בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכום שבוע אופנת סתיו-חורף 2011-2012 בפאריס | חלק ב'

בז'יוונשי ובשאנל הציגו בגדים שנדמו כאכולי עש, במקווין נצפו מחוכים משברי פורצלן, ורק בלואי ויטון הבינו מה באמת נשים רוצות. מעצבי פאריס חושפים את הבקעים באופנה העילית

תגובות

גם לאחר ששקעה עננת האבק שיצרה פרשיית ג'ון גליאנו מעל תעשיית האופנה, התצוגות שהועלו במשך שבוע האופנה בפאריס היו תכליתיות ברובן, והבגדים שהוצגו בהן נראו שימושיים ומפוכחים מן הרגיל.

ומה יותר שימושי בחורף ממעילים? ז'אן פול גוטייה הציע שמלות מעיל ארוכות ששילבו שני סוגי בדים במראה של ז'קט וחצאית. מעילי צמר שנחתכו ביד אמן ומעילי עור מרופדים הפכו לחצאיות פרווה מהירכיים ומטה. חגורות דקות חובקות מותניים שמרו על צללית שעון חול נשית.

הראשונה שפסעה אל המסלול היתה השחקנית הצרפתייה ואלרי למרסייה, בת 47, בשיער נפוח ששיווה לה חזות בשלה יותר מכפי גילה. המעצב כינה את הקולקציה "בורגנים חסרי גיל", וקרץ למגמה החדשה שהיבהבה באחרונה במגזיני האופנה: לאחר ההיקסמות מדוגמניות מלאות, נשים מבוגרות סימנו חריגה חדשה באידיאל היופי השלט.

כצפוי, הקולקציה כללה צפנים מוכרים מהמלתחה של בני המעמד העליון כגון צמרי טוויד עבים, מכנסיים מחויטים, חולצות משי מתבדרות וקרדיגנים. הדוגמניות צעדו על המסלול כמטרוניות כסופות שיער על עקבי חתלתולה, לבושות בצניעות מהוגנת. אולם מי שסבר כי המעצב מגלה נטיות פוריטניות חדשות ומפתיעות התבדה מיד: כשלמרסייה חצתה את המסלול היא השילה את צעיף מעל צווארה והשליכה אותו אל עבר הקהל באולם, ובכך נתנה את האות למופע התערטלות חלקי שבו דוגמניות (וביניהן גם הדוגמן אנדריי פז'יק בבגדי גברת צעירה) קילפו מעליהן צעיפים, ז'קטים, כפפות ונעלים והשליכו אותם אל קדמת המסלול, למול עדת הצלמים. המסר היה בהיר: לסטריפטיז אין גיל או מגדר.

מעילים ארוכים בצלליות חדות עמדו במוקד הקולקציה של פיבי פילו לסלין. הם היו יפים במיוחד: שילוב של חייטות מדויקת שהתמקדה בפרטים הקטנים, כמו למשל בקווי הקפל של שרוולים צרים שמוקמו בחזית ויצרו מראה שטוח, וחומרים שנראו נוקשים מעט. מעיל ארוך בגוון פחם, שנצפה ראשון על המסלול, כלל חגורה פנימית דקה שנרכסה מתחת לחזה ויצרה מראה של מעיל פתוח חלקית. כך היה אפשר להתרשם גם מן העיבודים הפנימיים, שהיו יפים לא פחות.

לרוב הם נלבשו מעל מכנסיים ישרים וחדים שכללו פסי עור רחבים בצידיהם שהפכו לאחד מסימני ההיכר של המעצבת. גוונים נועזים שולבו בשיקול דעת. מעיל צמר כתום או מעיל עור בגוון עמוק של בורגונדי, שניהם בקווים חדים ושטוחים, לצד הבלחות של פס אדום במעיל שחור ארוך, הבזק של ורוד ילדותי בחולצת כפתורים ומכנסיים או דש אדום במעיל פרווה בגוון מהגוני.

"מופחתת, בקווים זורמים ובהשפעת חלקים פנימיים של מכוניות", כך תיארה המעצבת את המלתחה שהרכיבה. לבושה בסוודר בצבע ירוק-זית ומכנסיים שחורים נינוחים, שניהם מקשמיר, היא נראתה כמו תמצית היוקרה הבסיסית שעבודתה מייצגת.

