בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסע הנועז של יוסי ברגר

התערוכה של יוסי ברגר במוזיאון תל אביב לוקחת את הצופים למסע שהוא בו-בזמן הרואי ונועז, מרוחק וסקרני, לפעמים כמעט אכזרי

תגובות

תערוכתו הפואטית של יוסי ברגר במוזיאון תל אביב, "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד", עוסקת בזמן ובתבניות ייצוג, באישי ובהיסטורי. ברגר לוקח את הצופה למסע במחוז שבו המוכר נהפך לזר, וקורא תיגר על ההנחות המוקדמות בדבר הבנה והיכרות עם העולם.

יש משהו הרואי ונועז בתפישה של ברגר, המחייה את סוג התנופה, וגם האמונה, שאיפיינו מפעלים אנציקלופדיסטיים ששורשיהם במאה ה-19, כמו האנציקלופדיה בריטניקה (והמפעל הישראלי של האנציקלופדיה העברית). הכוונה היא לתפישה הבסיסית שניתן להקיף "הכל", שיש סוג של סופיות לידע, לפחות ברגע מסוים.

התבנית שאליה ברגר מתייחס, שבה הוא פועל ושאותה הוא מרוקן מוכרזת בכותרת "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד". מסגרת זמן של יום היתה הכותרת של עשרות פרויקטים צילומיים, שלכולם משותפת הכותרת "יום בחיי..." מדובר בפרויקטים הרואים אור כאלבומים; כך יום בחיי אפריקה, או יום בחיי ישראל (שראה אור בשנות ה-90). בפרויקטים כאלה מספר רב של צלמים מצלמים באזור גיאוגרפי מוגבל במשך יום אחד ואמורים ליצור פסיפס שיש בו "אמת".

אור כחומר מוצק

ברגר מצדו לש את הזמן. 159 התצלומים המרכיבים את המיצב שהוא מציג צולמו מאז 2007. הם מסודרים בתשעה הקבצים וברגר מכתיב את כיוון ההליכה של מבקרי התערוכה, מחלקה העליון לסיומה באולם התחתון של המוזיאון (דרך סגירת הכניסה מלמטה). חבל שדווקא בתערוכה זו הוחלט לכתוב מתחת לכל תצלום היכן נעשה. תערוכות רבות נהפכו בשנים האחרונות לכתבי חידה שלא בטובתן, אך דווקא כאן הידיעה של מיקום הצילום מיותרת ואפילו מפריעה.

ברגר צילם בתל אביב, ברלין, קלן, הוואנה, פאריס, בריסל, רומא, בייג'ין, סטוקהולם. יצירותיו נקיות מאוד, ברבות מהן ניכר כעין גריד נסתר או שעולה צורה גיאומטרית ברורה. המבנה הוא במידת מה כשל סיפור מתח, אך בעיקר מתגלים כאן היגיון של חלום, מעברים וקונוטציות מתחומי האמנות והאדריכלות, נופים ומעט מאוד דמויות אנושיות.

המסע של ברגר מרוחק, פורמלי, סקרני מאוד, לפעמים כמעט אכזרי. באלכסנדר פלאץ, אחת הכיכרות הציבוריות הגדולות של ברלין, הוא התרכז בפסל של אחת הנשים במזרקת נפטון; מגדל משרדים ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב נראה כסוג של קופסה או רכיב אלקטרוני מועצם; בתצלום של חלון בבריסל נראה האור כמעט כחומר מוצק בתוך חושך.

ברגר מוצא דגמים צורניים ויוצר אשליות ללא הצטעצעות. סולם בבייג'ין נראה ברגע הראשון כמסילת רכבת הנמשכת לתוך האופק ודרגנוע שומם נראה מאיים ומבריק. בעולם של ברגר אין רגעי הבטחה. מגדל אייפל, מסמליו המובהקים של המודרניזם, מצולם קטוע.

כוחם של התצלומים נובע מן המיצב שיצר ברגר. כעבודות בודדות מדובר בעבודות עשויות היטב מהסוג הנראה לעתים תכופות בתערוכות סיום באקדמיות לאמנות והן יפות וריקות. כוחו של ברגר בתצרף שהוא יוצר; למשל, דלת מכונית מבהיקה בעיצוב מעוגל, אווירו-דינמי, שיכלה להיות לקוחה מצילום פרסומת, תלויה בין גרם מדרגות מתעקל, עתיר קישוטים כעוגת קצפת אבסורדית, לבין נוף בירוק דשן. ברגר יוצר משפט חזותי המפרק ומחבר אשליות של עושר וסגנון, שליטה ונחמה בטבע; המורכבויות הרבות כל כך שהתרבות הצרכנית מנסה לשווק כמתכון לעושר.

בחלקו האחרון של המיצב מציג ברגר תמונות משפחתיות שמגוללות את סיפור השואה של משפחתו ואת האופן שבו המתים והכאב מלווים את החיים, אותו עצמו. אלו נהפכות למעין מפתח לקריאה בדיעבד של החללים ללא מוצא, של מה שנראה כאתרי רפאים שהחיים התאדו מהם.

"תנ"ך, מתנת בר-מצווה מאבא לבנו גדעון, ניס, 1943; רחוב גורדון, תל אביב 2010" הוא שמו של תצלום של ספר תנ"ך שאביו של ברגר נתן לבנו שנרצח בשואה יחד עם אחיו ואמו; מדובר בכל משפחתו הראשונה של אביו. את הספר מצא האב ששב לבית המשפחה בניס עם תום המלחמה וכעת הוא ברשות האמן, שלא הספיק להכיר את אביו שמת בהיותו פעוט. כך לפי הטקסטים הנלווים לתערוכה.

ברגר מציג את תמונת אמו יחד עם אחותו ועמו ואת התמונה של משפחת האב שנרצחה; תמונות שנראות מוכרות, שיכלו להיות שייכות למשפחות רבות כל כך ברחבי העולם אבל הסיפור שמאחוריהן מחריד.

על המיצב כולו, חוץ מקבוצת התצלומים שלקוחים מאלבום המשפחה, משוחה מעין קליפה שקופה, מתכתית ומבהיקה. העולם כפי שמציג אותו ברגר אולי נפרש בפנינו, אבל קיימת חציצה בין הצופה לדימויים; שכבה המגינה על החלקים הפנימים הרכים. במעשה הבריאה, שממנו נלקח שם התערוכה, היום האחד, הראשון, הוא זה שבו התוהו ובוהו מוסדר ברמה הראשונית לאור וחושך. ההיאחזות בריחוק, השמירה על התבניות, נדמות כחשש מהגלישה חזרה למצב כאוס; מצב שבו לניסוח, למשקל, לדיוק, שעליהם מתבססת התערוכה, אין מקום. *

יוסי ברגר - "ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד". מוזיאון תל אביב (שדרות שאול המלך 27), שעות הפתיחה: ימים שני, רביעי ושבת 10:00-16:00, ימים שלישי וחמישי 10:00-22:00, יום שישי 10:00-14:00. עד 24.5



יוסי ברגר, שועלים שחורים, גן חיות, בייג'ין, 2009



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו