעורקים".

סצינה בלתי נשכחת, שבה צ'פלין מארח על הבמה גאון נוסף מתקופת הקולנוע האילם, באסטר קיטון, מתרחשת לקראת תום הסרט ומסמלת את קצו של קאלברו, וגם את תחילת הסוף של צ'פלין, שעבודותיו הגאוניות ממשיכות להצחיק, להעציב ולהדהים עד עצם היום הזה. *

"צ'פלין בקיסטון", האוזן השלישית סרטי צ'רלי צ'פלין, חברת אורלנדו

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