מעילי לבד כללו תוספות בד מלבניות שהזכירו שטיחי רכבים, ורצועות עור ארוכות שהתבדרו מעל לחצאיות ולחולצות העלו בזיכרון מתקני רחיצת מכוניות. חולצות, מכנסיים וחצאיות שנחתכו מבדים קלילים שנשאו הדפס של לוחות עץ בגוונים עשירים של חום, צהוב ואדום, הזכירו חלקים פנימיים של מכוניות יוקרה, במיוחד כששולבו בהם חתכים חדים.

לאחר מלאכות היד ששילבה בפריטי העונה שעברה, פילו העניקה למינימליזם רעננות חדשה כששילבה בדים, גוונים ומרקמים בקווים צלולים. תחת ידה המיומנת, אפילו הבגדים הפשוטים ביותר זכו בחזות חדשה ומפתה. לבוש הערב הופחת אף הוא לכדי מחוכים ארוכים במחשוף סטרפלס, שהתרחבו מעט בחלקם התחתון וגלשו מעל למכנסיים ארוכים.

באופן מפתיע למדי, הלך הרוח של האנה מקגיבון, שנשקף מקולקציה שיצרה לבית קלואה, היה משוחרר ופזרני. בחודשים שחלפו מאז החילופים בהנהלה הבכירה של המותג בקיץ האחרון, השמועות על פיטוריה צפו בעיקשות פעם אחר פעם. הן התגברו לקראת התצוגה הנוכחית, עם סיום החוזה הנוכחי שלה בבית האופנה. הסברה היתה כי הקולקציה שתציג תקבע אם יחודש החוזה עימה. קשה שלא לתהות על הקלות שבה נהפכה המעצבת מיצרנית של להיטי אופנה לאישיות לא רצויה בהפרש של כמה עונות בלבד. ובכל זאת, ההכרזה על מינויה של לור דה סאד, מעצבת צעירה ומבטיחה שעבדה לצד איזבל מארה, למנהלת האמנותית של הקו הצעיר של הבית, See by Chloe, אותתה כי מנהליו מעוניינים להצעידו בכיוון חדש.

שנות ה-70 אינן זרות למעצבת, וגם הקולקציה הנוכחית היתה שיר הלל לאותו עשור פורה מבחינה אופנתית. חלק מהמראות היו מפתיעים ברעננותם, כמו למשל שכמיית טלאים צבעונית. אבל אם בעונות קודמות הצפנים מאותו עשור שבלטו בעבודתה - גוון הקאמל ומשחקי שקיפויות - היו בעלי תנופה סוחפת, הפעם לא שלתה ממנו המעצבת אוצרות יקרים.

דוגמת נחש פיתון ששלטה בקולקציה, בין אם במעיל ארוך וגדול שעשה שימוש פזרני בעור, בחצאיות ארוכות ופריכות, בשילובים של טלאי עורות בגוונים שונים או בהדפסים על שמלות שיפון מתבדרות, העניקה כיוון מסוים לחלקה הראשון של התצוגה. כשהיא נעלמה, המראות נראו מפוזרים וחסרי מיקוד: שמלות שחורות לצד גלימה לבנה שנקשרה בסרט גדול בחזית וכן שמלות שיפון מכווצות או עטורות גדילי בד ניסו ללכוד תדרים שונים של שנות ה-70.

מכנסי ג'ינס בגזרה גבוהה שהתרחבו באופן מודגש בחלקם התחתון ולתוכם נתחבה חולצת כפתורים ממשי בגוון של חרדל בלטו בפשטותם. הם הבהירו כי לעתים כל מה שדרוש הוא עיבוד נכון של מראה מוכר ואהוב כדי לרומם את הרוח. הלהיט"I'll be Around" של להקת ה"ספינרס" מ-1972 שהתנגן באולם בסוף התצוגה העביר מסר ברור ביחס להעדפותיה של המעצבת.

עש לילה

בחמש השנים שבהן הוא מוביל את ז'יוונשי, ריקרדו טישי יצר לבית האופנה הוותיק תדמית אפלה ונועזת מבחינה אופנתית. לאחר שביסס את החזון שלו עבור הבית, הוא מזג לתוכו העונה מעט מן האנרגיה המינית המוחצנת של ג'אני ורסאצ'ה בשנות ה-80.

זה ניכר בפרופורציות המנוגדות שיצרו הנפחים של החלקים העליונים לעומת החלקים התחתונים הצרים - סווטשירטים רחבים שנלבשו מעל לחצאיות עיפרון, לעתים בלוויית חצאיות קפלים שנחתכו בחדות מעורות נוקשים והזדקרו ככתרים מעל הירכיים, וכמובן בהדפסים הזהובים שעקבו אחר אמרותיהם של ז'קטים ומעילים.

נהמת הפנתר שרעמה בתחילת התצוגה רמזה על הבאות (ואולי היתה זו שאגת ניצחון מוקדמת של המעצב על מינויו העתידי לראשות דיור?). מאחורי הקלעים, התוודה טישי כי הפן המיני של הקולקציה הועצם. אריגי שיפון ואורגנזה שקופים שולבו באזורים אסטרטגיים-מיניים, כמו למשל בחזה (חזיות שחורות נחשפו, ממוסגרות בשרוולים תפוחים מבדים אטומים) או בחלק העליון של חצאיות (שהיו חושפים את תחתוני הדוגמניות אלמלא כוסו באמרותיהם של החלקים העליונים). הם יצרו קדרות של בגדים מאוכלים, שאולי כורסמו על ידי עש.

שילובים של חייטות קשוחה שעוקבת אחר תווי הגוף לצד דגמים ספורטיביים נינוחים בהשראת תרבויות רחוב יצרו ניב חדש, ואירוני מעט מן הרגיל, בשפה הגותית של המעצב. המראות לוו בכובעי בייסבול עם אוזני חתול, שהזדקרו מהם משקפיים חתוליים מצופים בפרווה.

זרי פרחים של סחלבים סגולים ואירוסים שנרקמו על חלקים עליונים נראו כאילו נקטפו מן השאול, והשחור מעולם לא נראה אפל ועשיר יותר. בדי סאטן מבהיקים, אורגנזה שקופה, עור מצופה לכה בקשיחות, גושי פרווה בשרניים ומלטפים, צמר אנגורה מפנק או קטיפה פריכה, יצרו יחד חזות מאתגרת ומפעימה לפרקים.

הצורך ללהטט מדי עונה כשיד אחת שלוחה לאחור אל ארכיוני בית האופנה והאחרת מצביעה אל עבר קו האופק עשוי להתיש אחרי זמן מה מעצבים שמובילים מותגים מבוססים. לכן היה משמח לגלות כי סטפנו פילטי הרשה לעצמו להרפות מעט מן המתח שכרוך בעמידה ממושכת בתנוחה הזו, והחליט לפעול על פי אינטואיציה בקולקציה שעיצב לבית איב סן לורן.

זה ניכר במרץ היום-יומי שאפיין את המלתחה השימושית, ובצלליות הנעריות הצרות שהעניק לפריטי מפתח, כמו למשל חליפות חצאית ומכנסיים מחויטים שיצר בבדים קלאסיים כגון טוויד או משבצות.

את הבגדים הפשוטים שיצר הטעין במתח מיני גבוה ברוחו של מייסד הבית. היו אלו בגדים ששילבו חייטות מסורתית מחמירה עם קווים

מתעגלים ובדים רכים עם דוק של פרוורסיה דתית שמוכרת מעבודתו של המעצב, שילוב שיצר מלתחה חושנית במיוחד. אחד הגילומים המוצלחים ביותר לכך היו שרוולי חולצות המשי הלבנות, שהסתיימו בחפתים עבים והדוקים סביב הזרוע, ומעליהם ריפרפו עננות בד תפוחות שנראו כשובלי מים גועשים כשהדוגמניות טילטלו את ידיהן לצדי גופן.

למעט הבלחות של סגול או כחול-רויאל, הפלטה הצבעונית צומצמה לגוונים של שחור, לבן ואפור. רקמה צבעונית של חוליות שלשלת פרומות על מעיל שחור היתה האזכור היחיד לעושר הצבעוני הרומנטי שנהפך במרוצת השנים לאחד מסימני ההיכר של הבית. פריטים מוכרים ממורשתו של המעצב המייסד, כמו למשל מכנסי-חצאית או מעיל פרווה שעיר שחתם את התצוגה בנוצות יען לבנות, עברו דרך המסנן הצבעוני החמור.

לעומת המראות הבוגרים שהוצגו בתחילת התצוגה - היא נפתחה במעילים מחויטים, שכמיות וחליפות - לקראת סופה היא נהפכה למצעד של בגדים צחים ומחוצפים שנראו קלים כנוצה: שמלות משי מתבדרות, סרבלים שנאספו לצווארוני שיפון וחולצות וחצאיות שקופות למחצה. מעניין אם היה זה דגל לבן שהניף המעצב מול השמועות העיקשות על פיטוריו שמרחפות זה כמה עונות בתעשייה.

על רקע העשן שהיתמר ממה שנראה כמו אפר וולקני, חלוקי אבן שחורים וסלעים מעשנים שרחשו כגחלת לוחשת מתחת למסלול קורות העץ הלבנות, נדמה היה כי קרל לגרפלד הצליח ללכוד את רגע השבר הקודר בתעשיית האופנה בתצוגה שהעלה עבור שאנל. אבל למעצב היה הסבר אחר לסביבה האפוקליפטית שיצר בגראן פאלה: מקור ההשראה הגיע לדבריו מרגעי ילדותו בהמבורג, בצל שיריו של פול ורלן וסרטיו של פריץ לאנג.

ובכל זאת, כשהדוגמניות צעדו לתוך ריבועים מוארים, לבושות בז'קטים קצרצרים מטוויד מעל לז'קטים רחבים ומכנסיים, ביניהם גם מכנסי ג'ינס הדוקים, בפלטה כהה ומעושנת של שחור, אפור ושנהב, המראות היו גבריים וקשוחים הרבה יותר מהסגנון הנשי הבורגני המזוהה עם הבית.

בעצם זה נראה יותר כמו הופעותיהם של פריטי המותג בזירת הרחוב, שם הם נלבשים לצד פריטי יד-שנייה או פריטים מרשתות ההלבשה הזולות. ז'קטים ומעילים נראו כאילו כורסמו על ידי עש, ושמלות שיפון ותחרה ממורטות נראו כמו בגדים ששרדו אסון טבע.

הקולקציה היתה עצומה כהרגלה, וכללה קרוב ל-80 מראות שונים - סרבלי עבודה ארוכים בעלי תיפורים מרופדים, סרבלי תחרה מטולאים בעורות, שכמיות צמר רחבות, שמלות צינור ארוכות שנסרגו במרקמים שונים או חצאיות תפוחות מגזירי שיפון.

הקולקציה לא היתה כהה לחלוטין. היא הובהרה לפרקים בגוני אדום, ירוק, כסף או כחול מים שבצבצו מתוך שכמיות טוויד, ובשטחים מנצנצים שהפיצו אור על שמלות. בתום התצוגה הבהיר לגרפלד כי מדובר באפור ולא בשחור. ולמען הסר ספק, הוא עצמו היה לבוש בגווני עופרת מעושנים. "העולם הוא מקום אפל" הוא פסק.

בקולקציה השנייה שעיצבה לאלכסנדר מקווין מאז מותו של המעצב המייסד, נושא ההשראה של שרה ברטון היה "חצר המלכה" - כותרת נועזת שנטענה במשמעויות נוספות לנוכח הדיווחים בעיתונות הבריטית שלפיהם ברטון היא המועמדת המובילה לעצב את שמלת הכלולות של קייט מידלטון.

אבל ברטון לא חשבה על מלכה בשר ודם כששילבה שמלות לבנות כקרחונים, ז'קטים מפוסלים שהתרחבו מתחת למותניים בצורות מעוגלות כשל איגלו וגושי פרווה אווריריים שריפרפו מעל חצאיות כפתותי שלג. היא הקדישה את הקולקציה למלכת הקרח.

פניהן החיוורים של הדוגמניות ושיער ראשן שנאסף וצופה במעטה מתכתי כסוף שיוו להן ארשת קפואה במיוחד. הצעות הלבוש של ברטון, לעומת זאת, לא היו צוננות כלל: השמלות היו יפהפיות, וכללו מלאכות יד מורכבות של תפירה עילית, כמו למשל טורי רוכסנים אנכיים שעיטרו את מכפלתה של חצאית באורך הברך ומניפות בד סוערות שעיטרו חצאיות ומחוכים.

חליפות החצאית, ששילבו צמר ופרווה, נוצרו אף הן בצלליות התיאטרליות שאפיינו את עבודתו של המעצב המנוח. בתוכניית התצוגה הן כונו "צלליות מסורתיות". ברטון העניקה להן מגע נשי רך יותר כששילבה פרוות פלומתיות במכפלות, בחפתים או בכתפיים, וכן בעזרת הקצוות פרומים של אורגנזה שטשטשו את הקווים החדים.

הקשת הצבעונית היתה מתונה והתבססה ברובה על לבן, שחור, אפור ולילך. אולם שילובי חומרים עשירים כגון משי שנארג ביד, טוויד שעובד עם אריגי טאפט, קטיפות ופרוות שועל ומינק מלטפות, וכמובן שתי השמלות שכללו מחוכים שנבנו משברים של צלחת פורצלן, העידו כי אלה לא בגדים שנועדו ללבישה ברחובות העיר.

רס"ר משמעת

משרתות צרפתיות יפהפיות במדים שחורים ולבנים של לואי ויטון קיבלו את פני הקהל בתצוגה שחתמה את שבוע האופנה בעיר. הן טיאטאו במרץ את מעקה המדרגות שהובילו אל האוהל השחור שבו התקיימה התצוגה, מחליקות תפרחות של נוצות יען ארוכות בתנועות מרפרפות.

מוסיקת הג'ז המתרפקת שנוגנה בחלל עם כניסתם של האורחים הוחלפה בחריקת כינורות מותחת מיד עם כיבוי האורות. שלושה שומרים, שטיפסו מגרמי המדרגות שהובילו לרחבה המרובעת ששימשה כמסלול צעידה, קיבלו את פני הדוגמניות, שהגיעו אליה במעליות מעץ.

כשהדוגמנית הראשונה פסעה על המסלול בכובע של שומר סף, לא נדרש זמן רב כדי להבין את ההשראה: הסרט "שוער הלילה" של ליליאנה קאוואני מ-1974, בכיכובה של שרלוט רמפלינג. המושג "פטיש" הודגש בתוכניית התצוגה. ולדברי מארק ג'ייקובס, המנהל האמנותי של המותג, ההשראה לתצוגה הגיעה מן התשוקה הבלתי נשלטת של נשים לתיקים ואביזרים של בית האופנה.

משמעת היתה מוטיב מרכזי בקולקציה. היא עיצבה את צלליות שעון החול המפוסלות של ז'קטים ומכנסיים, את מחוכי העור הנוקשים ואת חצאיות העיפרון החדות שכללו מלבני אורגנזה שקופים שמבעדם נחשפו זוגות רגליים.

זו היתה אחת הקולקציות המרהיבות שהציג המעצב באחרונה. היה בה מעט מכל דבר: ז'קטים שימושיים, מכנסיים שהתרחבו בירכיים בקווים קריקטוריסטיים מעט, שמלות וסריגים מתקתקים שכללו צווארונים לבנים מעוגלים כשל משרתות וחצאיות A רחבות שנוצרו מקשקשים של לוחות פלסטיים שהבהיקו בשלל גוונים.

האביזרים המחוצפים, כמו למשל תיק היד שנאזק לפרק ידה של דוגמנית בטבעת זהב 18 קראט ומסכות שנעטו במקומות לא צפויים והתכונה שיצרו באולם דוגמניות-על כנעמי קמפבל ואמבר ולטה העמידו את אחת התצוגות מרוממת הרוח שנצפו בעיר מזה זמן מה.

באופן ראוי, חתמה את התצוגה קייט מוס, דוגמנית העל האולטימטיבית. לבושה בז'קט שנוצר מפרוות כבש ותחרה מצופה בגומי במראה קשיח שהדהד את פרזולי המתכת בשערי המעליות, מעל מכנסונים ומגפיים גבוהים שנרכסו עד לברכיים, היא נשפה בהפגניות ענני עשן סמיכים מסיגריה שאחזה בידה. מסתבר שנדרשו ארבעה אנשים ושעה אחת להשלים את רכיסתם של המגפיים שנעלה. למען האמת, היא נראתה מעט חסרת מנוחה ולא נינוחה בצעידתה. אולם זה לא מנע מג'ייקובס להוכיח, ואולי אף חיזק את טענתו, שמה שמניע את התעשייה, יותר מכל דבר אחר - כסף, יצירתיות או מסורת - הוא תשוקה. *



אלכסנדר מקווין. מלכת הקרח


ז'אן פול גוטייה. סטריפטיז ללא גיל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו